Likkutei Maamarim, On Book of Joshua 21

וזה הוא כל ענין לימוד חכמינו אותנו בספריהם לעורר אותנו על אותה פתיחה כחודה של מחט, וכל החכמים ופרנסי הדורות שעברו הם כולם גם פרנסי הדור הזה ומלמדים ומעוררים גם אותנו, שהרי כל דור הקודם היה כולל בתוכו גם דור הבא שהרי מהם הוא בא ונפש הבן כלולה בנפש האב כנודע ודור שלעכשיו הרי היה כלול בתוך כל הדורות שממשה רבינו ע"העד עכשיו, ולכך כתבו חכמתם על ספר להועיל לבאים אחריהם שכולם מכלל בני דורם ומכלל נפשם, והם ג' מדרגות חכם ונביא ומלך אלו ג' מדרגות הם עצמם ג' המדרגות שזכרו בבראשית רבה [פרשה מ"ט] בחחלה סוד ד' ליריאיו ואחר כך ולישרים סודו ואחר כך כי אם גלה סודו אל עבדיו הנביאים, שהשם יתברך מגלה מסטורין שלהם לו, יריאיו הוא המלך כמה שכתוב בברכות (לא דמי.) המלך כיון שכורע שוב אינו זוקף והכריעה הוא מצד היראה שמעלת המלך הוא רק מצד היראה שהיא בלב כמה שכתוב ביומא (ע"ב:) על פסוק ולב אין וכן הלב מלך באיברים כמה שכתוב בספר יצירה, כי הנביא והחכם מעלתם נגלית לכל זה בנבואה וזה בחכמה אבל המלך הוא הצלחה לבד שנבחר ועלה עליו הגורל אבל אינו נגלה לבני אדם מעלה שלו, רק מסתמא אין השם יתברך בוחר במי שאינו כלום ואמרו ז פרק חלק (קל וחומר:) רחמנא לבא בעי וכמש"נ האדם וגו' וד' יראה ללבב שמה שבלב הוא הנעלם מן האדם ונגלה רק להשם יתברך, וכך מעלת המלך הוא רק בלב והוא היראה שהיא רק בלב ואין גלוי לשום אדם רק להשם יתברך ולכך היראה הוא רק בלב המלך שהוא היותר בשלוה מכל הברואים, וכענין שאמרו (ברכות ל:) במקום גילה שם תהא רעדה דייקא במקום הזה שם השם יתברך תוקף היראה והוא כולל כל היראות שבכל הנפשות שבדור, ואחר כך לישרים והם הת"ח כענין הלא היא כתובה על ספר הישר שנקרא התורה ס' הישר, (ע"ז כ"ה.) וכמה שכתוב בשבת (פ"ח:) אנן דסגינן בתמימותא כתיב בן תומת ישרים וגו' על קבלת התורה ע"ש, כי התורה היא המדרכת לאדם בדרך הישר ומגדרתו שלא יצא חוץ לשיטה וקו היושר, ואמר בתחלה למלך כמו שאמרו ז"ל שחולקין כבוד למלכות (שמו"ר פ"ה) ומלך נוטל חלק בראש, וחכם עדיף מנביא (בבא בתרא י"ב.) לכך אחר כך לחכם ואחר כך לנביא [אבל כהן גדול אעל פסוק שקודם לנביא (הוריות י"ג.) דבר זה אינו מכלל המעלות המסורות לכל ישראל כי כתר כהונה כבר זכה אהרן ונטלו ואינו כולל נפשות כל הדורוכמו שיתבאר זה במקום אחר], ואלו הב' הם מצד עצמם כנ"ל לכך נאמר נביא וגו' יקים לך ד' וכן בכל השופטים אשר יהיה בימים ונאמר שופטים וגו' תתן, ולא תקים שהם כבר ישנם בעולם מצד עצמם שהשם יתברך שלח אותם נפשות בעולם רק אתה תתנם בכל שעריך, אבל גבי מלך נאמר תקים לך שאתה המקימו ובלתיך לא היה קם כלל בקומה זקופה כי עד שלא נעשה מלך היה כאחד העם רק שבני ישראל הם מקימים אותו, והיינו כמה שכתוב (ברכות ל"ג:) הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים שדבר זה הוא בידי אדם ולכך במעלה זו הם העושים אותה ולא השם יתברך מעצמו מקים נפש המלך, ולכך נקרא הקמת המלך ככל הגוים אשר סביבותינו רצה לומר שנראה כאלו השתדלותינו פועל ואין הכל בידי שמים שהרי דבר זה הוא מסור בידינו וזהו ככל הגוים, וכן ענין המלך הוא השתדלות טבעי כמו האו"ה שמתנהגים על פי חכמת והשתדלות בני אדם, אבל באמת נאמר פלגימים לב מלך ביד ד' וגו' שבאמת לב המלך הוא היותר מסור ביד השם יתברך ושאין לו שום כח והשתדלות מעצמו, כי מלך ישראל הוא היותר כולל כל הכנסימן מצד הלב שהוא עיקר גוף ומקור כחותיו וכלל הכנסימן הוא זה ההכרה שאין להם משלהם כלום וביותר המלך, וכמה שכתוב בראש השנה (כ"ה.) ושלח סימנא דוד מלך ישראל חי וקיים שהוא נמשל ללבנה, [ולכך ישראל דמקדשי לזמנים ולחדשים שזהו כענין תקים מצידכם ואין כאן מקום להאריך עוד] וכל ספר תילים מלא מזה שקרא לעצמו עני ודל והכיר שאין לו מצד עצמו כלום שזה בעצם ענין היראה שמכיר אדנות האדון, כמש"נ אם אדונים אני איתא מוראי ועבד אין לו מצד עצמו כלום שכל מה שקנה עבד קנה רבו, (פסחים פ"ח:) ואפילו כל מה שרבו נותן לו אין לו יד לקחת לעצמו כלום רק הכל שייך לרבו גם מה שתוך ידו ובפיו וכל מעשה ידיו הכל שייך לרבו אלא שרבו מספיק לו מן הפוצטלין שבתוך פיו, וכך הוא המידה כמו שנתבאר למעלה כי כאשר האדם מכיר שהכל מהשם יתברך ושאין לו מעצמו כלום ויראת שמים בכל לבו נעשה מלך שהוא תכלית תוקף היכולת שביד האדם, כמה שכתוב (בבא בתרא ג':) אי אמרי מלכותא עקר טורי עקרה שהשם יתברך אומר שכל היכולת בידו.