וידוע דיש ב' מיני עבדות לאכפייא ולאהפכא, והראשון דרגא דיוסף הצדיק והב' הוא מקום שבעלי תשובה עומדים שנתהפך המר למתוק ואין צדיקים גמורים יכולים לעמוד שם כי אין בכחם להפך ונכשלים בו, כי מקום שבעלי תשובה עומדים היינו מקום החטא עצמו שנהפך לזכות ואצל הצדיקים גמורים הוא חטא וחסרון, ויפה כתב בספר הישר לרבינו תם שאין צדיקים גמורים יכולים לעמוד מפני שהוא רע עיין שם ובאמת בגמרא מפורש דהוא למעלתם. אבל שניהם אמת כי באמת הצדיקים גמורים אין יכולים לעמוד בו מפני שהוא רק אצלם ומעלת הבעלי תשובה גדולה שנהפך המר למתוק, ולכך יוסף נמשל לשור כשור לעיל לקבל עול מלכות שמים בכבישת היצר ועשיית המצות שזה נקרא עול בפרק חלק גבי משיח גם בסוף פ"ב דברכות (י"ז.) ומסובלים במצות, אבל יהודה נמשל לארי' מלך בחיות והמלך פורץ גדר ואין מוחין בידו, (בת קול ס':) ומימי לא ראיתי ארי סבל (קידושין פ"ב:) כי אינו סובל עול רק עושה מה שלבו חפץ כי הוא הגבר הקים עולה של תשובה להיות נעשה גם המר מתוק וכל מעשיו אך טוב, ושני הפנים היו במרכבה כידוע ומהם היה זה לעומת זה במרכבה החיצונית של זה לעומת זה פני ארי' יצרא דעריות לעשות מה שלבו חפץ ופני שור לקבל עול ועבודה זרה ונכרי' ביצרא דע"ז, וזה שאמרו (חגיגה י"ג:) ששמטו פני שור מהמרכבה בעשיית העגל פירוש כמה שכתוב (שמו"ר פמ"ב) כי העגל עשו ערב רב שהם נקראים עמך עמו של משה שהוא קבלם, כי בני ישראל נקראים עם ד' שעיקר אמונתם בהשם יתברך רק משה הוא המלמדם לזה וכפדגוג המגדל את בן המלך, ולכך הם רבו עם משה ואמרו כל העדה כולם קדושים וגו', אבל הערב רב הם רק האמינו במשה שראו נסים ונפלאות שעשה ונקראים עם משה ולא עם ד' כי לא ידעו את ד' כי הם גשמיים ואין משיגים רק דבר גשמיי נגלה ונראה למראית עין, ולכך אמרו כי זה משה האיש אשר העלנו וגו' והוצרכו לתמונה אחרת שיאמינו בה כי בלא תמונה נגלית לעין לא היה מושג אצלם אמונה, כידוע דכנסת ישראל אמונה אתקריא וכמו שאמרו ז"ל (שבת צ"ז.) דבני ישראל מאמינים בני מאמינים ואמונה היינו בדבר שאינו מוחש לעין. אבל הערב רק אין להם השגה ואמונה רק בדבר מוחש ולכך האמינו רק במשה רבינו עליו השלום ואחר כך בקשו תמונת להם ועשה דמות שור אלה אלקיך, פירוש כמש"נ בהוציאך וגו' תעבדון את האלקים וגו' כי ההוצאה הוא כדי לקבל עבדות ועול מצות וזהו פני השור אלא שבמרכבה יש ד' פנים כענין פעמים שביטולה של תורה זהו יסודה, (מנחות צ"ט.) ויש גם כן פני אריה להיות כמלך פורץ גדר לכבוד שמים ושאר הפנים כי זה כל התורה שלא יהיה גדר וגבול ידוע שזה נקרא גם כן פסל ותמונה וכמה שכתוב במק"א, וזהו מדת ישראל עמא פזיזא דקדמי פומייהי לאודנייהו ואיקיים בהו תומת ישרים תנחם, (כמה שכתוב שבת פ"ח.) אבל הערב רב המה יבקשו רק בדבר מוחש ומורגש ולכך שמטו פני השור שבמרכבה. פירוש עשו תמונתה מוחשיית על שם עבודת המצות כשור לעול שזהו העיקר אצלם שאין משיגים יותר, וזהו על זה כשצריך פסל ותמונה להשגת השם יתברך ולהשגת תורתו [כי כמו שהשם יתברך אין קץ וסוף לו כך אין סוף וקץ לתורתו] ועל זה לא שייך לאכפייא שהרי אינו מסיתו לפרוק עול רק אדרבא לקבל עליו עבדות ועול אלא שהוא עבודה זרה ונכרי', רק צריך לאהפכא על ידי חכמה כשלמה המלך ע שלא מיחה בנשיו כמו שאמרו ז"ל (שם נ"ו:) דלכן מעלה עליו הכתוב וכו' ולמה לא מיחה ובירושלמי הובא בתוספות חגיגה (ב':) בענין מרכב על הפרידה איתא אין למדין מתקוע שהיה תוקע עצמו לעשות היפך וכל מלכות בן דוד כן כמה שכתוב (סנהדרין ק"ג:) באמון כלום אני עושה אלא כדי להכעיס את בוראי והתימא שקראו בוראי וידע שהוא יוצר הכל איך אפשר לחטוא ולרצות להכעיס, אבל בעצם השם יתברך מלך מלא רחמים רק הכעס נקרא פנים של זעם וכמש"נ פני ולכו וגו', ובמלך אמרו ז"ל (ברכות לא דמי:) כיון שכורע שוב אינו זז זוקף כי אינו זז הכרת הנוכח ממנו ורצה להכעיס ולהעלות מדת הכעס וההסתרה והצמצום, כי הגם שזהו קורת רוח מעין עולם הבא מכל מקום יפה שעה אחת בתשובה וכו' (אבות פ"ד) כי אין מקום לעבודה ותשובה ומעש"ט רק על ידי הצמצום וההסתרה שבעולם הזה:
ספר ליקוטי מאמרים, לסיום הש"ס 13
Likkutei Maamarim, Upon Completion of Talmud 13
Standard
AI-generated narration
Text editions & licenses
R' Zadok -- Likutei Maamarim · Public Domain · Edition source
Text supplied by SefariaFormatting adapted for this reader; original wording retained.
