BePardes HaChasidut VeHakabbalah, History of the Zohar, Part II 185

אבל אם נדקדק ונעיין היטב, נראה, שאף סכום ההכרות שבנו, ואפילו ההכרה היותר עמוקה שבנו, ואפילו השכל העליון שבנו, אף־על־פי שאינם בני־תמורה כהרגשותינו, בכל־זאת גם הם משועבדים לחוק של בני־חלוף. מה שאנו חושבים בתקופה אחת מתקופות ימי חיינו לאמת ברורה, שאין ספק בה, אנו חושבים בתקופה אחרת לדבר מוטל בספק, ובתקופה שלישית — לשקר גמור; ולהיפך, יש דברים שכחשנו בם לפנים, ובאו ימים שהתחלנו לחשוב עליהם מחשבות־שמא, ולבסוף — התחלנו להאמין ולהחזיק בהם בכל־עוז. היה אומר: גם ההכרות שלנו, ואפילו ההכרה היותר עמוקה שבנו, אף־על־פי שעומדות וקיימות הן הרבה יותר מן ההרגשות שלנו ויש להן, לרגל זאת, ערך הרבה יותר קיים, מכל־מקום גם הן אינן עצם ההוויה שלנו, אינן עוד הנצחיות שבנו ואינן עוד האדם העליון האלהי שבנו.