Likkutei Maamarim, On Shimshon 16

ודברים אלו עמוקים ארוכים ורחבים ומבוארים למבין ואי אפשר לבאר הכל רק למי שזכה והאיר השם יתברך עיניו לחזות בנועם ד' איך כל עלילות מצעדי גבר ותחבולותיו מחשבתו ורצונו הכל כאשר לכל הוא נמשך מאמיתות מחשבתו ורצונו של השם יתברך והוא רק כגרזן ביד החוצב בו, ומכל מחשבות ופעולות אדם נוכל לעמוד ולהתבונן על מחשבות ופעולות השם יתברך אים הם כענ ין מבשרי אחזה אלו"ק שיש בזה ב' אופנים, והם הרמוזים בלשון הכתוב בצלמנו כדמותינו דידוע דצלם דכורא ודמות נוקבא פירוש דהוראת דמות היינו כמו אדם המצוייר על הכותל שאין בו מגוף האדם אבל צלם הוא ממש מגוף האדם וכדרך שא' בבבא בתרא (נ"ח.) נסתכלת בדמות דיוקני בדיוקני עצמה וכו' כמה שכתוב שם הכל בפני אדם כקוף בפני אדם והם דמות לבד ואדם נקרא צלם שהוא דכורא דהיינו כח הפועל עצמו ודמות נוקבא ניכר רק כח הפועל עצמו ודמות נוקבא ניכר רק כח הפעול שבנפעל, וזהו באספקלריא שאינה מאירה מי שמתבונן במשלוח על ידי מבשרי אחזה אלו"ק שבדרך משל כמו שרואה בגוף האדם כך מתבונן למעלה כביכול כידוע משלות כאלו בספרים, אבל אספקלריא המאירה הוא שזוכה ורואה בבשרו אלו"ק ממש שכל פעולות ועניינים שבגוף הכל חלק אלו"ק ממש הוא הפועל, וזהו החילוק בין זה הדבר לכה שאמרו ז"ל (ספרי מטות) וזכו לזה כל ישראל בקריעת ים סוף כמו שאמרו ז"ל ראתה שפחה וכו' (מכילתא בשלח) כי כולם ראו באספקלריא המאירה, מה יחזקאל ומכל מקום גדלה מעלת יחזקאל ששם היה רק לפי שעה וכרגע בעת שאמרו פסוק זה אלי ואנוהו ותיכף נעלם וכן בכל דור ודור יש מענין זה זיוכל לזכות לראיה כרגע וגם כן בקנין, וזה היה רק אצל משה רבינו עליו השלום שהיה אצלו בקנין כמו שאמרו ז"ל ולכן אמרו ז שכינה מדברת וכו' דממש כל פעולותיו היה מפורש לעיניו כי הכל חלק אלו"ק הפועל ומדבר מקרבו, אבל בדורות הללו על זה אמרו בפרק קמא דבבא בתרא (י"ב.) חכם עדיף מנביא כי הראיה מעינים מיוחס למוח כידוע וכן מיוחס החכמה לראיה כמש"נ ולבי ראה הרבה חכמה וגם לנביא לפנים יקרא הרואה, ויש חילוק בין ראיה לראיה כי הנביא הוא כשהוא בקנין היינו שכבר עבר כל המדרגות מתחלת הראיה במחשבה שבמוח עד סוד וגמר כל היה מדרגות, וזה נקרא שהוא אצלו בקנין כן כמו שהוא בראיה ולכך יוכל לומר כה אמר ד' או זה הדבר אבל החכמה הוא הראיה לבד שהוא כרגע ואחר כך חלף הלך כנ"ל, כי הם ג' מדריגות כלשון חז"ל עין רואה ולב חומד וכלי המעשה גומרים והחכמה הוא כשעדיין במדריגת עין רואה לבד ולא נתפשט עד לסוף ומכל מקום זה עדיף, והוא על דרך שנאמר טוב מראה עינים מהלך נפש ואמרו ז בפרק יוהכמה פעמים (ע"א:) טוב מראה עינים באשה יותר מגופו של מעשה וכך דרשו חז"ל בכל מקום ההליכה כמה שכתוב בפרק קמא דברכות (י"א.) בלכתך בדרך פרט לחתן והיינו כמה שכתוב בריש קדושין בלשון דרך ובעירובין (ק':) על פסוק ואץ ברגלים ושאר דוכתי, והיינו כי כל הליכה תנועה ופעולה ובכל פעולה יש יחוד דפעולה וכח הפועל שהוא יחוד קובית הלל ושכינתי' שא' בזוהר על חנוך תופר מנעלים ומייחד יחודים (עיין יל"ר בראשית) כי בכל פעולה אפשר לייחד יחודים למי שמכיר ויודע שכח הפועל שבו והפעולה עצמו הכל מהשם יתברך, וטוב מראה עינים וכו' היינו כמו ששמעתי עמש"נ טוב שם משמן טוב ובדחז"ל טוב שם טוב כו' שהוא כמה שכתוב בברכות (ז':) גדולה שמושה של תורה יותר מלימודה דשמן היא חכמה והוא לימודה ושימושה של תורה היינו החשק וההשתוקקות שיש לו לדברי תורה וזה נקרא שם וזה גדול יותר, וכמה שכתוב בשר"ת על פסוק כי בי חשק וזהו הנקרא ראיה שבמוח וכן במוח עצמו יש ראיה וגמר מעשה וכנ"ל דהד' מדרגות יש במחשבה עצמה גם כן ולעולם הראיה שהוא מתחלת לידת המחשבה במוח והשגת המוח יותר גדול מן הגמר כי בגמר יש גבול אבל בחשק אין לו גבול, וזה נקרא מראה עינים שהוא השגת המוח וזה גדול יותר מלב חומד ולב חומד גדול יותר מכלי המעשה גומרין [ולכך תורה גדול מתפלה שתורה נקראת מראה עינים ותפלה הלך נפש ואין כאן מקום להאריך בזה הפלוגתא פרק קמא דשבת (ו'.) דמר סבר מסיר אזנו וכו' ומר סבר זמן תורה לחוד], וזה שאמרו ז"ל (בחגיגה) בן עזאי הציץ ומת ועליו הכתוב אומר יקר בעיני ד' המותה וגו' כמה שכתוב ביבמות (ס"ג:) א"ל לבן עזאי אתה נאה דורש ואין אתה נאה מקיים דקודש ולא נסוב ולא עשה גופה של מעשה דהיינו הלך נפש והשיב נפשו חשקה בתורה דהיינו מראה עינים וזהו הציץ לבד, מה ר' עקיבא נכנס בשלום ויצא דהיינו הלך נפש שהיה מצליח עד הגמר מעשה וכמה שכתוב בהרואה (ס"א.) כל ימי הייתי מצטער מתי יבוא לידי ואקיימנו שהיה חושק מכל דבר שיביאנו לידי גמר מעשה, אבל בן עזאי נסתפק בראיה לבד ועל זה נאמר יקר בעיני ד' פירוש שגם עיני השם יתברך כביכול זה לעומת זה הציץ בו כדרך שא' בבנות ירושלים מסקרות עינים וא' הסבי עיניך שהם הרהיבוני אך לא היש לומר עסק בעולם העשיה כי הראיה לבדה בלא מעשה חזקה שם יותר וכמו שאמרו ז"ל (במדבר רבה פי"ד) על פסוק לא יראני וגו' הא בשעת מיתתן רואין וזהו יקר וגו' שדבר יקר ומשובח בעיני ד' דייקא במדריגת מראה עינים, וגם על רבי עקיבא דרשו חז"ל (רבה חקת) וכל יקר ראתה עינו זה רבי עקיבא וחבריו כי גם הוא הגיע לאבני שיש טהור שהוא סוד העיינין כנזכר למעלה וכמה שכתוב למעלה שהוא בסוד הא' ותרין יודי"ן שבו הם העיינין [שהוא החכמה כנ"ל], וכידוע בעץ חיים [ריש שער מיין נוקבין ומיין דוכרין] כי ב' יוד"י האל"ף הם סוד מ"נ ומ"ד יעויין שם בפנים ופירוש מיין נוקבין ומ"ד הם החשק שיש בדכר ונוקבא, ואז נקרא מים מים שעדיין לא הגיע לצורת אותיות דהיינו גמר פעולה שאז נקרא אבנים כמה שכתוב למעלה, וא"ל אל תאמרו וכו' דכתיב דובר שקרים לא יכון לנגד עיני פירוש כמה שכתוב (אבות פ"ג) כל מי שחכמתו מרובה ממעשיו אין חכמתו מתקיימת והיינו לא יכון לנגד עייני דייקא שגם ראיית עיינין נסתלק, וזה נקרא דובר שקרים פירוש דבור הוא גמר הפעולה כידוע ושקר ידוע בזוהר בריש ההקדמה דק"ר אתוון דשיקרא והש' יסודא דקשוט כידוע דש' רומז לתלת אבהן שהם נגד ג' ראשונות [היינו הגם דרומז לחסד גבורה תפארת כידוע רומזים גם כן לג' ראשונות דנוקבא שהם נעשים אצלה ג' ראשונות ואין כאן מקום להאריך זה] דהיינו מראה עינים וק"ר הם נגד ד"ה כמה שכתוב בפע"ח ריש שער השבת בסוד שדה עיין שם דהרי"ש דוגמת הדלא תעשה [וכמו שאמרו ז"ל (ויקרא רבה פי"ט) אם אתה עושה ד' רי"ש מחריב העולם מאחד אחר], ולבתר דקבילת עוברה נעשה אצלה ק' וגם הרי"ש פירוש רישות כמו דלא תעשה על שם דלותה דהיינו שמשתוחקקת לטוב או לרע רק שברע הקו"ף קודם כי אין לה מילוי ואין אדם מת וחצי תאותו בידו, (קה"ר פ"א) ואף על פי שגם בתורה אמרו ז בויקרא רבה (פכ"ב) אוהב מצות לא ישבע וכו' היינו שרוצה יותר אבל מכל מקום יש לו גם כן שביעה והתספקות ושמחה בחלקו וכמש"נ ישמח לב מבקשי ד' שגם בעודו מבקש יש לו שמחה מה בתאות הוא לעולם רעב וחסר כמה שכתוב (סוכה נ"ב:) משביעו רעב והרי"ש מאוחרת לק':