Likkutei Maamarim, Upon Completion of Talmud 8

ולכך יוסף נתגדל על ידי חלום וכן נמכר על ידי חלום והם קראוהו בעל החלומות, ונכתב זה בתורה ודאי לא דבר ריק הוא ובגמרא סנהדרין (ל'.) ופרק קמא דברכות (ו':) נקרא בעל החלום המלאך המחלים ולא האדם החולם, רק באמת יוסף הוא בעל החלומות כנ"ל שהחלום הוא לתקן עון דהוז"ל בהקיץ על דרך שנאמר בדור המבול לא אוסיף וגו' כי יצר וגו' מנעוריו פירוש בעודו בנערות ולית לי' דעת גם כן רע אם כן הרי הוא אינו חייב בדבר גם על מה שעושה בגדלות כשיש לומר בדעת שהיצר מתעהו שהרי בקטנות אין מתכוין להרע כלל ואעפ"כ, וכן הוא הטענה דשינה שאין בו דעת וגם כן רואה קרי זהו הצלה על הכל, אך מכל מקום אין זו הגנה גמורה ומבטח עוז עדיין גם לנח דהרי מכל מקום מענישים בפרט לעובר כי באמת גם זה דיצר לב וגו' מנעוריו צריך תיקון וכן הקרי דחלום כמה שכתוב בפ"ב דעירובין (י"ח:) דמש"ז לאונסו נעשה שדים רוחות ולילין, ופירוש שרו"ל הם מזיקי עלמא רצה לומר כחות של קלקול הסדר הישר אם כן עדיין צריך תיקון והוא התורה תבלין כנ"ל שהוא חכמת תורה שבעל פה הנקרא חכמה תתאה. פירוש חכמה הבאה מלב התחתונים שהם בני ישראל והיא חכמת שלמה כנודע והיא באה לו בחלום כמפורש בכתוב, פירוש כי החלום הוא הדמיון שבשינה מסתלקים המוחין ונשאר הדמיון שהוא אחורים של החכמה, פירוש כמו מעשה כלאחר יד רצה לומר שלא בכונת מתכוין רק כמתעסק בעלמא וכן אחורים של החכמה [שהוא המחשבה בכונת מחשב] הוא הדמיון שהמחשבות עוברות כמתעסק בעלמא בלי שום כונת מחשב, והנה זו מדריגה קטנה מן חכמה עילאה שהוא החכמה עצמה בכונת עם כל זה אמרו ז"ל (שי"ר פ"א) חביבים דברי סופרים יותר וכו' כי כח החכמה תתאה הוא כל כך שמזכך את הדמיון גם כן עד שכל הדמיון נעשה גם כן כולו מלא חכמה, וכשזוכה לכך להשיג דברי תורה אמתיים בחלום על ידי זה מזדכך החלום והדמיון שלו שהוא גם כן דברי תורה וממילא גם הרהורים בטילים שגרמו ר"ק מתתקנים. כמו שאמרו ז"ל (ברכות נ"ה.) כשם שאי אפשר לבר וכו' והתבן שבחלום הוא הר"ק ומאחר שאי אפשר לבר בלעדיו הרי גם הוא לצורך ועל ידי טיפין הללו הוא התחדשות אותם דברי תורה בחלום בדבר שקלקלו בו נתקנו: