Likkutei Maamarim, On Shimshon 14

ושמשון היה בעיניו מרכבה לעיני השם יתברך כביכול והגיע להני תרין עיינין ובקש לתקן הכל ולהשיג האור מקיף דיחידה ועיגולים, ובאמת היה מדריגתו מדריגת האור מקיף דאהרן וכנ"ל אך מכל מקום ביקש את שאינו שלו, כי סוד נשים נכריות שאמרו ז"ל (סוטה ג':) קשורה בו ככלב ופירוש האריז"ל בשער תיקון העונות שהוא ב"ן דקליפה יעוש"ב, פירוש כידוע דיש ד' צירופים לשם הוי' שהשם הזה הוא כולל כל הבריאה כולה הוא שם העצן דהשם יתברך איך אורו מתפשט בכל ענפי הבריאה, כי הוא גוף האילן כולו כנודע דפירוש שם הוי' הוה ומהוה הכל והשם הוא כלי להחיות כידוע כמו שאנו קורין ראובן ורצונינו להחיות נפש פרטית ידועה וכך שם הוי' רצונינו חיות של כל הבריאה הנמשך מהשם יתברך וד' אותיות אלו הם מכוונים לאור זה, וזה סוד מה שחילקו כל הד' עולמות אצילות בריאה יצירה עשי' נגד ד' אותיות השם, וכן ד' פרצופים שבכל עולם ומילוי כל אות היינו מה שיש בכחה להתפשט ונעלם וגנוז בתוכה וכשמתפשטת הוא נגלה, והם ד' אופנים מילוים דע"ב ס"ג מ"ה ב"ן שיש לשם הוי' כידוע הם גם כן מתפשטים בכל העולמות בסוד מילוים כמו גוף האותיות ולהיות שם הוי' בכלל ובפרט ובפרטי פרטות, וכמו דרך משל שכלל העולמות אצילות נגד היה דשם ומכל מקום יש בד' פרצופים שבו ד' אותיות השם וגם בכל פרצוף בפני עצמו ושכל השם גם כן וכמה שכתוב בתיקונים כמה פעמים ובפרטות שם הוי' שבכל פרצוף הם מתחלקים הד' מילוים לד' הפרצופים וכידוע כל זה ואין כאן מקומו לבאר כל זה באר היטב, רק בכלל כי מילוי ב"ן הוא בנוקבא רצה לומר אור השם יתברך המתפשט בכלי המקבל מצד שהוא מקבל להשפיע לאחרים שזהו מדת הנוקבא והמלכות כידוע התפשטות אור השם יתברך שם הוא על ידי השם הוי' במילוי ב"ן, רצה לומר שהוא הוה ומהוה הכל על ידי התפשטות הנעלם במילוי זה שהוא נקרא כפילא רצה לומר שהנעלם והמילוי הוא ממש כמו גוף האותיות בהוא הדין ו"ו הוא הדין הם ממש רק כפולים והיו"ד נשתנית המילוי לו"ד אבל מכל מקום הוא גם כן מספר י' ורצה לומר שהתמלאות והתפשטות אותו האור הוא עוד פעם אור כמוהו. ופירוש כי ענין אותיות הוא המצאת ממציא כל לשון שחילק אופני ההברות היוצאים מתוך הפה וקרא לכל אחת שם ידוע כדי שיוכל לבנות על פיהם התיבות והמלות שהוא חבור איזה הברות ואותיות יחד ואיך יוודע זה אם לא יהיה לכל הברה שם מיוחד, והנה בלשון הקודש האותיות הנקראות וציורם הנכתבות שזה ציור המציאם ממציא הכתב כדי שיוכל להודיע על ידי זה המכוון שלו לאחר הרחוק ממנו ולדור אחרון מה שאין יכול להודיעו על ידי הדבור כל זה נקרא קודש כי ממקום קדוש יצאו, כי הנה בריאת העולם היינו שיהיה נבראים ומקבלים אם כן ראשית הבריאה הוא האותיות שעל פיהם הוא הקבלה שזה עצם ענין המצאת האותיות יצורם ושמותם שעל ידיהם יוכל הרב להשפיע חכמתו לתלמידו בדבור ובכתב [שהם סוד זעיר ונוקבא תורה שבכתב ותורה שבעל פה כמה שכתוב במקום אחר], וכך השם יתברך גילוי אורו הוא על ידי צורת אותיות בהכרח שעל פיהם הוא גילוי הרצון שבלב לפועל, ואמנם גם במחשבה שבלב ומוח שייך לומר אותיות מאחר שהגיע למדריגת גילוי במוחו ולבו והוא נגלה לשכל האדם עצמו הרי הוא נגלה בדרך אותיות ותיבות בהכרח שנגלה לו דבר כך וכך הרי הוא בעל גבול בכך וכך תיבות וכך וכך אותיות, רק שבמקור השכל והמחשבה טרם שהגיע לגילוי לאדם עצמו שהוא עדיין בלתי בעל גבול שם אין שייך אותיות, וזה הוא מקור האין סוף שאין אנו יכולים לדבר בו ולא להתבונן רק מצד מה שהגיע למדריגת הגלוי להשגת אדם ביש מאין לשם הוא נגלה לבעל גבול אם כן בהכרח הוא הגילוי בצורת אותיות שהם כלים המלבושים גילוין רצה לומר שאנו מבינים דרך משל השגה כך וכך הרי בהכרח יש בו ציור אותיות מה, ואות היה דרך משל מורה על ראשית ההשגה כמו שהיא בהעלם גדול בדמות נקודה והוי"ו כשהיא מתפשטת בדמות קו ומהם נבנים כל האותיות, ונמצא עיקר האותיות מצד התגלות שבמחשבה ולא שעיקר שמות האותיות הם מצד הדבור שבו הוא חלוקת ההברות כמו שנתבאר, וכפי זה הכתב היא ציורים הסכמיים לבד אמנם בלשון הקודש הכתב גם הוא קדוש עוד למעלה מקדושת הלשון, כי הוא סוד ציור האותיות כפי מה שהם במחשבה ששם הוא בדרך ציור לבד שמחשבה זו היא נקודה ומחשבה זו כמו קו ומחשבה זו חבור נקודות וקוין על דרך זה ומחשבה זו חבור על דרך זה, והם בכלל כ"ב מיני ציורין מתחלקים שכל אחת ציור מחשבה פרטית כענין אות ומאיזה ציורים מתחברת מחשבה שלימה והיא תיבה ומכמה תיבות ענין, ולכן אמרו (בראשית רבה פי"ז) נובלות חכמה כו' תורה שבכתב היא מחכמה נפקת שהוא המחשבה דשם שייך ציורין וכתב, והוא למעלה מהדבור שאחר כך כשהוא מוציא מה שבלב לפועל גם הברות הפה שהוא כח המוציא מחשבתו לפועל לגלות לזולת היא כלולה מכ"ב מיני הברות כפי הכ"ב מיני הציורין שיש במחשבה, וכל אלה ממקום קדוש יצאו ממקור פנימיות השם יתברך בבריאת העולמות כי הוא הנותן כח למחשבה לחשב ולדבור לדבר וממנו הכל, ולשון הקודש הוא אור פנימי דמחשבה ודבור דהשם יתברך כמה שכתוב לצרף אותיות שנברא בהן שמים וארץ, (ברכות צ"ה.) פירוש כי בדבר ד' שמים נעשו כל דבור הוא באותיות ועולם העשיה הוא דבור דהשם יתברך והאותיות שבדבור וכן הולכים העולמות למעלה כפי מדריגת האותיות ממחשבה ורצון וכנודע וזהו מצד הפנים, ושאר לשונות הם מצד אחורים כמו לשון ארמית שהוא אחורים כנודע ויש אחורים דאחורים וכן הכתב וכמבואר זה במקום אחר ואין כאן מקומו, רק מענין כתב ולשון הקודש שהברת כל אות מורה על ציור מחשביי פרטי והיא כח פרטיי מן המחשבה העליונה שהוא כלל, וכידוע בספר יצירה איך חלק כל הכ"ב אותיות וביאור כחותיהם שהם מושלים עליהם בעולם שנה נפש שזה כלל הבריאה זמן ומקום שהוא הכלי קבול ונפש שהוא כח הקבלה שבכלי קבול, ובהם יש כ"ב חלוקות אולם שהם נמשכות מכ"ב צורי אותיות דגילוי יש מאין מרצון השם יתברך, וביאורם הוא ביאור כל הס' יצירה שהכיר בו אברהם א ע שהוא הראשון שהכיר את בוראו הכרה גמורה שיש בורא בעולם שכל הנבראים ממנו וכמו שאמרו ז"ל (בראשית רבה פי"ב) על פסוק בהבראם באברהם כי שורש ענין אברהם הוא הבראם של כל הברואים מהבורא יתברך, ולכך הוא הכיר בספר יצירה שהוא חקיקת דברי חכמה ומחשבתו של השם יתברך שעל ידי יצר הכל, ושם נאמר כי הכל באותיות וגם בי' ספירות שהם ל"ב נתיבות פליאות וכו' שבהם וכו' פירוש האותיות הם הכלים והיה ספירות הם האורגת שבכלים, [וכידוע מסוד המלבוש שהוא האותיות והיינו שהם לבוש לאור ומצמצים המחשבה דרך קוים ונקודות בעלי גבול ולכך הם נעשו על ידי ניתוק האור והשארת הרשומות כידוע והיינו דעל ידי אור הבב"ת אין מקום להגבלת אותיות רק ניתוק היינו הסתלקות אור הבב"ת נשאר מקום לאותיות ואין כאן מקום להאריך בסוד המלבוש מאחר שהוא מקבלת הר"י סרוג ותלמידיו והרחס ושלום לא הזכיר ממנו דבר ונודע אזהרת הרחס ושלום שלא לשים עין למה שכתוב התלמידים זולתו על שם האריז"ל ועיין זוהר הרקיע ר"פ בראשית דנשמר מהר"מ פאפרש לדבר מזה] כי יש גבוה מעל גבוה וגבוהים עליהם שאף על פי שלגבי כל הבריאה כולה האותיות מחשבתו של השם יתברך הוא אורם חיותם וקיום מכל מקום בחכמתו ומחשבתו של השם יתברך בעצמו יש ל"ב נתיבות, וי' ראשונות הם אורות לכ"ב האותיות שהם כלים להם והחכמה שהיא המחשבה ראשית הגילוי יש מאין יש בה גם כן אורות וכלים הישות הם האותיות ומצד שמקבלים מאין הם היה ספירות שלא הגיעו כלל לצורת אותיות: