BePardes HaChasidut VeHakabbalah, History of the Zohar, Part II 250

״נמצא, כי אפשר לקוראו (ל״כתר״) אין־סוף והאציל, כמו שהיתה דעת קצת המקובלים, שהאין־סוף הוא הכתר, ואפשר לקראו בשם: נאצל, כי ודאי יש גדול ממנו, ועל־כן הזהירו בו חכמים: במופלא ממך אל תדרוש. אמנם, תכלית מה שאנו יכולים לדבר בו הוא בחינת הממוצע למאציל ונאצל, והטעם הוא, כי הוא הבחינה היותר אחרונה מכל האפשר באין־סוף, אשר הוא האציל בחינה אחת, אשר בה שורש כל עשר הספירות בהעלם ודקות גדול[ה], שאי־אפשר להיות לנאצל יותר דקות ממנו, כי הוא תוהו אשר למעלה ממנו אין עוד זולתי האפס המוחלט (רצונו לאמר: האפס המוחלט בבחינת אפסות ההשגה של בני אדם בו), כנ״ל. ונמצא, כי יש בבחינה זו ב׳ מדרגות: אחת היא הבחינה היותר תחתונה ושפלה מכל בחינות אין־סוף, וכאילו נאמר, דרך משל, שהוא בחינת מלכות שבמלכות, ואף־על־פי שאינו כן, כי אין שם (באין־סוף עצמו) דמות וספירה, ח״ו, כלל, רק לשכך האוזן נדבר כך, והנה זו המדרגה התחתונה שבאין־סוף יש בה כללות כל שלמעלה הימנה, ומקבלת מכולם, כנודע, ומדרגה זו, התחתונה, היא האצילה את [ה] בחינה השניה, שהיא המדרגה העליונה מכל מה שבכל הנאצלים ויש בה שורש כל הנאצלים והיא משפעת לכולם באופן היות קטן מכל המאציל והאציל היותר־מובחר שבכל הנאצל, ואין ביניהן מדרגה אחרת כלל, כי אחר המאציל הזה אין נאצל יותר קרוב ודומה אליו. וכללות שתי אלה הבחינות היא בחינה אחת הנקראת כתר, שבערך בחינה הא׳ אשר בה (כלומר: מה שיש בה מן המאציל) קראוהו קצת מקובלים ״אין סוף״, ובערך בחינה ב׳ שבה (כלומר: מה שיש בה מן הנאצל) קוראין לה קצת המקובלים כתר במבין עשר הספירות. אבל אנחנו סברתנו לא כדברי זה ולא כדברי זה, אלא [שהכתר הוא] בחינת אמצעי בין אין־סוף לנאצלים, ויש בה בחינה מאצילות ובחינה נאצלת, וב׳ בחינות אלו הן הנקראות ״עתיק״ ו״אריך אנפין״, ושתיהן נקראות ״כתר״. כנודע אצלנו, והבן זה מאד״. (״עץ חיים״, שער אבי״ע, פרק א', בהוספת מלים במקומות שונים לתיקון הסגנון ודברים אחדים בחצאי הסגר להבנת העניין).