Likkutei Maamarim, On Book of Joshua 26

ושכחת ההלכות הם הסתלקות ג' מתנות הנזכר לעיל וכבר חזר העולם וכו', כי אלו ג' כללות צרכי האדם ביותר ואי אפשר לו בלא הם רק (בלתי ניכר איזה תיבה) יהושע היינו דמצד מדריגת יהושע אפשר בלא אותם מתנות כי בארץ אין צריכים לג' מתנות אלו, והיינו כנודע דיש נפש רוח נשמה באדם הנפש הוא הדם ומתפשט בכחות הפעולה שבאדם והרוח בלב והנשמה במוח, ויש עוד נשמה לנשמה שהוא מקיף את האדם, ובכחות הפעולה נולדו ספיקות ולא שכחה גמורה רק שלא ידעו מה לעשות, והרוח ונשמה שהם אורות פנימים בגוף וכן נשמה לנשמה המקיף נסתלקו לגמרי שנגדם באר ומן הוא אור פנימי וענני כבוד מקיף, והוא נגד אהרן כמו שאמרו ז"ל (תענית ט'.) והיינו כי הכהן מעלותו והתנשאותו הוא בבגדי כהונה כמש"נ שהם לכבוד ותפארת שהוא מלובש באור השם יתברך, וכן ענני כבוד נקראים כבוד שהם לכבוד כי הכבוד הוא מצד המקיף לאדם דבפנימיותו לא שייך כבוד כי אין כבוד אלא מאחרים, והוא נגד מעלת הנבואה שהנביא דבר השם יתברך הוא אור מקיף לו וכאלו עומד חוץ ממנו ואומר זה או כה אמר ד', אבל החכמה וכן היראה שבלב הוא בפנימיות האדם והחכמה מעלת משה רבינו ע"הוהוראת שם משה ביחוד כנ"ל לכך בזכותו המן שהוא לחם שמלאכי השרת אוכלין (יומא ע"ה:) דתורה נקראת לחם והוא מזון גם למלאכי השרת ולכל העולמות כנודע, ובאר בזכות מרים נוק' כטעם אשה יראת ד' דיראה נקרא נוק' וגם דוד המלך ע אתי ממרים כמו שאמרו ז"ל (שמו"ר פ"א) מלכים ממרים והוא נגד תואר מלך, כי ענין חפירת בארות דאבות היה כטעם יגעתי ומצאתי (מגילה ו':) ושמעתי דאחר היגיעה הוא מוצא מציאה דבר שהוא שלא ביגיעתו דמציאה הוא בהיסח הדעת ולא ביגיעה רק מכל מקום לולי יגיעה זו לא היה מוצא זה, וכן באר מרים הרי המים שם מצויים רק על ידי היגיעה דחפירה הוא מוצא אותן, כך כל יגיעת האדם למצוא אותו מעין נובע שבלב ממקור החיים יתברך שמו, ולכך פלשתים סתמום כי ענין פלשתים פלשת ים פירוש שנקראים כן על שם עסקם לפלש ולבקש בעמקים כענין נחותי ימא להעלות מטמונות שבים שזה גם כן יגיעה למצוא דבר שכבר הוא מצוי שם רק שהוא בעסקי עולם הזה, והאבות עשו כמעשיהם בעניני עולם הבא וצרכי הנפש לא בצרכי הגוף, והם במה שהשתמשו באותם כחות לענייני עולם הזה, הוא סתימת הבארות דאבות, וזה ענין מלחמה עם פלשתים שהתחיל מימות שמשון עד דוד המלך ע שהוא הגומר, כי לעולם יהודה ודן מחוברים כמו במלאכת משכן וכדאיתא בזוהר פרשת ויחי גם אלעתיד ואמרו ז (בראשית רבה פצ"ח) על פסוק לישועתך וגו' דיעקב א ע חשב על שמשון שהוא משיח, היינו כי הוא מחובר לדוד המלך ע שהוא באמת משיח כדחז"ל, (זוה"ק חלק א' פ"ב:) ועסקם מלחמת פלשתים היינו ניצוח אותו כח דיגעתי ומצאתי בענייני עולם הזה רק להכניסו לקדושה, כנודע בזוהר כמה פעמים דבאר רומזת למדת דוד המלך ע"ה, כנ"ל דמדת המלך כך הוא יגיעה והשתדלות אדם עד שמוצא דבר זה דהכל בידי שמים ושזהו השתדלות אדם, ולכך אמרו בזוהר (חלק א' קנ"א:) דדוד המלך ע לא נזדמן לבאר ויעקב ומשה נזדמן להם באר, והאבות חפרו דענין היגיעה חידש אברהם א ע ואחריו יצחק שהוא עמוד העבודה והם ב' הקצוות דאהבה ויראה בהשתדלות אדם, ויעקב א ע מלבר דהוא משה רבינו עליו השלום מלגאו שהוא בעלא דמטרוניתא ונזדמן לו הבאר בעת הזיווג כי הוא נזדווג למדה זו של באר דר"ל מעיין נובע אחר היגיעה והשתדלות, והם לא חפרו דשורש יעקב א ע שם הוי' דר"ל שהכל בידי שמים ומציאת באר בא להם בהזדמנות, ודוד המלך ע הוא עצם הבאר כטעם צור לבבי וגו' כי לבבו הוא הצור אגם מים למעינו מים כי זהו שלימת מדת דוד המלך ע, וכן האבות אברהם א ע נגד ענני כבוד כי הוא כהן וגו' עליון כטעם ואתה כהן לעולם כמו שאמרו ז"ל (נדרים ל"ב.) ונתפרש בזוהר, ויצחק נגד המן שהוא נגד התורה דמסטרא דיצחק כנ"ל ולכך יצחק הוצרך לאכילה שתשרה עליו שכינה למען תברכך וגו' כי המן לחם שמלאכי השרת אוכלים (יומא ע"ה:) הוא מכחו, [וגם כי הוא נבחר לקרבן למאכל להשם יתברך כי הקרבן נקרא לחם אלקיך לכך זכה גם הוא ללחמו של השם יתברך], ובאר נגד יעקב שנזדמן לו בלא חפירה ויגיעה כי היא מסיטרי' מוכנת לו מששת ימי בראשית, דבאר רומזת למדת רחל ולאה אשר בנו שתיהם את בית ישראל כנודע.