Likkutei Maamarim, On Shimshon 15

והנה שורש הצורות הם י' ו' שהם הנקודה והקו כמו שנתבאר למעלה שמהם הוא בנין כל הצורות [אבל השטר הגמור אי אפשר לציירו באותיות המחשבה כי אם הוא מתפשט לכל צד עד אין סוף אם כן הוא אין סוף ואינו בעל גבול וצורה כלל, ואם הוא מוגבל מכל ד' רוחותיו הוא נקודה והוא י' אבל ק' הוא שמבריח מקצה אל הקצה [מדת יעקב כנודע נחלה בלי מצרים] רק הוא בעל גבול מכל מקום בב' צדדים דרוחב], והם אבות לכל הציורים שבמחשבה שהם נבנים מנקודה וקו בהכרח [ובספר יצירה שא' ג' אמות אמה שכתוב דבר מצד הנבראים מן האותיות ולא מצד בריאת והתהוות האותיות עצמם], והאם הוא הה' וא' בספרא דצניעותא ה' דלי"ת הוות וכו' פירוש שהוי"ו הוא המשכת היו"ד לאורך הד' היא המשכה לאורך וגם לרוחב ואין רבוי אחר רבוי אלא למעט, שכל אות הוא צמצום וכלי המגביל וראשית הכרות הישות ובעל גבול הוא י' והמשכת הישות הוא הגבלה יתירה ויש המשכה לאורך והוא הו' וזהו מדת הזמן והשנה כי כל המשכה צריך זמן להמשכה מראש הנקודה עד סוף [וכן נבנה הזמן מאור השמש ההולך ממזרח למערב שהוא קו האורך, וקו הרוחב שמן הצפון לדרום הוא המקום המקבל לאור השמש בכל נקודה שהיא יש לו קו רוחב מצפון לדרום הרחוק מגוף נקודת האור ומקבלו וכן הד' שהוא משכה לאורך הוא העולם והמקום [והנפש הוא היה שהוא הנקודה והעובר שבתוך הד' כמו שיתבאר], ובהמשכה זו נעלם היו"ד כל עיקר [שעדיין בוי"ו הוא גלוי בראשו] שהיה הוא היש מאין וכאן נתגלה יש גמור מכל צד ולכך היא נקראת דלה דלית לה מגרמה כלום פירוש פעיקר קבלת האור והחיות הוא מן האין ועל ידי היש מאין, דרך משל באדם כשנופל לו איזה מחשבה במוחו והיא קשורה וסתומה תחילה עדיין רק מתגלה במוחו ראשית הגלוי היינו מחשבת כך וכך ואחר כך הוא ממשיכה לאורך וגם לרוחב, פירוש שמתפשטת ומתרחבת בכמות שהוא האורך וגם באיכות ומהות שהוא הרוחב ואז נפסקה המחשבה ואין לה עוד להמשך, רק שהיא מולדת מחשבה אחרת ואז היא נקראת ה"א כמה שכתוב בזוהר שהוא לאחר שקיבלה העובר בתוכה שהוא היה תוך ד' ובכחה להוליד עוד י' ראשית והתחלה למחשבה אחרת, ולכך ד' הוות עד שלא נקראת אם ולא קבילת עובר אבל מצד קבלת העובר נקראת ה' והיא אם להוליד עוד, ולכך שורש צורות המשכת המחשבה [שהם צורת האותיות כנ"ל] הם יו"ד והדלא תעשה יש י' בתוכה היינו העובר שמולדת עוד פעם יו"ד ולכך הם יו"ק אבות ואמות כל הצורות והם ב' ההי"ן כמו ב' אבות שהם י' ו' כי מן היה נמשך תיכף ד' ולכך מלוי היה הוא יו"ד כי פירוש מילוי היינו מה שאינו מפורש רק הוא בכח להתמלאות כך והיה מתמלאת לוי"ו וגם לד' וזו הדלא תעשה היא המולדת הוי"ו, והיינו כי התפשטות לאורך ורוחב יש מיד בנקודה והיינו מיד שתפול מחשבה סתומה בלבו הוא מתבונן בה באורך ורוחב פירוש בכמות ואיכות כמו שנתבאר ואחר כך היא מתפשטת לאורך אותה תבונה סתומה והוא הוי"ו הנולד מן ה' ראשונה ואחר כך מתרחבת לרוחב ונעשית ה' אחרונה להוליד י' אחרת, דרך משל כשמתחיל לחשוב לבנות בית ואחר כך מתבונן בו בכמות ואיכות ואחר כך מאריך במחשבתו לעמוד על כל פרטיו ואחר כך הוא השלמת כל מה שיש לחשוב בזה ואז נולד אחר כך מחשבה אחרת, כך היה ד"מ מחשבת בריאת העולם אצל השם יתברך ויקו"ק הם שורשי ואבות ואמות כל הבריאה שמהם נולדו כל הצורות והתמונות שבהם נבראו שמים וארץ וכל הנבראים שהיו כולם חקוקים במחשבתו של השם יתברך וכך עלו במחשבה לפניו, והם ד' אותיות במחשבה על דרך הנזכר ובכלל מן המחשבה עד סוף המעשה גם כן חלוקים לד' אלו כידוע מד' עולמות אצילות בריאה יצירה עשיה שהם נגד מחשבה ורצון וכחות הפעולה וגמר הפעולה שהוא גם כן ממש דוגמת ד' חלוקות דמחשבה עצמה שנתבאר, וד' חלוקות אלו הם גם כן בכל אלו הד' הנזכרים על דרך משל במעשה שבנה בית יש ד' חלוקות תחלה קונה עצים ואבנים החומרים המצטרכים לבית ואחר כך משפם ומתקנם אלו לכתלים ואלו לתקרה וזה לרצפה וכיוצא בו ואחר כך עוסק בבנין ואחר כך נגמר ונעשה בית, וכן בכלל הד' חקירות וידיעות שיש בכל דבר שהם חומר צורה פועל תכלית הם ד' מדרגות הנזכרים שכח הפועל שבנפעל הם ב' האבות והנפעל הם ב' האמהות הנזכרים והצורה הוא כח הפועל שבחומר ומקורם הם ד' אותיות ההוי' שי"ו אבות וב' ההי"ן אמהות כנזכר למעלה: