1אין כותבין ספר תורה לא על עורות בהמה טמאה ולא על עורות חיה טמאה ולא תופרין אותן בגידין ולא כורכין בשערן. הלכה למשה מסיני (אלא) שיהא כותבין על עורות בהמה טהורה ועל עורות חיה טהורה ותופרין בגידין טהורים וכורכין בשערות טהורים וכותבין בדיו שהרי יש לו סמך מן המקרא ואני כותב על הספר בדיו (ירמיהו ל״ו:י״ח):
It is not permitted to write a scroll of the Torah1The scroll of the Pentateuch used for the lections in public worship. on skins of ritually unclean cattle or on skins of ritually unclean wild animals, nor may they2The parchment sheets of which the scroll is made up. be sewn with [their] sinews or [the parchment rolls of tefillin] be wound with their hair. It is an oral prescription delivered to Moses at Sinai that [these] shall be written on the skins of ritually clean cattle, or on skins of ritually clean wild animals, that they shall be sewn together with ritually clean sinews, [that the tefillin rolls] shall be wound with ritually clean hair, and that the writing be done with ink, because [this latter requirement] has support in Scripture, And I wrote them with ink in the book.3Jer. 36, 18.
2כותבין על עורות נבלות ועל עורות טרפות ואין חוששין שמא עורות לבובות הן:
It is permitted to write [sacred scrolls] on skins of nebeloth and on skins of ṭerefoth and there is no need to consider the possibility of their having been pierced at the animal’s heart.4It was a heathen practice to remove the heart from a live animal to offer it as a sacrifice, and this, in Rabbinic law (Mishnah ‘A.Z. 29b, Sonc. ed., p. 145) rendered the entire animal, including its skin, forbidden as an idolatrous offering.
3לוקחין עורות מכל מקום לספרים ולתפילין ומזוזות ואין חוששין שמא עורות לבובין הן:
Skins5Before they were dressed; but dressed skins may be bought only from trustworthy persons who can testify that the dressing had been done in accordance with the law. for the [sacred] books, tefillin and mezuzoth may be bought anywhere, and one need not consider the possibility that they might be skins that were pierced at the animal’s heart.
4כותבין על הקלף במקום בשר ועל הגויל במקום שער ואם שינה בזה ובזה אל יקרא בו:
The writing on ḳelaf must be on the side of the flesh, and on gewil it must be on the side of the hair; and if one changed the one for the other [the scroll] may not be used for the lection [in the statutory services].
5אין כותבין לא על גבי דיפתרא ולא על גבי פינקס ולא על גבי נייר מחוק לא בשחור ולא בשיחור ולא בקומוס ולא בקנקנתום ולא נותנים קנקנתום בדיו:
[Sacred texts]6Mentioned in Rule 1. may not be written on difthera, a tablet or erased paper;7Others ‘palimpsest’. GRA in Sof. I, 5 omits ‘erased’. nor with coal,8Or, ‘black pigment’. shoe-black, or ink containing gum or vitriol. Vitriol may not be added to the ink.
6אמר רבי יעקב משום רבי מאיר נותנין קנקנתום בדיו אמר רבי יהודה היה רבי מאיר אומר הוא מן התורה בקנקנתום חוץ מפרשת סוטה אמר רבי יעקב לא היה אומר חוץ מפרשת סוטה אלא שבמקדש מפני שהיא נמחקת:
R. Jacob said in the name of R. Meir: Vitriol may be added to the ink. R. Judah said: R. Meir’s statement about [writing with ink containing] vitriol applies to [the whole] Torah9Cf. ‘Erub. 13a [Sonc. ed., p. 82). except the section dealing with a suspected wife.10Num. 5, 11ff. R. Jacob retorted: [R. Meir] said, ‘Except the section dealing with a suspected wife’, [by which he meant that] only in the special scroll11A small scroll on which were written the curses that would befall an unfaithful wife. which [was used] in the Temple [must the ink contain no vitriol] because [the writing] had to be blotted out.12Cf. Num. ibid. 23f.
7אמר רבי שמעון בן לקיש משום רבי מאיר משום ר׳ ישמעאל שנותנים קנקנתום בדיו:
R. Simeon b. Laḳish said in the name of R. Meir, who had it from R. Ishmael, that vitriol may be added to the ink.
8אין כותבין עברית ולא מדית ולא עילמת ולא יונית שבעים זקנים כתבו התורה לתלמי המלך כתיבה יונית והיה אותו היום קשה לישראל כיום שעשו את העגל שלא היתה תורה יכולה להתרגם כל צרכה:
[Sacred texts]13Mentioned in Rule 1. may not be written in [obsolete] Hebrew characters or in the Median, Elamitic or Greek languages.14According to Meg. 9a (Sonc. ed., p. 48) it is permitted to write the Torah in Greek, though this is not allowed in the case of tefillin and mezuzoth. Seventy Elders wrote the Torah for king Ptolemy15Assumed to be Ptolemy Philadelphus who reigned in Egypt, 285-247 B.C.E., and who arranged for the Greek Version, the Septuagint, to be made, as narrated in Sof. I, 8 (cf. the notes ad loc.). in Greek, and that day was as ominous for Israel as the day on which the Golden Calf was made, since the Torah could not be adequately translated.
9י״ג דברים שינו בה אלהים ברא בראשית. אעשה אדם בצלם ודמות ויכל בששי וישבות בשביעי. זכר ונקבה בראו (בראשית ה׳:ב׳) הבה ארדה (שם יא) ותצחק שרה בקרוביה לאמר (שם יח). כי באפם הרגו שור וברצונם עקרו אבוס (שם מט) ויקח משה את אשתו ואת בניו וירכיבם על נושא בני אדם (שמות ד׳:כ׳). ומושב בני ישראל אשר ישבו בארץ כנען ובארץ מצרים שלשים שנה ות׳ שנה (שם יב). לא חמד אחד מהם נשאתי (במדבר ט״ז:ט״ו). ואת צעירת הרגלים (ויקרא י״א:כ״ב). אשר חלק ה׳ אלהיך אתם לכל העמים להאיר בהם תחת כל השמים (דברים ד׳:י״ט). ומעלין (רשות) לשמש או לירח או לכל צבא השמים אשר לא צויתי לעבדם (שם יז):
They [all] introduced [the same] thirteen alterations:16For a comparison of these variants with the Heb. text, cf. on Sof. I, 8. ‘God created in the beginning’; ‘I shall make a man in image and likeness’; ‘And He finished on the sixth [day] and rested on the seventh [day]’; ‘Male and female He created him’; ‘Come let Me go down’; ‘And Sarah laughed among her relatives, saying’; ‘For in their anger they slew oxen and in their self-will they digged up a stall’; ‘And Moses took his wife and his children and set them upon a carrier of men’; ‘Now the time that the children of Israel dwelt in the land of Canaan and in the land of Egypt was four hundred and thirty years’; ‘I have not taken one desirable thing from them’; ‘And the [beast] with small legs’; ‘Which the Lord thy God hath allotted unto all the peoples to give light under the whole heaven’; ‘And they offer sacrifices to the sun or the moon or any of the host of heaven which I commanded should not be served’.
10אין כותבין בזהב מעשה בתורתן של אלכסנדרים שהיו כל אזכרותיה כתובים בזהב ובא מעשה לפני חכמים ואמרו תיגנז:
[Sacred scrolls] must not be written in gold. It is related that, in an Alexandrian scroll17Cf. note to Sof. I, 9. of the Torah, the divine names were written in gold, and when the matter came before the Sages they decided that it should be stored away.18lit. ‘it shall be hidden’, i.e. not used for the lections.
11עברית שכתבו תרגום תרגום שכתבו עברית האזינו שעשו רצוף או שעשו את המסורג שלא כהלכתו אל יקרא בו:
If Hebrew words were written in Aramaic or Aramaic words in Hebrew, if Ha’azinu was written in continuous lines,19Cf. Sof. I, 10, n. 44, for the correct arrangement. or if the breaking up [of the lines] was not done according to the rule, the scroll may not be used for the lections.
12גמר כל הספר ושייר בו פחות מדף מסרגו ועושה אותו דף קטן ואינו נמנע:
If one finished [writing nearly] all the scroll [of the Torah] and less than a column of text remained, one need not hesitate to extend the writing so as to make of this a small column on its own.20The extension of a short passage over a full column is done either by enlarging the characters or, according to others, by making each successive line shorter than the one preceding it.
13פתוחה שעשאה סתומה וסתומה שעשאה פתוחה הרי זו תיגנז איזו היא פתוחה כל שהתחיל מראש השיטה כמה יהא בסוף השיטה ויתחיל מראש השיטה והיא נקראת פתוחה כדי לכתוב שם של שלש אותיות:
If an open section was written as a closed one or vice versa, the scroll must be stored away. What is an open section? One which commences at the beginning of a line. How much space must there be at the end of a line so that the section beginning at the next line may be called an open one? A space on which may be written a name of three letters.21The opinion of Maimonides, which has been adopted, is that space must be left for three words, each of three letters (cf. Y.D. CCLXXV, §2).
14גמר כל הפרשה בסוף הדף אם שייר שיטה אחת ופרשה סתומה היא מתחיל באמצע השיטה ואם פתוחה היא מתחיל מלמעלה ומניח את השיטה ההיא:
Should an entire section be finished at the end of a column, if one [blank] line remained and [the next] section is a closed one, [the scribe] begins it in the middle of the line; but if it is an open section, he begins at the top [of the next column] and leaves that line [blank].22Cf. Sof. I, 14.
