Likkutei Maamarim, On Shimshon 11

ולכך ביאת אלי' שהוא גילוי אור מקיף הוא לפני בוא יום ד' וגו', כענין סוכות לפני שמיני עצרת דיום ד' שאחריו הוא שיתבונן מלכות שמים כמה שכתוב ותמלוך אתה הוא כו' ויכירו הכל כח מלכותך והוא גם כן קיום מלכות בית דוד ומלך המשיח הנמשך ממדת הלכותו יתברך כשהוא בשלימות, וזהו גלוי אור העגולים אז ירד טל של תחיה לתחיית המתים שהוריד השם יתברך גם כן בשעת מתן תורה כמו שאמרו ז"ל (שבת פ"ח:) שיצא נפשם היינו מריבוי האור שלא היו יכולים להחזיק כטעם שבירת הכלים, וחס עליהם על ידי הטל של תחי' שהוא טל של תורה עצמה כמו שאמרו ז"ל (כתובות קי"א:) כל העוסק וכו' טל של תורה מחייהו, ובהקדמת התיקונים דיו"ד ק"א וא"ו הוא טל דתחיית המתים פירוש כשיורד על ה' אחרונה ונעשה יחוד הגמור וחבור כל אותיות השם הנעלמות עכשיו שהה"י אחרונה בגלות בסוד גלות השכינה, שזה רומז למידת מלכות שהוא סוד העיגולים שנעלם עכשיו תיקונם כידוע דו"ק הם הנגלות שהם תורה ומצות וי"ק הנסתרות והוי"ו לעולם מחוברת למעלה כענין כל המקבל עליו עול תורה מעבירין כו', (אבות פ"ג) וכענין בראתי יצר רע בראתי תורה תבלין ועל ידי התורה יש הצלה וחירות משאור שבעיסה ושעבוד גלות רק הה' בגלות כמה שכתוב (מגילה כ"ט.) גלתה שכינה עמהם, וכמה שכתוב אין אדם צדיק בארץ אשר יעשה דייקא במעשה ופירוש כי ענין התורה רצה לומר שהשם יתברך מורה דרך לבני ישראל איך יתנהגו והמצות הוא הקבלה שבני ישראל מקבלים ושומעים לדברי תורה, ולכך בתורה שהוא מן השמים ולימוד השם יתברך לא שייך גלות וכמו דרך משל שאנו לומדים עכשיו גם כן סדר קדשים וכל העוסק בתורת וכו' כאלו וכו' (מנחות ק"י.) כי לא שייך בענין התורה שהיא מלמעלה שליטה לבני אדם או ליצר רע, רק השליטה הוא על בני אדם ומעשיהם שזה נקרא מצוה כי גם לימוד תורה הוא אחד מתרי"ג מצות והוא כא' המצות מצד המצוה בפעולת אדם שלומדה, רק עצם התורה והמאור שבה היא למעלה מן המצות רק שמשפיע בהם רצה לומר מלמד ומורה איך לעשות ומביא לידי מעשה ולכך במאור תורה לא שייך ענין גלות ויצר רע כלל, רק בנר במצוה שהוא השתדלות מעשה דבני אדם בזה שייך הגלות שמונע הרבה מעשה מצות וכן שאור שבעיסה, וזה נקרא שכינה שהקב"ה שוכן בתוך וקרב בני ישראל ממש שלכן הוצאת כחותיהם לפועל בפעולה ממש הוא כרצון הקב"ה בתורתו, ואז מתחיידים תורה ומצות שהוא יחוד קובית הלל ושכינתי' ו' בה' כשמתנהג אפ"י התורה שמורה לו ובגלות שמונע זה הה' נפרדת מן אותיות יקל וחומר מאחר שאין המעשים מתנהגים אפ"י התורה, ולכך כללות המלאכות דו' ימי המעשה הם ל"ט שבשבת נצטוו עליהם שלא לעשותן, כידוע דסוד הו' הם ו' ימי הבנין והה' הוא סוד שבת היינו דפעולת השם יתברך ובריאתו נבראים הוא ענין התורה שמורה דרך לנבראים אחר שנבראו, כך התחלת הבריאה נותן מקום לנבראים ואחר כך הוא שבת שהשם יתברך שובת מפעולה והנבראים יכירו שהשם יתברך בראם ועל דרך משל כשהאדם יגע ואחר כך שובת ומנפש עצמו אז מושך כח נשימתו שנפח במלאכתו ויגיעתו אליו, וזה סוד עליות כל העולמות בשבת כידוע והעלי' היינו שמכירים קונם וחושקים מאוד להתכלל במקורם, ולכך כללות פעולת הו' ימים הם ל"ט שהוא גימטריא דיקל וחומר במילואם (כזה יו"ד ה"א וא"ו) שהי"ק שהם הנסתרות דמחשבה ורצון שבמוח ולב מתאחדים עם הו' שהוא הוצאת הפעולה, ולפועל ממש הוא הה"י שזהו בשבת כששובת ממלאכתו אז נראה שהוציא לפועל ממש, וכשינטף הטל הזה על הה' היינו שיאירו כולם בה גם כן שכל הפעולות והמעשים של בני ישראל היה על פי התורה ועומק המחשבה והרצון של השם יתברך, וזהו האור פנימי דעגולים שכולל בשוה לכל הנבראים שמצד המעשה שהוא מעולם העשיה כולם שוים שזהו המדריגה והמדה היותר אחרונה ממדות השם יתברך בענין השגתו יתברך לבני אדם שאפילו הפחות שבישראל בהכרח יש לו אחיזה במדה זו שהוא סוף קומת האדם דאור השם יתברך המושג לגל הנפשות מבני ישראל, ולכך מצד מידה זו הכל שוים שבענין המעשים והפעולות עצמם כשנסלק הכונה והמחשבה הרי הוא שוה בכל אחד מישראל על דרך שאיתא (חולין י"ג.) קטן יש לו מעשה ואין לו מחשבה דמעשה יש לכל, ואז יתברר דכל המעשים מבני ישראל הם מכח האור פנימי שבהם דהיינו רצון השם יתברך שהוא בתוכם ועל פיו הם נעשים, ואפילו כל מעשה העבירות ואין צריך לומר פעולת הרשות הכל על דרך עת לעשות לד' הפרו תורתך, כידוע בזוהר פרשת אחרי דעת לעשות וגו' היא הה' אחרונה דשם עיין שם והיינו כשיתגלה אורה מצד התיקון דהיינו העגולים דעולם התיקון שכל העמשים של הקטן שבישראל הכל היה אז עת לעשות לד', כי הה' אחרונה שהיא השכינה שוכנת אפילו בלב הפחות מישראל והיא שהיתה פועלת הכל ונמצא אין כאן עבירה מעולם ואין כאן שבירה ומיתה מעולם מאחר שהכל מאמיתות עומק הרצון דהשם יתברך אם כן גם השבירה מעומק הרצון דהשם יתברך, וכשיתגלה דבר זה שזהו עומק הרצון דהשם יתברך ושאין עוד מלבדו אם כן אין כאן שבירה כי במה הוא השבירה שנפרד הכלי לחלקים ומה הוא בינתים אויר מה נפקא מינא בהתגלות אור השם יתברך בין אויר לכלי, כי זהו רק בסוד הצמצום והעלם אור השם יתברך שייך פירוד אבל לגבי אמיתות השם יתברך לא שייך כלל פירוד כמו שלא נוכל לומר על האור מן הכלים הנשברים שנשבר האור כי באור לא שייך פירוד ושבירה, וכך לעתיד יתגלה שהכלי עצמה היא גם כן אור כי הכלי שהוא כמו חומר לצורה וסוד הנוקבא מדת מלכות שהיא עתה בגלות והעלם ולעתיד יתגלה אורה כשיבורר שכל מעשה הגוף של בני ישראל הוא מעצמות השם יתברך ואם כן הגוף עצמו היא גם כן אור: