Maor VaShemesh, Bo 8

א"י בא אל פרעה כי אני הכבדתי וכו' י"ל בזה שלכאורה משמע שמשה לא רצה לילך אל פרעה על שראה שפרה מסרב לשלחם שתיב' כי אני משמעו נתינת טעם בא אל פרעה כי אני הוא שהכבדתי את לבו ואיננו מסרב מעצמו ומה בכך יהי' איך שיהי' אינו רוצה לשלחם ולמה יבוא אליו עוד קשה מה שהקשו המפרשים אם נטל ממנו הבחירה למה נענש ובמדרש אם ללצים הוא יליץ שהקב"ה מתרה באדם פעמים ושלש ואם אינו חוזר בו הוא נועל את לבו מן התשובה עדיין קשה הלא בסוף עשה תשובה שהלך בעצמו למשה ולאהרן וצעק קומו צאו כו' עוד י"ל על תיבת אלה שלכאורה מיותר ה"ל למען שיתי אותותי בקרבו גם קשה מה שאמר למען תספר וכו' הלא בניסים שראו בשבע מכות הראשונים הי' די לספר גודל מעלת הניסים של יציאת מצרים גם הלשון וידעתם כי אני ה' אינו מדוקדק הי"ל וידעתם את ה' ונראה בזה כי צריך להבין מה שצוה לנו ית"ש להזכיר יצ"מ בכל יום הגם שבמה שאנו מזכירים גודל הנס ג"כ מצוה גדולה לפי פשוטו אך להבין תכלית המכוון בזה נרא' שהקב"ה ברא כל העולמות והיה עיקר רצונו ית' כדי שידעו כול' שהוא ית' מהוה כל הויות והוא שופע חיות בכולם ואם חלילה יסתלק חיותו מהם אף רגע א' יהיו אפס ותהו וזהו ומלכותו בכל משלה וזהו עיקר עבדות ה' שישיג אדם שכל הדברים וכל הברואים וכל ההויות אינם קיימים אלא בחיותו ית' ואי אפשר לעשות שום תנועה קלה בלתי רצונו ית"ש ואפי' התורה והמצות שאדם עושה אין להחזיק טובה לעצמו כלל כי האדם אינו עושה שום דבר רק השי"ת בעצמו כמו ששמעתי מצדיקי' פי' על פסוק כי טוב זמרה אלקינו שהשי"ת מזמר בעצמו לפי שכל הדברים שאדם עושה הכל הוא מאתו ית' ואם האדם משיג זאת בוודאי הוא נכנע מלפניו ית' מחמת שיודע בעצמו שהוא כאפס ואין ועי"ז יוכל להשיג חכמת התורה ונעשה דבוק בו ית"ש משא"כ אם מתגאה חלילה לומר אני חכם או שמחזיק עצמו באיזה מעלה ומדה הוא נפרד חלילה מהקב"ה ואצ"ל אם הוא מתגאה חוץ מעבדות ה' בוודאי אוי לו ואוי לנפשו אלא אפי' אם מתגאה בעבדות ה' חלילה שמחזיק עצמו לעובד ה' נפרד מהקב"ה ועושה בזה מסך מבדיל בינו לאביו שבשמים כמו שאז"ל אין אני והוא יכולים לדור כאחת ושמעתי מהרב המגיד הקדוש רבינו יחיאל מיכל מ"מ דק"ק זלאטשוב פי' הפ' אנכי עומד בין ה' וביניכם שאם האדם מחזיק עצמו לאיזה בר מעלה עושה בזה מסך המבדיל וזהו אנכי פי' ע"י שמתגאה לומר אנכי בר מעלות ומדות טובות הוא הוא העומד בין ה' וביניכם שבזה הוא מעמיד מסך המבדיל רק שצריך האדם לידע שהוא כאפס ואין רק שהקב"ה הנותן בו חיות לעשות דבר גדול או קטן והוא מהוה כל הויות לכן אין ראוי לשום בריה לומר אנכי כ"א לו ית' נא' לומר אנכי מפני שהוא מהוה כל ההויות אבל האדם אם אומר אנכי או אני היינו שמחזיק עצמו לשום בן מעלה ומרגיל בזה ומתגבר והולך במדה זו הוא נפרד מהש"י עד שיוכל לבוא עי"ז שיהי' כופר בעיקר חלילה. ואיתא במדרש על פסוק ויאמר פרעה אל יוסף אני פרעה מאני של פרעה אנו למידין אני של הקב"ה פי' לזה כי יוסף הצדיק הי' פותר החלום לפרעה ובזה נתן בו חיות וע"י יוסף נתגדל פרעה בעולם ומושל בכל העולם והי' מהראוי שיהי' נכנע לפני יוסף והוא היה מתגאה עליו ואמר אני פרעה ועי"ז היה סופו מרה כלענה ואפשר לומר שאילולי זאת שנתגאה פרעה באמרו אני פרעה היו ישראל משועבדין לו ד' מאות שנה כמו שנגזר עליהם רק מפני שאמר אני פרעה וכפר בעיקר לכך שלח בו הקב"ה אותות ומופתים ונלקה ביוד מכות עד שעשה תשובה והודה בע"כ שהוא כאפס ואין והקב"ה הוא מהוה כל הויות ועושה בעולמו כרצונו ומזה אנו למדין אני של הקב"ה פי' ממה שאירע לפרעה ע"י שאמר אני פרעה אנו למידין אין לשום ברי' לומר אני כ"א להבורא ית נאה לומר אני ה' ומזה נבוא לביאור הכתובים שמשה לא רצה לילך אל פרעה מחמת שראה שהוא מסרב ואמר לו הקב"ה בא אל פרעה כי אני הכבדתי וכו' פי' מחמת שאמר אני פרעה גרם לי שהכבדתי את לבו כדי שילקה עד שיעשה תשובה וזהו שאמר הכ' למען שיתי אותותי אלה בקרבו הנה כל מקום שנאמר אלה פסל את הראשונים פי' שאכה אותו עד שיתחרט על דיבוריו הראשונים ויודה שהוא כאפס ואין ולפי"ז לא ניטל ממנו הבחירה כלל רק מחמת גאותו הכביד הקב"ה את לבו וכשהוכה עוד בנגעים עשה תשובה וגמר אומר ולמען תספר באזני בנך וכו' פי' שתספר להם שהאותות ששמתי במצרים היה בשביל גאות פרעה שע"י זה נלקה בי' מכות כדי שילמדו מזה מדת ההכנעה ובזכרנו בכל יום יציאת מצרים ישימו אל לבם שמה שנלקו המצרים היה מחמת גאותם ויוסיפו עי"ז מדת ההכנעה ואז וידעתם כי אני ה' פי' שתדעו מזה שאין לשום ברי' לומר אני כ"א להבורא יתברך לו נאה לומר אני ה'.