Maor VaShemesh, Ki Tisa 3

ויתן אל משה ככלותו לדבר אתו בהר סיני שני לחות העדות לחות אבן כתובים באצבע אלהים ואח"כ כתיב כל פרשת העגל ואחר מעשה העגל ותפילת משה נאמר ויפן וירד משה מן ההר ושני לחות כו' והלחות מעשה אלהים כו' חרות על הלחות וישמע יהושע כו' וישבר אותם תחת ההר כו' יש דקדק הלא כתיב קודם מעשה העגל ויתן אל משה ככלותו כו' שני לחות כו' הי' לו לכתוב שם והלחות מעשה אלהים כו' חרות על הלחות אמאי כתוב זה אחר מעשה העגל עוד צריך להבין מאי ויתן לשון מתנה שדרשו חז"ל שנתנו למשה במתנה ככלה לחתן קשה הבנה אמאי הי' צריך ליתנה למשה במתנה וגם לשון אצבע אלהים צריך הבנה הגם שמצינו כמה תוארים שמתוארים להבורא ב"ה אבל כאן צריך יותר להבין וגם קשה שדרשו חז"ל וישבר אותם תחת ההר יישר כחך ששברת מאי ישר כח הזה ונרא' לפרש כי יש עוד לדקדק שדרשו חז"ל חרות על הלחות חירות ממלאך המות חירות משיעבוד חירות מן היסורים הלא זה כתיב אחר מעשה העגל בבוא משה קרוב למחנה ובעת הזאת כבר המשיכו על עצמם המלאך המות וגם השיעבוד ואמאי כתוב כאן חרות הי' לו לכתוב למעלה כנ"ל ונראה לומר כך דהנה משה רבינו ע"ה ביקש מהקב"ה מה שמו לעיל בפ' שמות ואמר לו הקב"ה השם אהי' ושם הוי' ה ב"ה כי הם השמות הקדושים של הקב"ה והם השמות היותר עליונים מכל השמות הקדושים שבתורה אבל מצינו עוד שם אחד גבוה יותר משם אהי' והוא שם אהו"ה עיין בברית מנוחה שכתב שזה השם יותר גבוה משם אהי' כי מן שם אהו"ה יוצא שם אהי' וגם בספר שתי ידות פי' על הזוהר כתוב שם ששם אהו"ה הוא יותר גבוה משם אהי' והוא בגימטריא טו"ב וזהו הטוב הגנוז אשר הי' אדם מביט בו מסוף עולם עד סופו וגנזו הקב"ה לצדיקים וע"כ בפ"נ אנו ממשיכים הרחמים משם טו"ב זה לשם אהי' ומשם אהי' לשם הוי"ה כידוע בסדר הפדיון ע"כ נוכל לומר שלוחות ראשונות נתנו הקב"ה למשה בהר ממקום גבוה הזה מטוב הגנוז דהיינו משם אהו"ה הנ"ל והשם אהו"ה הנ"ל במילוי יודי"ן כזה אל"ף ה"י וי"ו ה"י גימטריא אצבע ושם לא הי' השגה לשום ברי' וגם שם הוא רחמים גמורים בלי שום תערובת דין כלל וכלל ע"כ נתן הקב"ה למשה הלחות מזה העולם וזה נתן לו לבדו במתנה גמורה ולא לשום אדם אחר כי א"א לשום אדם להשיג משם איזה השגה וע"כ מזה העולם הי' חירות גדולה מכל המקטריגים ע"כ כתיב ויתן אל משה ככלותו ר"ל שניתנה לו לבדו במתנה ככלה לחתן וכשם ככלה המאורסת לחתן אסורה לכל העולם ע"כ מרמזה לנו התורה שהלוחות אלו היו למשה לבדו במתנה ככלה ולא ליתנם לישראל ע"כ מפורש הכתוב כתובים באצבע אלהים ר"ל כתובים משם אהו"ה העולה במילוי אצבע כנ"ל וזה לא הבין משה בתחילה כשנתנו לו הלוחות ממקום גבוה כזה שאין נותנים הלוחות רק לו לבדו וסבור שנתנו ג"כ בשביל ישראל ע"כ הורידם בחזקה כידוע ממאמר חז"ל ואח"כ כשבא קרוב למחנה וראה המעשה הרע הזה והסתכל בלוחות וראה מעשה אלהים חרות על הלוחות חירות ממלאך המות והבין מזה שזה אין שייכות לישראל הלוחות אלו כי הם המשיכו על עצמם המלאך המות והבין שלא נתנו הלוחות אלו רק לו לבדו מתנה ע"כ שברם תחת ההר וע"כ השכים הקב"ה על ידו ודו"ק.