Maor VaShemesh, Tazria 6

עוד על פסוק הנ"ל אדם כי יהיה בעור בשרו שאת גו' או בהרת גו' יש לתת לב להבין למה תלה הכתוב מראות נגעים וטומאה וטהרה דווקא עפ"י הכהן כי ראוי לתת לב להבין סימני נגעים אבות הטומאה שאת ובהרת ואיתא במשנה בהרת עזה כשלג שאת כצמר לבן והם האבות הטומאה דווקא בבחי' הלבנונית ביותר ואם כהה מראיתו בהסגר הוא סימן טהרה וצריך עוד להסגר י"ל הטעם ע"פ פשיטא כך הוא כי עיקר חיות האדם הוא הדם כי הדם הוא הנפש כי נפש האדם הוא שורה בהדם ואם אדם הולך בקדושה ומזכך את עצמו הן בעשית המצוה או בעסק תורה ותפילה אזי פניו מצהיבות שנראה בפניו אדמימות מחמת שנתגלה בפניו קדושת נפשו ואם ח"ו הולך בדרך לא טוב אזי גורם במעשיו שנעקר ממנו הנפש כידוע מגמרא כל הכועס כו' ואיתא בזוה"ק שע"י הכעס נעקר נשמתו ממנו וא"א להחזירה רק ע"י תשובה עלאה והלואי יחזירהו וחוש הראות רואה שבשעת הכעס נעשה אדם לבן ביותר והולך ממנו כל אדמימות שבפניו וזהו סימן הסתלקות הנפש הקדושה וגם איתא כל המלבין פני חבירו כו' הוא ג"כ מחמת שנוטל ממנו החיות שלו שאזל סומקא ואתא חיורא נמצא מכאן אנו למדין שהלבלינות באדם מראה הסתלקות החיות וממילא כשילך מאדם החיות שלו הוא נקרא טמא כידוע ע"כ כשנסתלק כל החיות נקרא אבי אבות הטומאה וממילא כשילך מקצת חיות הוא ג"כ טמא ובוודאי בשעת הכעס או בשעת הלבנת פנים כל אדם מכיר הסתלקות החיות כי נשאר כולה לבן אבל בעבירה קלה כל דהוא ג"כ נעקר מאדם איזה חיות קדושה מאיזה אבר שפגם בו ונשאר אותו אבר בלא חיות ונראה בו הסתלקות החיות דהיינו הלבנינות כנ"ל באותו אבר וזה לא ניכר לכל אדם כי לא נלבן רק אבר אחד ואפילו לא כולה רק מקצתה כי שיעור בהרת הוא כגריס סימן טומאה שמראה בעצמו שהלך החיות הקדושה מזה האבר ע"כ אי אפשר לאדם אחר לעמוד ע"ז רק הכהן שהולך תמיד בקדושה הוא מבין איך נטמא וגרם הסתלקות החיות מאותו אבר ע"כ בשהוכהה מראיתו בהסגר הראשון הוא סימן שחזר בתשובה מעט והמשיך לעצמו מעט חיות באבר ההוא שהלך הלבנינות מעט והוכהה מראות הלבנינות ע"כ הוזכר עוד שישוב בתשובה שלימה להחזיר כל החיות לאותו אבר וילך הלבנינות לגמרי ויטהר כמובן.