Tanna DeBei Eliyahu Zuta, Additions to Seder Eliyahu Zuta, Mavo 51

אמנם בתחלה אסדר שמות האמוראים שהוזכרו במסכתא זו כפי הפרקים שנוזכרו בהם. ר' יוחנן בפ"א וב' ופ"ח. ריב"ל בפ"ג ופ"ח. רב ושמואל או ר"י אמר רב או רב לחוד ושמואל לחוד בפ"א ופ"י. לוי או ר' לוי בפ"א. ר' יצחק בר פרנך בפ"ג. ר' שמואל בר נחמני בפ"ז. רב יוסף בפ"א ופ"י. רב המנונא בפ"ג. רב איסי בפ"ב. רב דימי בפ"ד. רבה בר מרי בפ"י. אביי בפ"ב. רב פפא בפ"ב. רבא בפ"א פ"ג פ"ו פ"ז פ"ח פ"ט ופ"י ובהם יותר מכ"ד פעמים. רב אחא לרבא בפ"ד. דרש רבא בפ"א ופ"י. שמעיה דרבא בפ"י. רב אשי בפ"ב. ועל הרוב הוא רבא שמפרש הברייתות כאשר ימצא המעיין ועל כן השערה נכונה היא שבבית מדרשו של רבא נסדרה גמרא זו: אמנם שהיו למידין אותה בבית המדרש תוכיח לשון איבעיא להו בפ"א פ"ב פ"ג פ"ו ופ"ח כמו י"ב פעמים. וכדמות ראיה לזאת היא לשון תנו רבנן בפ"א פ"ב פ"ג פ"ו פ"ז פ"ח ופ"י כמו י"ב פעמים. ושכבר היתה סדורה מסכתא זו בזמן שנתחברה הגמרא עליה מוכח מכמה לשונות שבגמרא. סוף פ"ד הוי אוהב את התורה תנא ליה חדא זימנא התם וכו'. עלוב ואהוב תנינא באידך פרקין התם וכו'. בפ"ה שנא את המברך תנא ליה באידך פרקין התם וכו'. עלוב ואהוב תנא להו התם וכו'. ובפ"י אלא הא דתנן לסוף פרקא וכו'. גם משמע מהגמרא שהיתה המסכתא כתובה לפניהם. בפ"ב אבל מי ששם עצמו עצל מן העבירה וכו'. איבעיא להו עצל תנן או אצל תנן. ת"ש ואל אצילי בנ"י. מאי משמע דהאי אצילי לישנא דנקויי הוא דכתיב ואצלתי מן הרוח. והנה היה כתוב עצל כמו שהיא לפנינו בברייתא והוה קשה להו לימא אבל מי שהוא עצל לעבירה. ועוד דקאי אקרא שנ' וישלח את הערי בנ"י. וע"כ שאלו אם האי עצל כמשמעו או שהוא אצל והתנא החליף אל"ף בעי"ן. בפ"ג זריז וממולא. איכא דאמרי ממולח, א"ד [ממולא] ממלא מקום אבותיו. מ"ד ממולח דכתיב ממולח טהור שצריך ת"ח להיות ערב לכל אדם ולא יהא כקדירה שאין בה מלח. ומשמע שהיו להם נוסחאות שונות בברייתא: