Likkutei Maamarim, Upon Completion of Talmud 4

ולכך נסמך תדבן אדם כל השונה הלכות וכו' לחומרת בנות ישראל במגילה (כ"ח:) ובברכות (ל"א.) אין עומדין להתפלל מתוך דבר הלכה קאמר בגמרא הך דבר הלכה, כי התפלה הוא הדבקות שאין דבר חוצץ ומסך מבדיל שהוא היצר רע בינתיים זה נעשה על ידי דבר הלכה זו דחומרת בנות ישראל, והלכות נקרא תורה שבעל פה כמה שכתוב במקום אחר על מאמרו ז (בכריתות י"ג:) דבר ד' זו הלכה כי דבר היינו תורה שבעל פה שבדבור ולא בכתב וכל השונה הלכות מובטח וכו' שהעולם הבא אין בו לא אכילה ולא שתי' וכו' (ברכות י"ז.) כי נעקר היצר רע מתאות העולם לגמרי, ולכך סיום מס' נידה במאמר תדבן אדם כל השונה וכו' והתחלת המסכת שמאי אומר וכו' ובהלכה שהוא מקולי בית שמאי ומחומרי בית הלל, כי כל מס' זו י' פרקים היא כוללת קומה שלימה מראש ועד סוף שאין דבר שבקדושה פחות מי' כנודע ופרק א' הוא נגד שורש הנעלם שבראשית המחשבה, ונודע דשמאי והלל נקראים אבות העולם בעדיות (פ"א מ"ד) ובמדרש וברעל מנת כי הם כמו אבות תרין דרועין ימין ושמאל כנודע, ושמאי הוא שורש הדין (זוה"ק ח"ג רמ"ה) שמשם נמשך הנידות שהוא ההרחקה מעל שולחן האב חס ושלום אך באמת זהו מקולי בית שמאי כי הוא ירידה שהיא לצורך עלי' וכנ"ל כדי שתהא חביבה וכו' והוא על הרעה מעין הטובה זהו שורש והתחלת דבר זה של נידות והרחקה משולחן המלך יתברך שמו, ולכך מתחיל בדין מעת לעת שקודם הנידות כידוע שמדריגה הראשונה נקרא אין ומדרגיה ב' הוא התחלת היש ומחשבה הנגלית במוח, אבל הראשית היא עד שלא נגלה במוח גם כן קודם שבא לידי גלוי דיש מאין זהו טומאה דלמפרע שבשורש ומצד שמאי אין כאן טומאה למפרע כי באמת בראשית המחשבה גלוי סוף המעשה שהוא אדרבא כדי לחבבה, רק מצד מדת החסד הוא להיות גם בהוה טוב ואין מסתפק במה שיהיה בסוף אגלאי מילתא למפרע לטוב ולכך גם השורש הגם שהוא דבוק בסוף [כידוע דהכל בסוד עיגולים ובעגול הוא נעוץ הסוף בתחלת והכל אחד] מכל מקום מצד החסד גם בזה יש חסרון ואינו בשלימות, שהרי השורש של מחשבה זו דירידה שלצורך עליה הגם שגלוי שעיקר השביל העליה שבסוף מכל מקום הרי יש במחשבה שיהיה ירידה לצורך עליה ומצד החסדים טובים השם יתברך כל יכול שיהיה עליה גם בלא ירידה, ולכן גם שורש מחשבה זו יש בו חסרון לדברי הלל אבל גם חסרון זה וטומאה דמעת לעת בודאי היא גם כן צורך עליה כדי לחבבה וכו', והגם דלבעלה ל"א רק לקדשים פירוש דבאמת בדבר שהוא אין איך שייך חסרון דרך משל הנפילה לאדם מתחיל במוח ואחר כך בלב ואחר כך בכלי המעשה חס ושלום אבל בשורש הנעלם מהמחשבה שבמוח שאין גלוי לאדם עצמו איך שייך שם טומאה ורע חס ושלום, רק לקדשים אתמר פירוש דקיימא לן מעלין בקודש (ברכות כ"ח.) כי כל דבר שבקדושה אינו עומד רגע אחד במדריגה אחת ולעולם הוא מתעלה, והתחלת הנפילה הוא כשאינו הולך למעלה רק עומד במדריגה אחת זהו החסרון והטומאה שיש באין הקודם לישות שבמוח דלגבי קדושה מקרי חסרון, ולפי שאי אפשר לנפילה במוח אלא אם כן יהיה מקודם החסרון בשורש הנעלם של המחשבה והיינו שכל זמן שהוא מתעלה ממדריגה למדריגה החשק מתגבר והמוחין מתחזקים, ואין כושל כלל רק ההתחלה הוא הרישול מלהתגבר לעלות בסולם מעלה מעלה רק עומד כמו אתמול כן היום כן למחר על ידי זה בא הנפילה במוח לחשוב גם כן מחשבת חול ובטלה וממנו נמשך לרצון שבלב וכו', ונמצא על ידי זה הוא הנפילה והירידה שלצורך עליה ובענין אחר אי אפשר ולכך גם זה עצמו מכלל הירידה שלצורך עליה כדי לחבבה וכו' כיון דאי אפשר לירידה בענין אחר, ונמצא כי באמת חסד גדול דברי הלל שמתקן גם הימים הראשונים שהיה נראה כעומד על מדריגה אחת שבאמת גם אז היה הולך למדריגה יותר גדולה כיון שגם הימים ההם נחשבים בכלל הירידה שלצורך עליה וכל דבר נקרא על שם תכליתו וגם בימי הירידה נקרא עולה באמת, וסיום הפרק הוא בענין הבדיקות שהוא התחלת גלוי היש מאין שעל ידי הבדיקה מתגלה הנעלם והוא סוף מדריגת האין הכח שבו להוציא היש, ובזה מתחיל פרק ב' כל היד פירוש יד הוא כח הפועל של השתדלות אדם וזרוע בשר, וכל היד פירוש כמו עונה אמן יש"ר בכל כחו (שבת קי"ט:) פירוש אמן יש"ר הוא התגלות כבוד שמים לעין כל שלכך תקנו בלשון ארמי שיבינו אף נשים ותינוקת [ולכן א' תוספות (ברכות ג'.) גם כן כדי שלא יבינו מלאכי השרת כי מלאכי השרת מקטרגים על התגלות אור השם יתברך לעין כל חי בישות ולא במדרגות אין דלכן קטרגו בבריאת אדם ובמתן תורה כמה שכתוב במק"א] והוא אור השם יתברך הגלוי לכל והיש מאין בזה מתחיל כח אדם והשתדלות וזהו בכל כחו בכל מיני השתדלות, וזהו כל היד המרבה לבדוק וכו' ובדיקה הוא בחכמה כמה שכתוב בחכמה אתברירו על ידי השכל הוא בודק ובורר הטוב מן הרע: