Likkutei Maamarim, Upon Completion of Talmud 11

ולכן בני הכפרים מקדימין ליום הכניסה דמחיית עמלק, כמו ששמעתי שבני הכפרים דכאן הם שקראום בכל מקום עמי הארץ רק לפי שבכאן הם חשובין ומקדימין לכבודם קראום בני הכפרים ולא עמי הארץ, כי כמו שאמרו ז"ל (בבבא בתרא קכ"ג:) אין עמלק נופל אלא ביד זרעו של יוסף שומרי הברית כי כל כחו מצד שורש הרע הזה כמו שאמרו ז"ל (תנחומא תצא) חותך מילותיהן וכו' כמש"נ ראשית גוים עמלק שהוא שורש הנעלם דרע שזהו עון זה שהוא שורש והתחלת הרע כנ"ל וכמה שכתוב במק"א, כך מפלתו ביד עמי הארץ יותר מבידי ת"ח כי הקול קול יעקב אינו ניצוח רק שאז אין ידי עשו שולטות כלל, אבל כששולטים אז הניצוח הוא רק על ידי הידים היינו מצות מעשיות שעיקרו רק בעמי הארץ וכמה שכתוב במקום אחר על דרשת חז"ל (סנהדרין ל"ז.) אפילו רקנין שבך מלאים וכו' ואין כאן מקום להאריך יותר, ולכך חכמתם לא נטמטאה אבל חתומה בחותם כהן גדול היינו כי היתה טמונה ונעלמת כי באמת אין נכרת כלל חכמת התורה בעמי הארץ רק שגלוי' לגבי כה"ג שהוא שורש כולל לחכמה, והיינו כי כל דבר יש י' מדרגות כנ"ל והראשון הוא שורש הנעלם שאין נגלה כלל והוא נעוץ גם כן בסוף מעשה כידוע, ובעמי הארץ אין נגלה שום חכמת התורה רק מכל מקום הרי שורש כל נפש מישראל מן התורה כנודע ע"כ יש בו גם כן דברי תורה אך הוא בתכלית ההעלם, והוא רק מדריגה היותר עליונה שבחכמה היא לבדה יש בהם ומדריגה זו לבדה היא שנשארה אצל ישראל בעת גזירת יון שהיא חתומה בחותמו של כה"ג הראש למדריגת החכמים שבישראל שהוא נגד עומק ראשית זה, ועומק ראשית זה מן החכמה של חכמי ישראל נשאר טהור לגמרי אבל הוא מועט ומדריגה אחת לבד שאין בו אלא להדליק לילה אחת ונעשה נס ודלק ח' ימים הם כל הח' מדרגות שאחריו [כי שמן הפך עצמו הוא עומק ראשית עצמו וההדלקה הוא ההארה וההמשכה לכל מדרגות החכמה שאחריו להאיר לכל, ומדריגה העשירית לא נתקלקלה כי היא מדריגת העמי הארץ בסוד נעוץ סופה בתחלהת הנזכר למעלה ואכ"מ.] ולכך היה הנס על ידי כהנים וכן יציאת מצרים על ידי משה משבט לוי והיה גם כן כהן כדרשת חז"ל (זבחים ק"ב.) על פסוק בניו יקראו על שם הלוי ולא הוא וגם אהרן היה שותף להוצאה כמפורש בכתוב [וכן למתן תורה כמה שכתוב בשבת (פ"ח.) על ידי תליתאי], כי שורש יציאת מצרים כדי לקבל התורה כמש"נ בהוציאך וגו', וכן נס יון היה על קיום התורה שעיקר גזירתם היה לבטל מתורה, [ויציאת מצרים ראש הנסים שנתנו לכתוב שסופן אסתר כדאיתא ביומא (כ"ט.) שאז תשלום התורה שבכתב ואז נעקר יצרא דעל זה כדאיתא בשיר השירים רבה (פ"ז), וחנוכה ראש לנסים שלא נתנו לכתוב כדאיתא ביומא (שם) והיינו תורה שבעל פה שסופן גאולה העתידה שאז תשלום תורה שבעל פה ועקירת יצרא דעריות כנז"ל, ותורה שבכתב הוא יש מאין מה תורה שבעל פה הוא יש מיש שכבר היה תורה שבכתב והוא מבין דבר מתוך דבר לחדש, וכן נס דחנוכה שהיה כבר שמן מועט דהיינו יש מיש ולא יש מאין הגמור] וקיום התורה הוא על ידי תורה שבעל פה כמה שכתוב במקום אחר על שלמה המלך ע עשה אזנים לתורה, וב' תורות הם ב' כתרים דכתר תורה וכתר מלכות וכתר כהונה על גביהם ששניהם יונקים ממנו תורה כנ"ל, דובאת אל הכהנים ומלכות כמש"נ ולפני אלעזר הכהן יעמוד ושאל במשפט האורים דאין נשאלים אלא למלך, כי הם דוגמת כתר חכמה בינה תורה שבכתב מחכמה עילאה נפקא דחכמה מה שלומד מאחרים ובינה שמבין דבר מתורך דבר היינו תורה שבעל פה, והיא מדת המלכות שזכה דוד [מזרעא דלאה שהיא אימא עילאה כנודע מה מלכות יוסף מזרעא דרחל אימא תתאה כמה שכתוב במק"א] ונטלה (שם ע"ב:) כידוע כי בתורה שבעל פה נאמר בי מלכים ימלוכו, וכתר כהונה היא מדת הכתר שהוא עומק ראשית הנעלם כטעם איש פלוני וכהן הוא (כתובות י"ג.) פירוש מיוחס, כי כהן אין לו שום טעם ועילה רק שהוא מזרע של אהרן הוא כהן יהיה מי שיהיה, כי במלכות בית דוד עדיין יש בחירה כי יש כמה אלפים מזרעו ואין נבחר למלך רק אחד [וגם אין מבוררים בגלות כי אין יחוסו נבדל] מי שהוא מעולה שבאחיו, בכהנים הכל כהנים כי עיקר מעלתם מצד השורש הנעלם ולמעלה משכל האדם ואין שייך בחירת שכל אדם והתקרבות אחד מצד מעלתו כלל. ולכך מהם הוא המשכת ב' הכתרים האחרים: