Sichat Malakhei HaSharet, From Tanchuma 9

וזהו ענין שמות המלאכים עלו מבבל. כמו שאמרו ז"ל (יומא ס"ט ב') שבטלו אז יצרא דע"ז. פירוש מחשבת הלב לטעות אחר כחות העליונים לחשוב שהם אלקות רק ידעו שאין להם שום כח מעצמם. ולכך עלו עמהם שמות המלאכים ר"ל ענין כל הכחות העליונים בשמם המורה על כח המיוחד להם ולא נעלם מהם כאשר בתחלה כי לא הי' מאז והלאה מקום לטעות. ומן הזמן ההוא והלאה נסתלקה הנבואה מישראל והתחילו החכמים שחגי זכרי' מלאכי היו מכלל אנשי כנסת הגדולה והם סופן של נביאים. ושמעון הצדיק משירי אנשי כנסת הגדולה ראש לחכמי המשנה והם חכמי תורה שבעל פה משא"כ הנביאים דבריהם נתנו לכתוב. וביאור זה כי כלל התעות היצר הם ב' יצרא דע"ז ויצרא דעריות כמו שאיתא שם ביומא וכמו שאיתא בשה"ש רבה על פסוק אעלה בתמר. ור"ל ההשתקעות בכל חמודות העולם השפל והשכחה לגמרי מהשי"ת ועניינים העליונים והוא כח השפלות והדבוק בענייני החומריים שבאדם. ומצד כח הנפשיי וההדבק בעליונים שבאדם הוא יצרא דע"ז שנדבק בכחות עליונים זרים אשר לא לרצון ד' המה. כי כל מה שיש בעולם הגדול יש באדם המכונה בפי חכמי קדם עולם קטן וכמו שנאמר בראשית הבריאה (בראשית א׳:א׳) ברא אלקים את השמים ואת הארץ. שב' אלה הם הכוללים כל הבריאה ודרשו רז"ל (ברא"ר פ"א) את לרבות הטפל וצבא השמים וצבא הארץ. וכן אלה ב' הכחות הם באדם שיוכל לשמש בהם לטוב וכן להיפך שבכח שמיימי ידבק לכל צבא השמים לעבדם ובכח ארציי ידבק לכל תענוגי הארץ ושאר היצרים הם טפלים להם ומצבאם: