BePardes HaChasidut VeHakabbalah, History of the Zohar, Part II 249

״וביאור הדבר, כי הנה בהכרח הוא, שתהיה מדרגה אמצעית בין המאציל והנאצל, כי יש הרחק ביניהם כרחוק השמים מן הארץ, ואיך יברא זה את זה, שני קצוות, אם לא היה דבר ממוצע ביניהם ויהיה בחינה קרובה אל המאציל ואל הנאצל? והנה בחינה זו (הממוצעת וממצעת בין המאציל והנאצל) הוא כתר, הנקרא תוהו, כי אין בו שום יסוד, כי על־כן אינו נרמז בשם הוי״ה כלל, רק בקוצו של יוד. אמנם הוא בחינת האמצע כנ״ל, והוא כי הנה כתר הוא דוגמת החומר הקדום, הנקרא היולי, שיש בו שורש כל ד׳ היסודות בכוח ולא בפועל, ולכן נקרא תוהו, כי הוא מתהה מחשבות בני־אדם, באמרם: הנה אנחנו רואים, שאין בו צורה כלל, ועם כל זה אנחנו רואים שהוא נאצל ויש בו כוח ד׳ היסודות.