Tanna DeBei Eliyahu Zuta, Additions to Seder Eliyahu Zuta, Mavo 52

ובזאת אבא למסכת כלה שהוזכרה בגמרא דילן: גרסינן בתוספתא דקדושין פ"ג. על מנת שאני עשיר אין אומרין כעשיר שבעשירים אלא כל שבני עירו נוהגין כן. ע"מ שאני תלמיד חכם אין אומרים (לו) [לא] כשמעון בן עזאי ולא כשמעון בן זומא אלא כל שבני עירו נוהגין כן. ובנוסחת כ"י ערפורט והגין בו כבוד מפני עשרו וכו' שבי עירו נוהגין בו כבוד. וב' הנוסחאות עולות כאחת וכלו' נוהגין כן לקרא עשיר ולקרא ת"ח. שבענין התנאי הוא לפי מה שמבינין בו. וכענין אמרם בנדרים הולכין אחר לשון בני אדם. אבל בברייתא דתנו רבנן (קדושין מ"ט ע"ב) שינו אותה ותני לה הכי, ע"מ שאני תלמיד אין אומרים כשמעון בן עזאי וכשמעון בן זומא. אלא כל ששואלין אותו בכל מקום דבר אחד בלימודו ואומרו ואפי' במסכתא דכלה. ופרש"י בכל מקום בא' מן המקומות. ואפי' במסכת כלה (כ"ה גי' רש"י) שאין עומק בה וברייתא הי וכך היא שנויה כלה בלא ברכה אסורה לבעלה כנדה. והרי"ף והרא"ש לא גרסי בכל מקום. וגי' הרי"ף בתלמודו, וגרסי ואפי' במסכת כלה כרש"י, ומשמעות הדברים שהוא תלמיד ולימודו או תלמודו בבית המדרש הוא מסכת כלה. אבל מלשון רש"י משמע דל"נ דבר אחד בלימודו. ובתו' ר"י הזקן שם, בכ"מ, באיזה מן המקומות שיהיה, כלה, דרשא כמו אגרא דכלה דוחקא. ורש"י פי' אפי' במסכת כלה שאין בה עומק וכו', והעיקר מה שפי' שכל מה שדורשין בהלכות מועדות שהכל בקיאין בה, ע"כ, אמנם רש"י פירש בברכות ו' ע"ב אגרא דכלה. שבת שלפני הרגל שהכל נאספין לשמוע הלכות הרגל, ולפ"ז לשון מסכת כלה אין מתיישב לו שפיר, ובר"ן שם הגי' ואפי' במסכתא דכלה והביא פרש"י ואח"כ כתב. הערוך כתב פר"ח ז"ל ואפי' במסכתא דכלה שמתעסקין בה ת"ח לדרוש בכלה דאלול או בכלה דאדר. ובפ' אלו טריפות (חולין מ"ט ע"א) אמר שמואל בריה דר' אבהו אבא מרישי כלי דרפרם הוה ע"כ. ולשון הר"מ בה' אישות פ"ח ה"ה כל ששואלין אותו דבר אחד בתלמדו ואומרו ואפי' בהלכות החג שמלמדין אותם ברבים מדברים הקלים סמוך לחג כדי שיהא כל העם בקיאין בהם. והנה אל הפירושים יתכנו לגי' ואפי' במסכתא דכלה. אבל לגי' רש"י אפי' במסכת כלה הדברים כמשמען כפי' רש"י. גם היה צריך לומר דהאי אפי' במסכתא דכלה היא הוספה בלשון הברייתא שהוסיפו בה רבנן דבבל, שלא מצינו בירושלמי השם כלה לענין הלכות הרגל. ולא נהגו בא"י לא בירחי דכלה ולא ברישי כלי: ובתענית י' ע"ב גרסינן אמתניתין התחילו היחידים מתענין, מאן יחידים רבנן, ת"ר אל יאמר אדם תלמיד אני איני ראוי להיות יחיד. אלא כל תלמידי חכמים יחידים, אי זהו יחיד ואיזהו תלמיד, יחיד כל שראוי למנותו פרנס על הצבור, תלמיד כל ששואלין אותו דבר הלכרה בלימודו ואומר ואפי' במסכת דכלה. וגי' הרי"ף דבר הלכה בכל מקום ואומרה ואפי' במסכת כלה, וברא"ש הגי' בהש"ס. והגיה בקרבן נתנאל בכל מקום, וכתב בהגהות דקדוקי סופרים שבנוסחאות הישנות בגמרא בתלמודו ונשתנה ע"י הצענזור בלימודו וברא"ש היה כתוב בתלמוד שנשמטה הוי"ו ותקן הצענזור בהש"ס. והביא נוסחאות הרי"ף דגרסי בתלמודו ול"ג בכל מקום, ועכ"פ גירסתם במסכת כלה, ומסתברא להשוות הנוסחא כאן עם הא דקדושין וכענין שכתבתי, ולשון ר' חננ אל בפרושו שם, כל ששואלין אותו הלכה בכל מקום ואומרה, פי' בכלום מקום, כלו' מקום מן התלמוד. ואפי' במס' דכלה, שמתעסקין בה כל ת"ח שרוצים לשנותה בכלה של אדר, ואילו הפירושים תלוים לדעתי בנוסחת כלה או דכלה, ובעלי הנוסחא דכלה חלוקים במובן המלה במסכתא, והתוספות שם גרסי דבר הלכה בכל מקום ואפי' במסכת כלה, והקשו דהכא משמע דקרי תלמיד אותו שיודע להשיב כששואילן לו דבר הלכה בכ"מ ואומרה והתם אמרינן במס' שבת בפ' ואלו קשרים (שבת קי"ד ע"א) איזהו תלמיד הראוי למנותו פרנס על הצבור כשיודע להשיב כל ששואלין אותו דבר הלכה ואפי' במסכת כלה, אלמא הראוי למנותו פרנס הוי מילתא אחריתי, ועוד דהכא משמע דיחיד עדיף וכו', וי"ל דיש חילוק בתלמיד, דדוקא כשהרב בא אל מקום אחד וכל התלמידים אצלו, זה שואל אל הרב ממה שהוא לומד וזה שואל ממקום אחר. ואותו הרב יודע להשיב לכל התלמידים לכל אחד ואחד כפי שאלתו ואפי' במסכת כלה, זהו יחיד דעדיף מתלמיד דהכא. ונקרא תלמיד התם בפ' ואלו קשרים, אותו ודאי ראוי למנותו פרנס על הצבור, אבל אם אינו יודע להשיב אלא במסכת שלו נקרא ג"כ תלמיד ומזה מיירי הכא, והנה סברת דבריהם לחלק בין הלשונות דהכא ודהתם, דלשון בכל מקום דהתם הוא בכל מקום ממש כפשוטו, ולשון בכל מקום דהכא הוא כלו' באיזה מקום שיהיה. הדברים נכנסים אל הלב, אבל מה שהוא מתמיה למה קרי ליה תלמיד אם הוא רב שכל התלמידים שואלים אצלו. ועדיין הדבר צריך תלמוד, ועכ"פ הבינו התו' מסכת כלה כפרש"י. וע"ע שם בר"ן: עתה נבא למס' שבת ונראה דקושית התו' מעיקרא ליתא, שם הביאו בשם ר' יוחנן אלו ת"ח שעוסקין בבנינו של עולם כל ימיהן, ועלה גרסינן וא"ר יוחנן איזהו ת"ח שממנין אותו פרנס על הצבור זה ששואלין אותו דבר הלכה בכל מקום ואומר ואפי' במסכת כלה. ואח"כ הובא מאמר בשמו, איזהו ת"ח שבני עירו מצווין לעשות לו מלאכתו, זה שמניח חפצו ועוסק בחפצי שמים וכו'. והיינו שהוא עוסק בבנינו של עולם עיי"ש, ואח"כ גרסינן, וא"ר יוחנן איזהו ת"ח כל ששואלין אותו הלכה בכל מקום ואומרה, וזה המאמר הסתמי פירשו שם, למאי נפקא מינה, למנויה פרנס על הצבור. אי בחדא מסכתא באתריה. אי בכוליה תנויה בריש מתיבתא. ופרש"י במאמר הראשון, בכל מקום בכל הש"ס ואפי' במסכת כלה דלא רגילי בה אינשי וזה נתן לבו וגרסה. מסכת כלה ברייתא היא כלה בלא ברכה אסורה לבעלה כנדה. הנה פירש רש"י כאן מלות בכל מקום כמשמעותן, שאלו המלות יש לפרשן לשני צדדים ומענין הסוגיא אתה למד איך לפרשו, וכיון דמסיימי הכא אי בכוליה תנויה בריש מתיבתא הנה בכל מקום בכל הש"ס קאמר. ומלות בכל מקום בברייתא לחוד ובדברי ר' יוחנן לחוד. ובזה קושית התו' מתורצת עפ"י דרכם, וכששאלו בגמרא למאי נפקא מינה אמר ר"י המאמר הב', השיבו אי בחדא מסכתא וכו'. ופרש"י אם יודע להשיב במסכת שהוא עוסק בה ממנים אותו פרנס באתריה. ואם בכוליה תנויה. דקאי בהא מסכת ומהדר במסכת אחריתי, ולפ"ז צ"ל דל"ג רש"י במאמר השני בכל מקום. אם לא שנדחוק לומר בכל מקום באותה מסכתא שהוא לומד בה. אמנם רש"י שתק ולא פירש כלום ושמע מינה דל"ג לה. וכן ברא"ש ל"ג בו בכל מקום. איברא דברי"ף המאמרים הם כלפנינו. אבל זה מטעות המעתיק באשגירת לישנא. דמהרא"ש ראיה על הרי"ף, ועיי' בתו' שהעירו על לשון ואפי' במסכת כלה. והביאו בשם רבינו יצחק דהיינו דרשות הסדורות מהלכות החג. אמנם אם יתכן לפרש כך בברייתות דתענית וקדושין, אין לפרש כך בדברי ר' יוחנן, דמה טעם לומר שיהא בקי בכוליה תנויה ואפי' בהלכות החג. וכי הלכות החג לאו מכוליה תנויה הם, והם עקרי הלכות שבסדר מועד: