Sichat Malakhei HaSharet, From Tanchuma 11

וכנגדם הם ב' המעלות שבישראל שהם חכם ונביא. ובדברי רז"ל (דרך ארץ זוטא ס"פ השלום) שמצינו שהחכם נקרא מלאך והנביא נקרא מלאך [ועי' מה שכתבתי לעיל פרק א' על זה]. והיינו כי מלאך הוא נעדר היצר כמו שאיתא (שבת פ"ט א') וכן אלו הנביא הוא העדר יצרא דע"ז שהוא דבק בהשגת השי"ת וכבודו האמיתי. והחכמה הוא היפך התאות כולם שנקראים שטוחת כמו שאיתא (בסוטה) אין אדם עובר עבירה אלא א"כ נכנס בו רוח שטות וכמו שכתב הרמב"ם (בהלכות איסורי ביאה) שיפנה לבו לדברי חכמה והם המצילים מן התאות העולמיות שתורה אילת אהבים ויעלת חן עי' שם. וחכם עדיף מנביא כמו שאיתא (ב"ב י"ב א') וכמו שקדם בדברות אנכי ללא יהי' לך. והיינו כי הנביא הוא הרואה ומשיג השגות עליונות ובאה אליו האזהרה לא יהי' שמשם המקום לטעות כמו שטעה אחר (חגיגה ט"ו א') וכיוצא. והחכם הוא המתעסק בתורה ובאה אליו אזהרת אנכי שהוא צריך לאזהרה אנכי לזכור זה כמו שאיתא (יומא ע"ב ב') אבל כו' העוסקים בתורה אין להם יראת שמים. והיינו שמתוך ההשתקעות בתורה יוכלו ג"כ לבוא לידי שכחת השי"ת. וזהו הנרמז (נדרים פ"א א') על שלא ברכו בתורה תחלה. ר"ל שלא ידעו שיש נותן התורה. וזהו הברכה מקודם ר"ל ההכרה שאנכי ד' וממנו הכל ומידו נתן לך התורה והחכמה: