Tanna DeBei Eliyahu Zuta, Additions to Seder Eliyahu Zuta, Mavo 53

והנה עפ"י דרכנו למדנו שכבר בימי ר' יוחנן היתה מסכת כלה סדורה. ובזמן סידורן של שאר הברייתות נסדרה גם מסכתא זו. והוא נכללת עם כוליה תנויה למוקמי בריש מתיבתא: ורואה אני לפרש לשון כוליה תנויה. כי באמת הבדל גדול בין כוליה תנויה לבין כולא הש"ס אלא דרש"י אגב שיטפא לא דק. כוליה תנויה היא כל מה שהוקבע להיות שונין במתיבתא, יהיה פחות מכולא ש"ס כדאיתא בברכות כ' ע"א בשני דרב כולי תנויי בנזיקין הוה ואנן קא מתנינן שיתא סדרי וכו'. או אם הוקבעו איזה ברייתות להיות שונין אותן בבית המדרש כאותן ברייתות דאמרי עליהון תנו רבנן יהיו מוסף לשיתא סדרי. ואמרו כאן כי מסכת כלה היא בכלל כוליה תנויה למוקמי בריש מתיבתא: והדברים צריכין טעם למה הוקבעה מסכת כלה בבית המדרש, ובתשובת דבר זה אומר, כבר הזכרנו שהיו להם בימי התנאים ברייתות ברייתות שקדמו לחיבור המשנה בהלכות דרך ארץ לכל רוחב המושג הזה. היינו בהנהגת קיום הגוף ובהנהגת מדות הנפש בהנהגת קיום המשפחה ובהנהגת קיום החברה הנאותה. ובהנהגת ת"ח בביתם ובבית המדרש ובצבור. והיו למדין אלו הדברים כל תנא ותנא עם תלמידיו כפי מה שראה בעיניו שיאות להם, וכבר הזכרנו שהיו תלמידיו של ' יהודה אומרים לו שנה לנו פרק בהלכות דרך ארץ, והיו שונין אלה הדברים לתלמידיהם בעתות הפנאי ובעתות המוכשרות לכך, ובפרט בזמנים שלא היו יכולין לעסוק במקרא משנה הלכות והגדות היו עסוקין בהלכות דרך ארץ. כשעמד רבי וסדר המשנה שנשתקעו בה רוב הברייתות לא קבע מסכתא להלכות ד"א. כשם שלא קבע מסכת להלכות צבור כגון תפילין ציצית ומזוזה וחנוכה. אמנם קבע מסכת אבות להודיע שלשלת הקבלה ולהזכיר שמות המקבלים. וכדי שלא תהיה משנתו רק הזכרת שמות כפרשיות הראשונות בדברי הימים הזכיר דברי דרך ארץ ודרכי המוסר שהיו שגורים בפיהם. והוסיף לזה הענין בפרט מה שהיא בהגהגת החכמים והתלמידים. וכשבאו בני דורו וקבצו הברייתות ועשאום תוספתא למשנה. עשו תוספתא למס' אבות והיא הנקראת אדר"נ. ובה ברייתות ברייתות מענין דרך ארץ עד למרבה. וחוץ מזה הבליעו הרבה ברייתות מזה הענין במסכתיות אחרות כגון בברכות וסוטה וסנהדרין. כאשר ימצא המעיין בדבר הזה, ובימי סוף התנאים ראו חכמי הדור שיש לקבוע לתלמידים הצעירים שאו מבי רב למתיבתא מסכתא שתהא קלה ואינה עמוקה בהלכות, אבל היא הכרח לחינוך אותם התלמידים. קבעו אותה מסכתא הנקראת מסכת כלה רבתי, או מסכת כלה סתם: ולהסברת הענין צריך לעמוד על טיב אלו התלמידים הצעירים, גרסינן בקדושין כ"טי ע"ב. אר"י אמר שמואל הלכה נושא אשה ואח"כ ילמוד תורה ר' יוחנן אמר רחיים בצוארו ויעסוק בתורה. ולא פליגי הא לן והא להו (עיי"ש ברש"י ותו'), וספרו שם דרב הונא אמר לר' המנונא חזי דלא חזית להו לאפי עד דנסבת וכו'. ור' חסדא משתבח האי דעדיפנא מחבראי דנסיבנא בשיתסר וכו'. ובענין זה כמה סיפורים בכתובות ס"ב ע"א וב'. ובסדר אליהו רבה פי"ח (צד ק) סיפור ארוך מרב ומאתים תלמידיו שמתו והיה אליהו מתאנח ובוכה עליהם. ובא אליו מלאך ואמר לו מפני מה הן עושין דרכים מכוערין ודברים שאינם ראויים ומקלקלין את עצמן וכו'. וזה הסיפור מורה עד די לאיזה תלמוד וחינוך היו נצרכים לאלה הצעירים שקראו אותם בני פרקי (בכתובות שם). אם שכבר נשאו או לא נשאו. וע"כ סדרו להם מס' כלה וכללו בה דרכן של ת"ח ופרקי בן עזאי ופ' קנין תורה ושאר עניני דרך ארץ. ומי שהיה בקי במסכתא זו כבר היה בכלל תלמיד. שזו היתה תחלת תלמודו. ומי שהיה ראוי לריש מתיבתא היה צריך להיות בקי בכולי תנויה ומסכתא זו בכלל כוליה תנויה היא: