Maor VaShemesh, Shemot 5

עוד יאמר בהקדם עוד לדקדק שהיה די באמרו ואת צעקתם שמעתי ומפני נוגשיו מיותר גם וארד להצילו יקשה מדוע בחר בלשון ירידה שהוא בלתי מתואר אצלו יתברך כלל ואוציאם מיד מצרים ונראה לבאר ע"פ המדרש ראה ראיתי אתה רואה ראי' אחת וכו' שבאים לסיני לקבל התורה כו' ואני רואה ראיית מעשה העגל שנאמר ראיתי את העם הזה כו' כי ידעתי את מכאוביו כמה עתידים להכאיביני במדבר והנה איתא בכתבי האר"י ז"ל על מאמר אני ולא מלאך שהטומאה היתה גדולה במצרי' שאפי' המלאכים יראה ללכת שם שלא יתגשמו שמה באויר הטמא ואם ישראל היה שם אף רגע יותר היו כשקעים ח"ו בנו"ן שערי טומאה לכן כביכול ירד השית"ב בעצמו ונתגלה במצרים וגאל את הישראל גוי מקרב גוי כו' כעובר הנשמט וכו' והנה כבר כתבנו למעלה בפ' ויחי שביציאת מצרים נתגלה על כנסת ישראל המוחין עילאין והיה ההתעוררות מני' ובי' כמו בשעת בריאת העולם שהיה היחוד מני' ובי' וזה שפי' הז"הק פ' בשלח בעתיקא תלי' ע"ש לפי שהיו בירידה התחתונה אילולי שהשי"ת הוציאם בחפזון וזה פי' הפסוק ראה ראיתי את עני עמי אין עני אלא מדעת היינו שהם בשפלות כאשר אמרו במדרש אני רואה מעשה העגל כו' ואת צעקתם שמעתי מפני נוגשיו פי' ששכחו להתפלל כראוי רק הם צועקים מפני צרתם וענויים שעושים להם המצריים ואין להם שכל להתפלל אלי כי ידעתי את מכאוביו כפי' המדרש הנ"ל ולכן וארד להצילו מיד מצרים וארד דייקא שאני צריך בעצמי לירד לשם ולעוררם תחילה בלי איתערותא דלתתא. ועתה הנה צעקת בני ישראל באה אלי דייקא כדברי הזוהר בפסוק מה תצעק אלי אלי דייקא בעתיקא תלי' מלתא כדברינו למעלה.