Maor VaShemesh, Shavuot 9

בגמרא פסחים פ"א ד' ר' יוסף ביומא דעצרתא אמר עבדי לי עגלא תלתא אמר אי לא האי יומא דקא גרים כמה יוסף איכא בשוקא עיי"ש בדף ס"ח ע"ב הלא יפלא הפלא ופלא אשר ר' יוסף בעצמו התפאר ח"ו ואין זה מגדר מדת ענוה ומה גם שר' יוסף אמר במס' סוטה לא תתני ענוה דאיכא אנא והשתא ביומא דעצרתא שבקי' לחסודתי' אתמהא עוד ראוי להתבונן במקראי קודש בפרשת יתרו בפ' בחודש השלישי א' בפסוק ויגד משה כו' ולא נאמר מקודם לכן כלל מה אמרו ישראל ורש"י פירש שאמרו רצונינו לראות את מלכנו וכי מי אמר להם שלא יראו וגם על שינוי הלשון של מעלה הוא אומר וישב משה וכו' וכאן נאמר ויגד משה כו' ב' הלשון הנה אנכי בא אליך בעב הענן וכו' צריך ביאור ג' הלשון ויתיצבו בתחתית ההר ומה שדרשו חז"ל מלמד שכפה עליהם ההר כגיגית וכו' לפי פשוטו יקשה מה צורך לכפי' הלא ברצונם כולם כאחד אמרו נעשה ונשמע ד' למה הזהיר הקב"ה שנית למשה רבינו באמרו רד העד בעם פן יהרסו אל ה' לראות כו' הלא די באזהרה ראשונה שכבר הזהירו על ככה כאמור בפסוק לך אל העם וקדשתם כו' גם למה זה מאן משרע"ה לקיים ולילך בשליחותו ית"ש כאשר צוהו שנית באמרו לא יוכל העם לעלות וכו' עד שאמר לו הקב"ה עוד הפעם לך רד ועלית וכר ה' גם מדרש רז"ל וירד משה מיד וידבר אלקים וכו' צריך הבנה וי"ו גם מה שחזרו בני ישראל שאמרו דבר אתה עמנו ונשמעה וכו' מה העבירם מרצונם הקדום שאמרו רצונינו לראות את מלכינו ולהבין כל זה נקדים מאמר חז"ל במס' סוטה מה שעשתה החכמה עטרה לראשה עשתה ענוה עקב לסוליתא שנאמר ראשית חכמה יראת ה' ונאמר עקב ענוה יראת ה' יעויי"ש למדבריהם למדנו שמדת ענוה היא מדריגה גדולה יותר מכל המדריגות כי היראה שהיא עטרה לחכמה ולגבי ענוה היא סוף המדריגה ולזה כאשר רצה השי"ת ב"ה לשבח את אדון הנביאים שבחו במדת ענוה וזולתה בלתי באפשרות להיות במדריגת יראת הרוממות וכל מה שיזדכך האדם יותר יגיע עליו גודל ההכנעה ושפלותו ויראה ויפחד מרוממותו ית"ש ויתעלה ומי שהוא במדריגת מדת ענוה והכנעה האמיתית לא ישתוקק להשיג מעלה ומדריגה היותר גדולה מהיכנתו והשגתו ונבוא אל ביאור הכתובים המובאים בפתיחת דברינו כי הנה בתחילה אמר השי"ת לישראל ע"י משה אם שמוע תשמעו בקולי וכו' ר"ל שישמעו ע"י נביא אמנם הם אמרו רצונינו לראות מלכנו כמאמר חז"ל רק באמת לא הוכנו למדריגה כזו והיה זה שלא לרצון לבורא ית"ש ע"כ להוציאם מדיעה זו אמר גם למשה הנה אנכי בא אליך בעב הענן בעבור ישמע כו' דהיינו במעביות הענן וערפל כפירש"י שזו מדריגה שאינו גבוה כ"כ ר"ל שאמר השי"ת למשה שגם אתה א"א להשיג המדריגה שהם רוצים ואולם גם משרע"ה אמר שרצונו לראות וכו' ולא נתרצה במדריגת מעביות הענן ולזה רומז בפסוק ויגד משה את דברי העם אל ה' פירושו שמשה רבינו בעצמו הגיד את דברי העם שאמר רצונינו לראות את מלכינו והוא גם הוא אמר שרצונו לראות מלכו ולזה לא נאמר וישב משה וכר רק ויגד משה וכו' שעבור עצמו הגיד שרצונו וכו' וכאשר ראה השי"ת את רצון משה ובני ישראל לזה צוה למשה לך אל העם וקדשתם וכו' כי אולי ע"י פרישותם והזדככותם יגיעו למדת הענוה והכנעה האמיתית ולא ישתוקקו למדריגה למעלה מהיכנתם אכן אעפי"כ עמדו במדריגתם ולא הגיעו למדת הענוה האמיתית רק במדת היראה שהיא עקב ענוה וסופה וע"ז רומז בפסוק ויוצא משה את העם לקראת אלהים ר"ל למדת היראה המרומז בתיבת אלהים ולזה אמר אח"כ ויתיצבו בתחתית ההר פירושו שהיו תחת ההר במדריגותן שהר סיני היה במדריגות ענוה כמו שדרשו חז"ל בפסוק למה תרצדון הרים וכו' והם לא היו עדיין במדריגה זו כ"א הגיעו למדריגה שהיה אצל ההר בתחתית דהיינו שהגיע למדריגת יראה שהיא עקב ענוה ולזה רמזו רז"ל שכפה עליהם ההר כגיגית ר"ל שהר סיני היה במדריגה יותר גדולה מהם ולזאת כאשר ראה הבורא ית' שעמדו במדריגת היראה ולא הגיעו למדת הענוה לזאת אמר שוב שנית רד העד בעם פן יהרסו כו' "לראות דייקא ר"ל שאם ישתוקקו לבוא למדריגה גדולה לראות מלכם עי"ז ונפל ממנו רב כלומר שיפולו ח"ו הרבה גם מהשגתם אשר היו בה אמנם גם משרע"ה הגם שהיה אדון הנביאים לא היה אז עדיין במדריגת תכלית הענוה האמיתית ולזאת השיב להשי"ת לא יוכל העם וכו' כי אתה העדותה וכו' כמובן מפשוטו ואמר לו השי"ת לך רד וכו' ר"ל רד ממדריגה זו שרצית לראות וכו' וירד משה וכו' ר"ל שבא לכלל ענוה ובושה מיד וידבר אלקי' וכו' כמובן וזה כוונת המדרש רז"ל וירד מיד וידבר וכו' המובא בפתיחת דברינו ואחר שבאה עליהם ג"כ מדת הכנעה והענוה לאחר מתן תורה אמרו דבר אתה עמנו ונשמעה כו' שכבר הגיעו למדת הענוה וחזרו מרצונם הקדום לראות את מלכם ואמר הקב"ה הטיבו כל אשר דברו כאמור בפ' ואתחנן כי זה היה רצונו ית"ש ויובן עפי"ז מאמרם ז"ל במדרש שם משם זכו ישראל לנביאים עיי"ש גם מה שנאמר שם שאמר הקב"ה מי יתן והיה לבבם זה ליראה אותי כו' ומה השבח הזה שלא היו רוצים אח"כ ללמוד מפי הגבורה ולפי דרכינו יתכן לנכון כי מתחילה לא היו במדריגת הענוה האמיתית ונכספו לעלות במדריגה גבוה מהשגתם רק אח"כ כששמעו דברי אלקים חיים באו למדת הענוה והבינו האמת שרצו מתחילה מדריגה שהיא למעלה מהשגתם ואמרו דבר אתה עמנו וכו' ומפני אשר נזדככו להגיע למדת הענוה האמיתית משם זכו לנביאים והנה ידוע מדברי קדושי עליונים שבכל ימים טובים חוזר הדבר לאיתנו הראשון ובחג השבועות מי שמזכך ומטהר א"ע זוכה לפי מדריגתו לקדושה גדולה מעין קדושת ישראל במעמד הקדוש ביום הקדוש הזה בהר סיני וכמו שאז נפתח שער ענוה לישראל וכאמור כן בכל דור ודור חוזר להיות כן לכל מי שמטהר ומזכך א"ע ביום הקדוש הזה לבוא למדת ענוה וזהו אמר ר' יוסף לבעבור היותו זוכה למדת ענוה כמאמרם ז"ל לא תתני ענוה וכו' לזאת אמר אי לאו האי יומא דקא גרים ע"י הזדככות ביום הקדוש הזה לבוא למדת ענוה וכאמור א"כ כמה יוסף איכא בשוקא הגם שהם ת"ח וגדולים אם לא היה להם מדת ענוה אינו כלום לזאת שמח ביום הזה שזכה ע"ו למדת ענוה.