Likkutei Maamarim, On Shimshon 12

וזה סוד כתנות אור באל"ף שהיה כתוב בתורתו של ר"מ (בראשית רבה פ"כ) כמו שיהיה לעתיד אור בעד עור דגוף ואם כן לא שייך שבירה כלל ולא מיתה, וכדרך שכתב רבינו סעדיה גאון בספר האמונות על הנאכלים מאריות ונשרפים וכיוצא בו איך יקומו בתחה"מ ואמר כי השבת יש לאין זה אי אפשר כלל רק נפרד לחלקים ונעשה מחלק ממנו אויר וכו' והנה גם כן זה עדיין נבראים וממשים ובגדר היש ע"ש, וברדת הטל של תחי' שהוא יחוד הגמור של אור השם יתברך וזהו העור ובשר שקרם עליהם מאמיתות כתנות אור דהשם יתברך ויתגלה שהמיתה הכל היה רק למראית העין, כי לגבי גילוי האור דהשם יתברך מה נפקא מינא כי כך הוא מתבטל הכרה הגופנית דעולם הזה לגבי גילוי עצמות האור שבגוף כגופות המתים ושאר ההשתנות שנעשה ממנו לאחר שנרקב גם כן שזהו רק השתנות צורות הגופות והגשמיות הנגלה למראה עיני בשר בעולם הזה שנעלם אור השם יתברך שבתוכם, אבל כשיתגלה אור השם יתברך שבתוכם אז יעלם מן העין הראיה הגופנית שתתבטל לגבי עצמות האור וכמה שכתוב בשער היחוד האלקות להרב בזה, ואם כן אין נפקא מינא בהשתנות הגופנית כי אינו השתנות אלא לפום העלמא דשקגרא ומראית עין הדמיוני דלכן אמרו גבי אבני שיש טהור דובר שקרים לא יכון נגד עיני דייקא עיני השם יתברך שאינם מצד הדמיון הוא רואה שהוא שקר [וזה שאמרו בתיקונים דהאבני שיש הם נגד תרין עיינין דנחתי דמעין לימא רבא וכמו שנת"ל בזה] כי באמת לית תמן פירודא כלל, וזה סוד לוז שבשדרה במקום קשר של תפילין שממנו בנין הגוף בתחיית המתים כמו שאמרו ז"ל (בראשית רבה פכ"ח) פירוש כי בעולם הזה הוא גם כן נגלה זה לנפשות בני ישראל רק הוא במראה אחורים כענין וראית את אחורי וגו' ואמרו ז"ל (ברכות ז'.) זה קשר של תפילין, היינו שאינו מבורר וגלוי לעין עדיין עד לעתיד שנזכה למראה הפנים אז ישוב כל הגוף כאותו מקום דקשר של תפילין כי יהיה כולו מקושר ודבוק לגמרי בקשר אמיץ להשם יתברך שיתגלה המאור שבו לעין כל וממילא אין שייך כלל פירוד ומיתה באור, וזהו טל של תורה שנקרא עץ החיים שאינה מעץ הדעת טוב ורע דתמן פירודא אבל בעץ החיים אין שייך כלל פירוד כי הוא החיים שאין בו מות כלל, ואז יהיה ביעור רוח טומאה לגמרי מן הארץ כי אין שייכות כלל עוד לטומאה והבעלם שהרי ההעלם נגלה לעין שהוא גם כן אור השם יתברך, וזהו שמיני עצרת שפר אחד ואיל אחד א' דה' בדד ינחנו ואין עוד ערבוביא מה סוכות אף דהוא זמן שמחתינו שאנו מכירים האור מקיף דהשם יתברך הנעשה על ידי פעולת הכה"ג ביוהכמה פעמים שנתכפר כל עונותינו מאחר דצריך כפרה הרי יש מקום לעין, וזהו קדושת הכהן שידן מטמא למתים דיש מקום לטומאה רק שהוא נבדל ממנה ולא נטמא, ולכך יש מקום דהקרבת ע' פרים נגד ע' אומות (במדבר רבה פכל אחד) שכולם מקבלים מבני ישראל והם עבדים להם, וזהו גם כן ביאת אליהו שהוא פנחס לעשות שלום בעולם שאז יהיו הכל מודים לשיראל שמכירים מעלת ישראל שדבוקים בד' על ידי האור מקיף, ומדצריך לעשות שלום ש"מ דיש שייכות למחלוקת אבל גילוי המשיח וקדושת שמיני עצרת הוא היחוד הגמור דלא שייך כלל מחלוקת שהרי הכל אחד ואיך שייך עשיית שלום אצל אחד, ואז אין מקום כלל לנפרדים שהם האומות כלל ויבוער רוח הטומאה שאינו מקבל אור פנימי דהשם יתברך בתוכו לגמרי מן העולם כי דבר זה אינו בעולם כלל שבכל דבר יש אור פנימי דהשם יתברך שאפילו בכלים הנשברים שהוא מדת המלכות יש אור פנימי שהוא סוד הארת אור פנימי דעיגולים וכנזכר למעלה: