Likkutei Maamarim, On Shimshon 10

וזהו ביאת אלי' לעשות שלום בעולם, (כמה שכתוב סוף עדיות) שהוא פתיחת אור המקיף לעין כל שיראה איך נפשות בני ישראל אפילו אותם שהם בסוד שבירת הכלים אור השם יתברך מקיפם והם אבני שיש טהור, וזהו מדריגת אלי' שלא מת שאין כאן מיתה כי גם במיתתו קרוי חי מצד האור מקיף כמה שכתוב למעלה, וזהו ענין הקטורת שאינו מניח למות כי המיתה הוא העדר החיות שאין כלי הגוף משיג חיות ממקור החיים יתברך על ידי אכילה דעה"ד טוב ורע שהוא אילנא דמותא שמצד החסרון [כטעם אין מיתה בלא חטא (שבת נ"ה:) פירוש חסרון] שבצד ידיעת הרע שבו אין משיג חיות דעץ החיים שאין שם מקום לרע כלל שהוא סוד אור דשברי לוחות וכלים הנשברים שעדיין לא נודע אז מאפשרות השבירה כמו שנתבאר למעלה, אך כשמשיג האור מקיף נמצא השבירה אינו רע כלל לגבי כלים עצמם ונמצא אין בעצמיות כלי שלו רע כלל, וזהו עצם ענין הקטורת שעניינה על דרך הפשט להעביר הריח הרע כמה שכתוב הרמב"ם במורה נבוכים [בטעמי המצות שלו שמאחר שיצאו מפה קדוש בודאי הם לבושים חיצונים לאמיתות טעמי המצות על דרך הסוד], וענין הריח הרע הוא שעולה ריח מכח הרע שבאדם וענין סממני הקטורת הם בושמים בעלי ריח טוב וכחם ושרשם מצד הרע כידוע, והיינו שבאמת הוא מעשה ריח טוב ואין בו רע כלל כי סוד הריח הוא הרשימו דאור כי עצם האור נקרא טעם והרשימה נקרא ריח שמניח אחריו, וכמה שכתוב בספר יצירה המליך אות נ' בריח שאות נ' הוא רמיזת הנפילה והשבירה כמה שכתוב בפרק קמא דברכות (ד':) רק מכל מקום ריח נשאר, ולכך צר בו חשון בשנה שמעצרת ועד החג הוא זמן שמחה דמביאין בכורים וקורין ומהחג ועד חנוכה וכו' (בכורים פ"א) ובחשון נשאר עדיין הריח והרשימה מן השמחה, ודקין בנפש שמשם יוצא הריח רע דאדם כי מאדם עצמו אין יוצא שום ריח רק הריח רע דתחתוניות שהוא מן הדקין שיוצא על ידי המאכל שהוא עץ הדעת טוב ורע שהתחלת הידיעה ברע היה על ידי מאכל ובאדם נקרא רק ידיעה ברע שהוא כמו רשימו שהניח בו הרע וזהו הריח רע שנעשה על ידי השבירה ואות הנ', אך באמת בני ישראל שהם הרע שבהם הוא מצד הכלים עצמם ולא מצד ההמשכה מהם ששם הוא הרע הגמור רק מצד עצמיות הכלים שם אין רע כלל, ולכך וירח ריח בגדיו ריח בוגדיו (סנהדרין ל"ז.) שגם כן מעלים ריח טוב והיינו כמה שכתוב (עירובין י"ט.) פושעי ישראל מלאים מצות וכו' ואמרו (ויקרא רבה פ"ל) על הדם ריח ולא טעם כך בישראל בעלי מצות ולא תורה, כי נר מצוה ותורה אור ונר לגבי אור כרשימו דאור לגבי עצם האור ועצמות הכלים מעלים ריח טוב ומצד האור מקיף שלהם הוא הריח טוב באמת שהוא המצות דפושעי ישראל, אבל הרשעות שלהם נגד זה הוא חלבנה כמה שכתוב בכריתות (ו':) דכל תענית וכו' דבאגודה אחת נעשה גם זה ריח טוב ואם חסר זה גם כל הריחות לא הועילו כי כל הריחות מצד המצות וטוב שבהם והרי יש רע גם כן ועדיין חוזר לעץ הדעת טו"ר, אך באמת הם י"א סמנים כידוע דברע יש י"א כחות ומדות אעל פסוק שהם רק י' מכו שנתבאר למעלה הי"א הוא נגד מקור האין סוף והוא נמשך מן הכלים שהם י', כי כל דבר נחלק לי' בהכרח והי"א היא הרשימו דאור פנימי הנשאר כי מאחר שאינם כלי קיבול להחזיק להיות האור פנימי מתיחד בהם כמו גוף בנפש לכך אותו רשימו מן החשבון, והנה הרשימו עצמו הוא ריח הטוב שעולה מכל היה מדות דכלים אמנם ריח העולה מן הרשימו הוא ריח רע שהרי עניינה על דרך יציאת צדיק וכו' כמה שכתוב למעלה דהרי שם הוא פנה זיוו כו' אך זה עצמו עכמה פעמים הכרת אלקות, אך הרשימו מזה היינו שנסתלק גם זה ונשאר רק רשימו ממנו אם כן אין ניכר גם זה שנעלם ונסתלק מכאן אור השם יתברך שהרי גם הכרה זו נסתלקה ומצד הזה הוא המשכת הרע הגמור וכמה שכתוב במקום אחר, ולכך הריח הי"א דרשימו הרע אך בהצטרפו עם היה הוא גם כן ריח טוב היינו דמכל מקום יש בו רשימו דרשימו, כטעם והיה אם שכח תשכח הידוע ששוכח השכחה וההעלם שברא השם יתברך ששמעתי דעל זה נאמר והיה לשון שמחה דבאמת שם הוא עיקר המו"מ של בני ישראל כשהם בהעלם גמור כי ד' שומרם לעולם מכל רע, וזהו על ידי האור מקיף ועל ידי שהם באגודה אחת אז גם הרע שבפושעי ישראל מעלה ריח טוב כי הוא נמשך גם כן באמת מעצמות השם יתברך, אעל פסוק שהוא בתכלית ההעלמים והעלם דהעלם ונדמה לרע אינו אלא ריח טוב כשמתאגדים יחד המעשים שלו כולם שהרי יש בו גם כן טוב ומצות כרמון, וזה מעיד על הכל שהכל טוב כי הכל מאמיתות השם יתברך רק צריך לזה התאגדות שהוא השלום בעצמיו ושכל כחותיו מחוברים, וכן בכלל ישראל שכולם באגודה אחת וכאלו הם גוף אחד ונפש אחד והכל מחובר ואם כן גם הרע מחובר ודבוק אל הטוב ונמשך ממנו וכל המחובר לו הרי הוא כמוהו והמחובר לטהור ע"כ גם הוא טהור ומעיד על הרע עצמה שהיא גם כן מכלל האבני שיש טהור הנמשכים מאמיתות האור מקיף שעליהם ונעשה מעץ הדעת טוב ורע גם כן עץ החיים שאינו מתיירא משבירה כלל כי השבירה אינו רע וארץ ישראל ברע, ולכך מונע המגפה והמיתה אך מכל מקום אין מועיל להחיות אותו שכבר מת ולרפאות הכלים הנשברים שישוב עצם אל עצמו כל זמן שלא נתגלה אור העגולים שאחר התיקון, כי השבירה היתה בעגולים כיודע דהיינו מדה האחרונה של כל המדות שהוא הראש לשועלים כמה שכתוב לעמלה היינו מידת המלכות אנא אמלוך שזו היתה השבירה שכל אחד חשב שהוא יהיה כלי קיבול בעצמו ולכל האור וקבלת השפע להשפיע הוא מדת המלכות כידוע: