Sichat Malakhei HaSharet, From Yerushalmi 17

ומאן דאמר שגם אסתר לא ניתנה לכתוב כתבו התוס' (מגילה ז' א') דהיינו ברוח הקודש אבל מדרבנן נתנו לכתוב [ומה שכתבו שם פירוש הגמרא דיומא תמוה דא"כ מאן דאמר לא ניתנה לכתוב דביומא ר"ל אף מדרבנן והדרא קושיא לדוכתא אים פליג אסתם משנה ומנו האי מאן דאמר וצ"ע. וראיתי במהרש"א שם שהרגיש בזה]. ופירושו שלגבי השי"ת לא הי' כן נס גלוי שהוא שינוי ההנהגה הטבעית ולכך ברוח הקודש לא ניתנה לכתוב שאין כאן נס גלוי. אבל אצל החכמים ובני הדור הי' נס גלוי מצד זה שהי' נראה תוקף התפלה שפעלה שהם ג' התעניות שצמו וביום התענית השלישי הי' גדולתו של מרדכי בהיותו עסוק בשקו ובתעניתו. תכיפות העניינים היו דברים גלויים מאוד לכל באי העולם שרק כח תפלת מרדכי פעלה כל זה שלכן רבים מעמי הארץ מתייהדים ונפל פחד מרדכי עליהם. ולכן מדרבנן שהם חכמי בני אדם מצדם ניתן לכתוב. וזהו שמתרץ שם הגמרא אליביה דהך מאן דאמר מוקי לה כר"ב בר יפת אמר ר' אלעזר כו'. והוא מופלא לכאורה דעדיין דרשת שחר מאי עביד פתח בשחר וסיים באילת. אבל ר"ל שמצד התפלה היתה אסתר סוף כל הנסים הנגלים דוגמת השחר שדבר זה הוא ג"כ מעיד על היות השכינה דבוקה בישראל להושיעם שהיא הגורמת שינוי סדר. ואעפ"י שאז לא הי' שינוי סדר באמת אצל השי"ת אבל אצל בני אדם הי' ניכר אז שד' בתוך בני ישראל ודבק בהם גם לשנות הסדר. ודבר זה הי' אסתר הסוף שמן הוא והלאה נפסק גילוי השכינה ושינוי סדר הנגלה לעין מכל וכל.