Likkutei Maamarim, On Shimshon 17

ועוד דברים בגו, כי אמרו ז בשבת (ק"ד.) ק' קדוש ר' רשע והיינו כי הרשעות רק בחשק ורצון לעבירה דבמעשה בלא מחשבה אין נענש דאונס רחמנא פטרי' אף מגלות וכן בעל זה אמרו בסנהדרין (פ"ז) אנוס הוא וכן בגן עדן בכהאי גוונא דאנוס הוא שלא היש לומר לחשוב שזה עבירה, ורק בשוגג צריך כפרה דהוה לי' למידע ולא שם מחשבתו ולבו לדקדק והיינו דגוף המעשה מסודרת ועומדת כך וכמו שאמרו ז"ל (שבת ל"ב.) כי יפול הנופל ראוי היה זה ליפול מששת ימי בראשית אלא שמגלגלין וכו' וכל אחד (סנהדרין ק"ז.) ראויה בת שבע לדוד מששת ימי בראשית והיינו לפי שדהמלך ע עשה תשובה נתפרסם כן, ובאמת כן יתברר לעתיד על כל חטאי ישראל כשיצורפו ויתלבנו כמו שאמרו ז"ל בשבת (פ"ט:) אם יהיו חטאיכם כשנים הללו שסדורות ובאות מששת ימי בראשית כשלג ילבינו, והיינו דמאחר שאמיתות רצון השם יתברך כך הוי כמו עבירה לשמה בנזיר (כ"ג:) וכמה שכתוב עת לעשות לד' הפרו תורתך ואף על גב דהוא נתכוון לתאות עצמו הוי ככפוהו ואכל מצה יצא (ראש השנה כ"ח.) ואמרו בפרק קמא דפסחים (ח'.) דבישראל גם כשמתכוין גם להנאת עצמו ובודק חמץ לבקש מחט מקרי צדיק גמור, ולכך הק' דהיינו המילוי זה נקרא קדוש כמו שאמרו ז"ל (חולין ז':) ישראל קדושים הם אפילו הבעלי עבירות [דבאו"ה כהאי גוונא לא מהני כדאיתא בריש ראש השנה] שמילוי הרצון שלהם אפילו לד"ע מקרי קדושה וכמה שכתוב בע"ז של ישראל דאין לה ביטול ילפינן מקדושת מזבח עיין שם בע"ז (נ"ב.) והיינו דע"ז שעשה ישראל ודאי אינו באמת אלא לעבודה לד' אלא שבעולם הזה אין נגלה עדיין זה ההכרה הברורה דכל מעשי ישראל הכל פעולת ד' ממש שהם חלק אלו"ק, ומכל מקום גם על המחשבה לבד אין נענש כמו שאמרו ז"ל (קידושין מ'.) מחשבה רעה אין מצרפה למעשה [והיינו רק בישראל כמה שכתוב בירושלמי פרק קמא דפאה] והיינו דאמיתות עומק ראשית דמחשבת איש הישראל י הוא רק לעשות כרצון השם יתברך וכמה שכתוב הרמב"ם (בפ"ב מה"ג) בטעם כופין אותו עד שיאמר רוצה אני, והמחשבה רעה נולדה מן היצר שיושב על ב' מפתחי הלב (ברכות ס"א.) וכמש"נ יצר לב האדם רע וכמה שכתוב (שם י"ז.) גלוי וידוע שרצונינו וכו' שאור שבעיסה כו', ובעולם הזה שניתנה הבחירה במעשה לכך העונש כשבאה המחשבה לידי מעשה שבמחשבה יש בו ב' מיני מחשבות דטוב ורע ובכחו להגביר הטוב ולעכב המעשה ולכך אין נענש על האונס שלא היה יודע במחשבתו הטובה לעכב, ולכך הר' אחר הק' דאחר המילוי במעשה אז ר' רשע נקרא רשע על המחשבה והרהורי עבירה ולא מקודם המעשה וגם לא על המעשה רק על הרצון, ואמנם זהו בעולם הזה דנקרא עולם דשקרא דפירוש ש'ק'ר' היינו שמחבר יסודא דקשוט היינו מחשבה וחשק טוב עם חשק ומילויו דרע שדבר זה אינו אמת כלל שאי אפשר זה להיות שאיש הישראל י שיסודו בטוב רק ענפיו נוטים למקום טומאה כמשל חז"ל שיתערב ויתהפך לטמא ורע, וזהו סוד הידיעה ובחירה שתירץ בו האריז"ל בסוף ספר ד' מאות שקל כסף דהידיעה במקום אחר והבחירה במקום אחר ע"ש לשונו וגם בסוף הזוהר חדש מזה עיין שם ובארנוהו במקום אחר דרצה לומר ממש תירוץ הרמב"מ שאין ידיעתנו כידיעתו, ולידיעת השם יתברך אין הבחירה מכחשת כלל אף על פי שהיא היפך הידיעה ואי אפשר לב' הפכים בנושא אחד זהו לגבינו אבל לגבי השם יתברך אפשר וכמה שכתוב במקדמת ספר גבורות ד' בענין נס בשני הפכים יעוין שם, וכן לגבינו הבחירה ולגבי השם יתברך הידיעה ובאמת לגבי השם יתברך אין מקום לבחירה ולכשנזכה להתגלות אלקות כל כך עד שיהיה השגתינו כהשגתו יתברך וכמה שכתוב (בבא בתרא ע"ה:) עתידים צדיקים שיקראו בשמו של הקב"ה אז נראה דאין מקום לבחירה כלל, וזהו עלמא דקשוט שחותמו של השם יתברך אמת (שבת נ"ה.) שכפי מה שהוא ידיעתו הוא האמת אך אצלינו הוא הבחירה כי אנו בעולם הזה ואין ידיעתינו כידיעתו יתברך שאי אפשר לידיעה כזו בעולם הזה שהוא עולם המעשה שכך יסד השם יתברך זה העולם העשיה שיהיה בו מקום הבחירה והעלם הידיעה דהשם יתברך, ולכך נקרא עלמא דשיקרא כי בהתגלות האמת אז יהיה כליון השמים וארץ שכתיב בישעיין היינו שיהיה כאין ואפס כל ענין העולם הזה ממש מאחר שנגיע למדריגת הידיעה דהשם יתברך ויהיה פתוח לבנו בהשגה כזו מתבטל באמת ענין הבחירה והמעשה לגמרי ונסתלק עולם העשיה גופנית דעולם הזה ולכך הוא נקרא עלמא דשקרא שהוא היפך האמת לאמיתו כנ"ל, ולפי שכל ישראל יש להם חלק לעולם הבא דהיינו עלמא דקשוט לפיכך ניתנה להם תורה דכתיב בה אמת שהיא המלמדתם לעמוד על האמת ואז נעשו חרות מיצר הרע ואו"ה שהוא ממש היפך השקר דוגמת עולם הבא אלא שהיה רק לשעה דהיינו ראיה לבד ולא בקנין, והוא היסודא דקשוט שבו אותיות אמת הם הג' ראשון דשי"ן דמקרבן מילי' ועדיין לא הגיע עד סוף כל דרגין להיות בקנין כך וחזרו להתחבר אתיון ק"ר ולהיות השקר המצוי, ולכך ניתן עמוד העבודה ונצטוו במשכן ואוהל מועד שהוא הממתיק ועושה את המר מתוק על ידי הקרשים נעשה מן שק"ר קר"ש [כידוע שכל המתקה הוא על ידי התחלפות הצירופים כמה שכתוב במקום אחר על מה שכתוב בספר יצירה אין ברעה למטה מנגע ואין בטובה למעלה מענג, וכל המתקה נעשה כמו שהיא למטה מן הכל נעשה למעלה מן הכל והיינו כנ"ל דק' קדוש ובמקום שהוא אתהפך חשוכא לנהורא וכולו טוב רק שנהתפך עליונים למטה ותחתונים למעלה וזה שא' (פסחים נ'.) עולם הפוך ראיתי כי כשנתהפך עלמא דשקרא נעשה כן אבל אנן כי היכי דאיתינן הכא וכו' פירוש אנן הדבוקים בתורה דכתיבה בה אמת ואין כאן מקום להאריך] השם יתברך בסוף שבם הסוף קשוט ואז נעשה הכל טוב כדרך שא' בפרק ב"מ (ל':) ראו שתחילתו דברי תורה וסופו דברי תורהבודאי כולו כן, וכן מה שכתוב ולואי תהא יציאתך מן העולם כביאתך בלא חטא רצה לומר רק רגע היציאה וכמה שכתוב עד יום מותו וגו' אם ישוב מיד תקבלו כי מאחר שלידתו טוב וסופו טוב אין לחוש לאמצע דבודאי כולו טוב, והעיקר הסוף כי כל דבר הולד על שם סופו ותכליתו וסוף מעשה במחשבה תחלה ולכך כשהשי"ן בסוף הוא טוב גם אתוון ק"ר טובים והיינו דבאמת כל הכ"ב אותיות קדושות וממקום קדוש יצאו: