Maor VaShemesh, Shoftim 9

א"י כי יפלא ממך דבר למשפט כו' ובאת אל הכהנים הלוים ואל השופט אשר יהי' בימים ההם כו' והאיש אשר יעשה בזדון לבלתי שמוע אל הכהן העומד לשרת שם את ה' אלהיך או אל השופט וכו'. קשה כי פליאת דבר המשפט מה הצטרכות אל הכהן כי הצטרכותו רק אל השופט להגיד לו דבר המשפט כי לדבר זה נתמנה לשופט להגיד דברי משפט לכל אשר ישאל מאתו משפט ועוד מה דייקא דכתיב אל הכהן העומד לשרת שם את ה' אלהיך מה ראה לכתוב כאן העומד לשרת כו' גם ברישא כתיב אל הכהנים הלוים ואל השופט משמע דאי אפשר זה בלא זה רק לכהנים ולשופט ולבאר הדבר כי הספיקות דדינא הם מחמת העץ הדעת שאכל אד"הר כי מקדם הי' דבוק באילנא דחיי' וכשאכל מעץ הדעת טוב ורע נתבלבלו המחשבות ונפלו בהם ספיקות ומזה נתהווה תלמוד בבלי בכמה סכיקא דדינא ומחלוקות התנאים וכאשר איש הצדיק שמקשר עצמו בהש"ית ומדבק עצמו באילנא דחיי' עי"ז מגלין לו מקור החכמה ורזין עילאין דאורייתא בלי שום ספק כלל רק הלכות ברורות ופסוקות לזה אמרו חז"ל שדוד המע"ה שלא הי' ישן שיתין נשמין כי לא רצה לדבק עצמו באילנא דמותא רק באילנא דחיי' לכך נאמר אצלו וה' עמו שדרשו ז"ל שהלכה כמותו בכל מקום כי לא הי' אצלו שום הלכה בספק רק מבורר וצלול והבן וע"י שהאדם מדבק עצמו בצדיקים המתעוררים אותו לבוא ולשוב בתשובה שלימה עי"ז מדבק עצמו ורוחו ונשמתו ומחשבתו בא"ס ב"ה ועי"ז מגלין לו הלכות כרורות בלי ספיקות כלל כנ"ל אבל בהיפוך ח"ו נפלו כמה וכמה ספיקות בהלכותיו ובזה נבוא אל הביאור כי יפלא ממך דבר למשפט שיפול ספיקות בהלכותיו ודינים זאת נמשך מהעץ הדעת טוב ורע כנזכר לעיל ובאת אל הכהנים הלוים ואל השופט שא"א זה בלא זה ר"ל שמתחלה ילך אל הכהנים הלוים ר"ל לדבק עצמו בצדיקים ועל ידיהם ישוב בתשובה שלימה וידבק עצמו באילנא דחיי ואח"כ יתישבו לו דברי השופט אשר יאמר לו דבר המשפט יתישב בדעתו להלכה ברירה פסוקה ומבוררת אבל בהיפוך נאמר והאיש אשר יעשה בזדון לבלתי שמוע אל הכהן העומד לשרת שם את ה' אלהיך דייקא שאינו רוצה לדבק עצמו בצדיקים בכדי לקשר מחשבתו בהש"ית לכך נאמר או אל השופט או מחלקת בלתי קישור כנאמר ברישא ואל השופט כי עתה אף שישמע דברי השופט עדיין הספיקות לא נעקרו מלבו כי אינו דבוק באילנא דחיי וגמר אומר הכתוב ומת האיש ההוא. ר"ל שאינו דבוק באילנא דחיי רק באילנא דמותא כנ"ל.