Likkutei Maamarim, On Book of Joshua 20

ואמרו ז"ל בשמות רבה (פמ"א) מתוך הפוצטלין שבתוך פיו, רצה לומר שמטעימם מן הטעמים שבתורה שהוא כביכול טועם, וזהו נקרא סוד ד' שהטעם הוא סוד שאי אפשר לאדם אחד לגלות לחבירו ולהסביר לו טעם איזה מאכל או איזה עונג אחר איך הוא טועם, ועל זה אמרו באדר"נ (פל"ז) ששנים אוכלים מקערה אחת וכל אחד טועם לפי מעשיו כי אין הרגשת הטעם שוה מאדם לחבירו כלל כנודע, ואפ"ע שהשם יתברך גילה תורתו לכל מכל מקום מטעימה שבתוך פיו דבר זה אינו מגלה אלא לישראל, וכמה שכתוב בפרק קמא דע"ז (ג':) שהקב"ה יושב בכל יום ומלמד תורה לתינוקות של בית רבן, ותינוקות של בית רבן הם נקראים המכירים ויודעים שאין להם מעצמן רק מה שמקבלים מרבן ולאלו השם יתברך מלמד, ולכך תכלית כל התורה שבעל פה שכתבו לנו חכמינו ז"ל הוא רק חכמות ולימודים איך להגיע לדבר זה לדעת שאין לנו מעצמינו כלום רק מה שהשם יתברך נותן, ואז ממילא השם יתברך שופע חכמה בכל אחד ואחד המייחל לחסדו וכל תלמיד ותיק משיג החידושין השייכים לו, כי אין שזום נפש פרטית שאין לה חידוש פרטי מחכמת השם יתברך וכמו שכבר קדם בדברינו, ובאמת החידושים עצמן וכל סודות של תורה שבעל פה כולה הם רק דבר זה של הידיעה שהכל מהשם יתברך שהרי זהו כל המכוון מתורה שבכתב ותורה שבעל פה שישיג האדם שכל חיותו וקיומו וחיות העולם כולו ומלואו מהשם יתברך ושהוא אדונו ומלכו, וזהו כל החכמות והסודות הגנוזות של התורה שבכתב רק מכל מקום אי אפשר לבוא לזה רק מי שיודע זה שאין לו כלום ושהכל מהשם יתברך, והוא כענין יהיב חכמה לחכימין שאין השם יתברך משפיע חכמה זו שרצה לומר ההכרה שהכל מ השם יתברך רק למי שהוא חכם מקודם ויודע שהכל מהשם יתברך, והוא כענין פתחו לי כחודה של מחט ואני אפתח לכם כפתחו של אולם (שי"ר פ"ה) שהם יפתחו בידיעת דבר זה ואז השם יתברך פותח חדרי לבם לדעת ולהשכיל בעומק ובוריין של דברים איך הכל מהשם יתברך, ובני ישראל טוענים השיבנו אליך ונשובה שמבקשים שגם פתיחת חכמה זו יהיה מהשם יתברך, שבאמת שורש נפשות כל בית ישראל הוא מאותיות התורה וממקור האמת וההכרה הברורה שהכל מהשם יתברך, רק מפני ההעלם שבהאי עלמא דשקרא וזדון המלגלגים והאומות הנמצא בעולם מגיע האופל והחסרון גם להם, וכענין חשכות הלבנה, ולקותה שהוא על ידי שהארץ עומדת ומפסקת בינה ובין החמה כך העולם הזה היא מחיצה של ברזל בין ישראל לאביהם שבשמים שלא יוכלו לקבל אורו, ואנו צועקים מאחר שבאמיתות נקודות הללו שבכל איש ישראל הוא בלתי לד' לבדו וכמה שכתוב כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא כמש"נ ועמך כולם וגו' אם כן מאחר שאתה אבינו באמת ששורש נפשותינו ממך אב הרחמן וגו' ותן אתה בליבנו בינה וגו', וזה הוא מה שנצטוו בבואם לארץ להקים להם מלך ונאמר אחר כך בשמואל שחרה לו על בקשתם המלך ואמר הקב"ה כי אותי מאסו וגו' עיין שם כל הפרשה, והרי זה סותר לכאורה מה שמפורש בתורה שיקימו להם מלך, אמנם באמת הקמת המלך הוא כעין פשר בין כנסת ישראל להקב"ה ואמצעות שיסד השם יתברך כי מאן מלכי רבנן כמה שכתוב חז"ל (גיטין ס"ב וש"ד) וכמש"נ בי מלכים ימלוכו, ולעולם נפש המלך ופרנס הדור היא נפש היותר גדולה בדור בחכמה ובכל מעלות וכחות הנפש, וחכמי כל דור ודור שכבר השיגו אור אמיתות סודו של השם יתברך שהוא ההכרה הברורה שאין עוד מלבדו ואז השם יתברך גילה להם מן הפוצטלין שבתוך פיו והם כשלוחי דרחמנא לפתוח הפתח כחודה של מחט בלבות בני הדור, נמצא מתקיימים דברי שניהם כי השם יתברך הפותח וגן כנסת ישראל כי באמת ראשי הדור הם עצמם נפשות הדור וכמה שכתוב בימי החורבן גם נביאיה לא מצאו חזון וגו', כי לעולם ראשי הדור הם כפי כנין הדור וכמה שכתוב (ערכין י"ז.) פרנס לפי דור ומכללות נפשות בני דור שלח השם יתברך נפש א' הכוללם כדי שיהא נקל לו לעמוד על חכמת השם יתברך וגלוי אורו וממנו יתפשט לכל הדור.