Likkutei Maamarim, Upon Completion of Talmud 5

וידוע כי נפש רוח ונשמה הם כנגד מוח לב וכבד, ואנו אומרים נשמה שנתת בי טהורה היא דמשמע גם בהוה והיינו דהתחלת הרע בלב כמה שכתוב בהרואה (ס"א.) דיושב על מפתחי הלב, וידוע דזה לעומת זה עשה אלקים וגם התחלת השתדלות הטוב הוא בלב ואיך שייך השתדלות במוח, אך באמת מצינו גם כן חכמה חיצונית רצה לומר ואמרו ז (ריש חלק) הקורא בספרים חיצונים וכו' משמע שיוכל לקלקל גם המוח חס ושלום והיינו דודאי מצד דביקות המוח בעילתו שהוא יש מאין אין שייך בו קלקול רק מצד התחברותו גם כן למטה אל הלב, וכשאינו פונה אל עילתו רק פונה למטה אז שייך חסרון בו כידוע דאתערותא דלתתא מוליד אתערותא דלעילא וכן הרצון שבלב מוליד מחשבה שבמוח כשחושק בלב לאיזה דבר אז גם כל מחשבות מוחו לדבר ההוא, [וזה צור ילדך תשי שמתישין כח פמליא של מעלה] וכשחושק לרע חס ושלום כן מחשבת מוחו אבל העיקר באמת נמשך מן הלב וכמו שאמרו ז"ל לא עבדו על זה אלא כדי להתיר עריות (סנהדרין ס"ג:) כי עכו"ם מוחם מזוהם באמת ובעל זה יש גם כן חכמות גדולות של הורדת השפע ומיני כישוף והיא חכמת בני קדם כנודע, וישראל שעמדו על הר סיני וקבלו התורה שהיא חכמת השם יתברך פסקה זוהמתן (כמה שכתוב שבת קמ"ו.) ונשמה שנתת בי טהורה היא ששורש החכמה שבמוח טהורה מכל זוהמא רק שנמשך אליה מבחוץ על ידי התאוה שבלב, [כמו שהמשילו בסנהדרין (מ"ד.) חטאי ישראל לאסא דקאי ביני חילפא שהשורש הוא אסא גם אחר החטא, מה אצל העכו"ם השורש הוא רע שכמו שהתורה הוא שורש לכל נשמות ישראל כנודע כן זה לעומת זה בחכמת כל בני קדם יש שורש לכל נפשות העכו"ם] ולכן אמרו (ע"ז י"ז.) כל דפרוש ממינות מיית דכל באיה וכו' וכן מעריות דאביק בה דמיא למינות (שם) כי עם ידי תוקף החשק בעריות מתקלקל גם החכמה שבמוח כמו שאמרו ז"ל בסוטה (ג'.) אין אדם עובר עבירה אלא אם כן נכנס רוח שטות, כי השתדלות אדם באמת היא רק בלב וכשהקלקול עד שם אז מועלת התשובה שהיא גם כן בלב וכמש"נ ולבבו יבין ושב, ובדבר שקלקל בו מתקן אבל כשהקלקול בחכמה שבמוח לשם אין מגיע כח התשובה שעיקרה בחרטת הלב ואם ישובון השם יתברך חפץ לבלתי ידח וגו' לא ישיגו וכו' בזה הוא התיקון, כי המיתה הוא פירוד ההתחברות וכשהמוח בפני עצמו ואין לו התחברות עם הלב אז הוא טהור ואין בו שום חסרון, ולכך כל היד המרבה לבדוק בנשים וכו' כמה שכתוב (יומא ס"ו:) אין חכמה לאשה אלא בפלך פירוש פלך הוא שטוה בו שהוא מעשה ידיה שהאשה עושה לבעלה כידוע שהאשה יורדת להיות ראש לשועלים כטעם אין אשה אלא לבנים (כתובות נ"ט:) והיא חכמת שלמה שנקרא חכמה תתאה שנאמר ויחכם וגו' שהיה יותר חכם מזה ומזה והיה מעלתו מצד הפחותים ממנו ולא מצד עצמו, ונמצא עיקרו הוא רק מצד התחברותו למה שלמטה והחכמה הוא במוח שהוא הראש והגילוי ומעשה ידיה הוא סוף הגלוי וחכמתה הוא רק בזה, פירוש במה שלמטה היינו שכל חכמתה נמשך רק כפי הרצון שבלב ופעולת כלי המעשה וכמה שכתוב ויבן שנתן בה בינה יתירה (נדה מ"ה:) שהבינה שבלב מתגבר בה על החכמה עד שהחכמה נמשכת אחריה להיות מחשבת רק במה שחושקת בלב, ומצד הזה הבדיקה וההשתדלות אדם טובה עד למאוד לתקן גם במוח שכאשר משתדל בלב וכלי הפעולה אז גם המחשבה מן הצד שנמשכת אחר הלב מן הצד הזה היא מתתקן, ולעולם מקום ההשתדלות הוא רק בלב רק מצד הזה הוא ההשתדלות למוח היינו שהרע הנמשך בו מן הלב לא יהיה נמשך כאשר יכוף את הלב להיות רוצה רק בטוב ושלא לבחור ברע בשום פעם, אבל להשתדל במוח עצמו היינו בחכמתו לתקן החסרון שבחכמת מוחו על זה אמרו ז"ל (סנהדרין ל"ח:) אפקורס ישראל כל שכן דפקר טפי וכמה שכתוב (שבת פ"ח:) למשמאילים בה סמא דמותא, שבה עצמה הרוצה לטעות יבוא ויטעה כמה שכתוב ז"ל (בראשית רבה פ"ח) שאמר כן השם יתברך למשה כי בתורה שבכתב שזהו בחי' דכורא א"ל כתוב והרוצה וכו' וכמו שאמרו ז"ל (תנחומא תשא) דאו"ה עתידין לומר אנו ישראל שגם הם מאמינים בתורה שבכתב ומביאים ראיות ממנה לאמונתם כפי טעותם, רק השם יתברך יאמר מי שיש לו מסטורין וכו' שבתורה שבעל פה ומשנה שם הוא הבדיקה בנשים המשובחת לכל יד המרבה שהתורה שבעל פה היא חכמה הנובעת מלבות בני אדם חכמי ישראל האמיתים ונמצא בא על ידי כוחם והשתדלותם, ושם הוא הבירור כמה שכתוב בחכמה אתברירו היינו בחכמה תתאה שעל זה נאמר ויחכם וגו' מכל בני קדם שניכר יתרון של זה לעומת זה, כי גם אם ירבו גם או"ה להתחכם אלף פעמים בדברי תורה חכמת שכלם אינו נקרא כלל תורה שבעל פה ומסטורין של השם יתברך כי אינו אמת, ואין נקרא תורה שבעל פה אלא החכמה הנובעת מלב קדושי ישראל כי החכמה המתחדשת מלב החכם היא נמשכת גם כן אחר הלב, כידוע פירוש אליבא דר' פלוני אליבא דרבנן אליבייהו וכו' בכל מקום בגמרא רק כפי לב ר' פלוני שכפי לבו כך הוא חכמתו ודעת שכלו, דרך משל שמאי היה קפדן כדאיתא בשבת (ל"א.) היה מחמיר בכל דבר וגודש הסאה והלל שהיה ענותן וטוב לבריות היה מקיל לעולם [חוץ מו' דברים שהם הו' קצוות כמה שכתוב במקום אחר אכ"מ] וכן כל כיוצא בו, וכל שבודק הגב יותר החכמה מזדככת יותר, אבל באנשים תקצן כנ"ל דבה סמא דמותא על ידי רבוי הבדיקיה בתורה שבכתב עצמה במקום שאין יד אדם שלטת וכמו שאמרו ז"ל (יומא ע"ב:) למה זה מחיר וגו' ולב אין זה שיש בו תורה וכו', כי בלא יראת שמים שהוא הגדרת הלב מתאות רעות רק רוצה לשים השתדלותו בחכמה לבד על זה אמרו (יבמות ק"ט:) כל האומר אין לו אלא תורה אין לו, כי השתדלות הוא רק מחכמה ולמטה אבל בחכמה עצמה לא שייך השתדלות כלל ואין שייך לומר כלל יש לו על זה, ועל ידי זה מתפקר שלא להאמין בתורה שבעל פה רק בתורה שבכתב שהוא שורש החכמה וזהו למשמאילים בה עצמה, דרך משל הצדוקים והכותים שמאמינים בתורה שבכתב וכל מצה שהחזיקו בה הרבה מדקדקים וכו' (ברכות מ"ז:) אבל מדקדקים כפי דעתם בכונת המצות על דרך משל עין תחת עין מפרשים עין ממש ולפי דעתם מקיימים התורה בכל כוחם ובאמת על ידי זה יורדים לבאר שחת כי הם המבלים בני אדם חנם, ועיקר הטעות נמשך על ידי שחשבו שאין עולם אלא אחד פירוש כמו שאמרו ז"ל (מנחות כ"ט:) העולם הזה נברא בה' ועולם הבא בי', פירוש כידוע דב' אותיות ראשונות של שם מורות על חכמה ובינה מוח ולב ובעולם הזה העיקר הוא שעה אחת זו תשובה ומעש"ט ובעולם הבא עיקר הוא קורת רוח שהוא במוח וכמו שאמרו ז"ל (קה"ר פ"ב) גם כן חכמה של עולם הזה הבל הוא לפני חכמה שלעתיד, והם אמרו אין עולם אלא אחד כי גם בעולם הזה לב אין ותורה מונחת בקרן זוית ואין צריך השתדלות בלב כי אין רבוי אחר רבוי אלא למעט שגם שהם מוסיפים שגם במוח יש השתדלות כל המוסיף גורע למעט על ידי זה השתדלות הראויה בלב וכלי המעשה כפי דעת התורה האמיתית ולכך באנשים תקצץ ואין כאן מקום להאריך עוד: