Ohr HaMeir, Balak 3

מי מנה עפר יעקב ומספר את רובע ישראל ונתעוררו חז"ל דרש ר' אבהו מאי דכתיב מי מנה עפר יעקב ומספר את רובע ישראל שהקב"ה יושב וסופר את רביעותיהם של ישראל מתי תבא טפה שהצדיק נוצר הימנו ועל דבר זה נסמית עינו של בלעם הרשע אמר מי שהוא קדוש ומשרתיו טהורים וקדושים יציץ בדבר זה מיד נסמית עינו כדכתיב נאם הגבר שתום העין. נראה לפרש הענין על ענייני התפלה והנה כבר זכרתי כמה פעמים בשם המגיד זללה"ה וכשאתה מתפלל אל תעש תפלתך קבע אלא רחמים ותחנונים לפני המקום עבור השכינה שהיא מקומה של עולם כי העבודה צורך גבוה ולא צורך עצמו כנודע למביני מדע ומובן בספרים לבו יבין גודל התועלת בסדר התפלה שתיקנו לנו אנשי כנסת הגדולה שעומדת ברומו של עולם לאו כל מוחא סביל דא וכמאמרם ז"ל על פ' כרום זלות לבני אדם אלו דברים העומדים ברומו של עולם ובנ"א מזלזלין בהן זו תפלה וגם נתעוררו במאמרם כיון שנצרך אדם לבריות פניו משתנה ככרום שיש בו כמה גוונים והכוונה להיות גודל יכלתו ועוצם בהירותו לית מחשבה תפיסה כלל כי אם מצד פעולותיו מושג לבריות ברעיוני לבות בני אדם ומחסד אל העודפות על בני אדם ומרחם על בריותיו מצמצם בהירותיו ומראה ונדמה לכל או"א מישראל לערך השגתו ותבונתו יש מהם משיג אותו יתברך מצד פעולותיו אתו עמו רחמנות ונקרא בשם אל ומעורר לבו בקרבו בגשתו אל התפלה להתחנן לפניו ולכנותו בכנוי אל ומשים פנימיות מחשבתו והתלהבותו כמו שהשיגו לקרותו בתואר כנוייו ויש שהקב"ה מראה א"ע אליו במדות הגבורה ובהכין לבו להשיגו כפי בחי' התלבשות זאת לקרותו בתואר כנוי אלהים ועד"ז התעוררו בתפלתו (כפיה) כלל הדברים מחשבותיו ית' אינם ניכרים ונתפסים כ"א מתוך מעשיו ופעולותיו שנוהג עם בריותיו וכמוהו קורא אותו ית' בשם הכנוי למדת הפעולה ולזה כוונו חז"ל במאמרם כיון שנצרך אדם לבריות מוסב הדבור לאדם עליון היושב על הכסא שנצרך לבריות להראותם פניו המאירים באמצעות פעולותיו פניו משתנה ככרום להראות ולהדמות לכל או"א מבריותיו די חסור לו ומהם מדות רחמנות ומהם מדות הגבורה ומהם מדות התפארות ושארית מדות זי"ה וממילא פניו משתנה ככרום להרבה גוונים לערך המקבלים. לעומת דברינו יש לרמוז במאמרם ז"ל בי' מיני נגון אמר דהע"ה ספר תהלים באשרי בלמנצח בהלל וגו' כי מצד הסברא לומר נגד י' מדותיו ית' שהשיג דהע"ה אלהותו באמצעותם ובאיזה מהן שתפס בהירות עצמו ויכולתו ככה ימלא פיו תהלתו עד שהשיג כל עשרה מדרגותיו מכתר עד מלכות כמוהם אמר שירה בי' גוונים הגם שבדרך כלל אין התפשטות התגלותו כ"א באמצעות ז' ימי הבנין וג' ראשונות כתיב שלח תשלח מרעיונך כי אין עסק בנסתרות על כל זה רשות נתונה להשכיל להיטיב בג' ראשונות שבכל מדה מזי"ה היינו חכמה הכלולה בחסד וגם בינה ודעת וכן שארית המדות בכולם כלולים חב"ד בכ"א מהם ואנו רואין אם פועל אדם מדת אהבה אפי' ממילי דעלמא שרודף אחר דבר להשיגו מרוב תגבורת אהבתו לאותו דבר אז מחשבתו ניכר מתוך מעשיו אם רדיפתו אחר דבר חכמה בידוע שהוא חכם ומבין מדעתו ומבשרי אחזה אלוה הענין ג"כ בזי"ה נכללים ג"כ ג"ר חב"ד ולכן דוד הע"ה לעוצם השגתו שתפסו באמצעות התלבשות י' מדרגותיו לעומתם החזיר שבת והודאה בספר תהלים בעשרה מיני נגון להעלות כל המדריגות לשורשם ומרום שבתם. ולזה רמז בנעים זמירותיו מזמור לדוד בהיותו במדבר יהודה צמאה לך נפשי כמה לך בשרי בארץ ציה ועיף בלי מים כן בקודש חזיתיך ונראה כי תכלית שלימות האדם בעה"ז להשלים א"ע בקדושת האלהים העיקר להכניס החכמה והמדע אפי' על ידי אכול לחמו ושתות מימיו וכל יתר מאכל שלחנו וכמוהו יתר פרטי חלקי תענוגים יחשוב מחשבות להעלות נ"ק המלובשים בהם והדבקים אל הקדושה מקומם הרמתה אשר לכולם יש להם מקום מוצא באורות עליונים תענוגים הרוחנים וככה נתפשטו להנבראים בכדי שבאמצעות תענוגי הגשמיים ישכיל במושכלות באורות הבהירים ולגודל בהירות שכלו ועוצם הכרתו של דהע"ה ומובחר מעלתו על זולתו אמר לפניו ית' נגד עיני כל הקהל להורותם דרך אשר ישכון אור לדעת מה יעשו ישראל כמוהו כמוהם צמאה לך נפשי כמה לך בשרי בכל פרטי עתים ורגעים אינני מפריד פנימיות מחשבתו מרוממותך ואפי' בארץ ציה ועיף בלי מים כלומר אפילו בעניני ארציות וגשמייות תענוגים הגשמיים הנראה להמון עם כאלו המה ציה ועיף בלי מים כנוי לשכליות נדמה בעיניהם שאין כאן התלבשות החכמה הגנוזה לרמוז ענין עבודה אבל אני ידעתי נאמנה שכולם מורים על פועל החכם שפעל ועשה הכל בחכמה נפלאה ולזה צמאה לך נפשי וכמה לך בשרי אפי' במדריגות אלו הנראים שאין כאן מים התורניים היינו אותיות התורה וכמה בשרי לדעת איכות בחי' התלבשותך ומאיזה מקום נמשכים שם מדריגות אלו מקום מוצאם באורות עליונים בכדי להעלותם לשורש מקומם הראשון שידעתי נאמנה כמו שנתפשטו ככה בהירות אורם בעולמות עליונים ולזה גמר אומר ליתן טעם לשבח למה גודל צמאוני וכמהותי כי כן בקודש חזיתיך היינו בקודש עליון טרם התלבשותך במדריגות התחתונים ומשם הבנתי איך התפשטותך כמו שהוא בשורש בקודש המורה חכמה עליונה ככה נתפשט למטה וכאן נקרא חכמה תתאה לחבר חכמה תתאה לחכמה עלאה היינו בלקחי רמיזא דחכמתא מהם ובהם ליתן עצות לנפשי איך לדבק פנימיות מחשבתי אל הבורא ב"ה ואז נולד למעלה עצם התענוג שצפה לקבל מעם קרובו ישראל ובזה תולה בחינת היחוד שגורמים לשכינה דיבורים להתפאר במעשה הצדיקים לומר חזי במה ברא אתינא לגבך והנה כבר נודע מספרים היות שתי בחינות זווגים זווג עליון וזווג תחתון כי ברית הלשון וברית המעור המה מכוונים ומבשרי אחזה אלוה כי בצלם אלהים נעשה האדם ותכונות מלא קומתו וציורו הכל מורה לאורות עליונים והמה בכשרון פעולתם מעוררים הפרחה לצדיק עליון וכמוזכר בפ' הקודמת פ"ה והקימותי את בריתי אתכם ותוכן הדברים אתכם דייקא במעשיכם הטובים נאות לי להקים את בריתי כנוי לצדיק יסוד עליון ויש צדיקים השלמים שגורמים עם דבורי תורה ותפלה הקמת ברית עליון מבחינת זווג עליון כמדובר להיות זווג עליון תולה דייקא בדבורים הטובים של צדיקים לעומת דברינו יש לרמוז במאמרם ז"ל יעקב אבינו משמש במרום להורות האמור להיות פרטי מוצא שפתיו מטוהרים וקדושים ותורת ה' בפיו תמיד אפילו קודם שניתנה וכאשר חכמים הגידו קיים אברהם אבינו את התורה עד שלא ניתנה ויעקב בחיר האבות בוודאי תורת ה' בפיו תמיד ועם דבוריו הקדושים גרם בחינת זווג עליון ומרום משני בחינות גווני זווגים היינו ברית הלשון וזהו כוונתם משמש במרום כי זווג עליון מרום וקדוש מזווג התחתון וזהו מאמרם ג"כ כרום זלות לבני אדם ונתעוררו אלו דברים העומדים ברומו של עולם יש לכוון האמור אלו דברים כמשמעו דבורים ממש דבורי תורה ותפלה העומדים ברומו ש"ע להורות הנ"ל באמצעותם נעשה זווג ברומו של עולם והנה כבר זכרנו לעיל ענין זרע יורה כחץ אשר נשמע מהתיקונים דבורי תורה ותפלה נק' חצים לירות במו אופל הס"א וזכרנו מזה במ"א ע"ש ולעומת חוזק חציו אם יורה אותם בחזקה בדחילו ורחימו ככה נתעורר ברית עליון להשפיע שפע וברכה בהעולמות וזהו זרע מורה השפע העליונה הנשפע בהעולמות תולה בהתעוררות התחתונים וזהו יורה כחץ כזריקת החיצים החזק הוא הרפה כמדובר והנה אנשי כנסת הגדולה לגודל בהירתם תקנו לנו ענייני סדר התפלה כסדר השתלשלות העולמות אבי"ע לעומתם יש ארבעה חלקי התפלה עשייה יצירה בריאה אצילות כנזכר בכוונת האר"י זלה"ה וכן חייבה חכמתם הרמה לעומת סדר כללות המדריגות כן סדרו בחי' יחודים וזווגים של התפלה כל א' במקום הראוי להיות בפסוק שמע ענין היחוד הנראה בכוונת אח"כ ג' ברכות ראשונות כוונתם הראויה לשם ואח"כ י"ב אמצעות כוונתם הראויה ואח"כ רזא דהשתחוואה כי כן חייבה חכמתם הרמה להיותם חכמים הכוללים כללות הדורות הבאים אחריהם עד ביאת משיחנו ב"ב אכן עתה בדורותינו שנתמעטו הלבבות ואין אתנו יודע עד מה איכות הכוונות על ברורה להשוות מדותיו בהתעוררות והתלהבות בתפלה ממש שוה בדומה א' אל כוונת התפלה כ"א במקומה הראוי לה לפעמים מעורר לבו בקרבו בהתלהבות גדול כמעט כלות הנפש שאינו מרגיש בעולם שום תנועה ומקושר עם רמ"ח אבריו ושס"ה גידיו אליו ית' וידע נאמנה שאז הוא עיקר היחוד הראוי להיות בפסוק שמע ישראל מתרמי לו עתה תיכף בתחלת התפלה ולפעמים באמצע או לבסוף ובעת היותו בסוד יחוד שמע ישראל עדיין לא הרגיש את בחי' המוחין כ"א בסוף התפלה באו לו מוחין חזקים או בהתרמי לו מוחין בתחלת התפלה בבואו לפ' שמע ישראל כבר כלה ונפסק אותן המוחין והכלל מי שרוצה לגשת אל עבודה שבלב זו תפלה יהא לבו תמים עם ה' להתבונן במעוז שכלו וירגיש במוחין באיזה מקום של התפלה הן בתחלה או באמצע או בסוף כשנופלת התלהבות והתעוררות בעוצם ובחוזק להוציא דבורים בדו"ר ולהיות כמעט כלות נפשו שם שם לו חוק ומשפט עיקר בחינת יחודו של תפלתו לערכו ושם כלין המוחין ולכן אומר שארית התפלה שלא בהתאמצות כמקודם להיות עיקר בחינת היחוד המוטל עליו לעשות כבר כלה אצלו וכל זאת תולה בפרטי הדעות כל א' וא' מישראל לערך מוחין ובחי' אחיזת נשמתו בעולמות עליונים הגם שלפי סדר המדריגות מהראוי להיות עיקר היחוד במסירת נפש בשמע זהו בכללות כל העולמות וכללות הדורות אמנם בפרטיות נפשות בית ישראל בחינת יחודו תולה לעומת מוחין שלו החזק או הרפה ולערך אחיזת נשמתו כמוהו מתרמי בחי' יחוד תפלתו אימתי שנתעורר עורר בהתלהבות אל בדו"ר ואימת שכלין אצלו המוחין ובזה תשכיל לדעת ותבין דברי חכמים ורמוזתם בירושלמי דברכות אמר ר' מני מחזיקנא טיבותא לרישא כד מטינא למודים דמגרמיה כרע פרש"י אע"ג דלא ידע מאי קאמר מ"מ הרגל מביא לידי מעשה שהראש מעצמו כורע כיון שהגיע למודים והפליאה נשגבה בעיני וכי הדעת סובל לומר על האי תנא רבי מני הדברים כפשוטם בהגיע למודים לא ידע מאי קאמר והראש בעצמו כורע ומחשבתו קודש משוטטת במ"ז ומעורבת בהבלי עולם כאחד הרקים מאנשי הכפרים וקלי הדעת הלא כמו זר נחשב ולא דברה תורה במתים שאין פיהם ולבם שוים וע"פ הדברים הנאמרים באמת יתפרש ע"נ לרוב בהירות שכלו הבין כל זאת שבלתי אפשרי לכוין כוונותיו ויחודיו בעניני התפלה כל אחד במקום הראוי כאשר סדרו אנשי כנה"ג בכללות העולמות וכלליות הדורות כנזכר ועתה לערך הכרתינו החלשה ככה מעורר בחי' היחוד במקום שמתרמי לו אש התבערה בקרבו להוציא דבור לפני אלהים במסירת נפש ולכן כמקרה הכסיל מקרה החכם ג"כ לומר מודים אשר כאן רזא דהשתחויה הידוע למשכילים ואפי' מכניס מחשבתו וכל מגמת כוונתו לכוונה השייך בכאן עכ"ז אין כחו בפיו לגרום דייקא במקום הזה אותו בחי' היחוד הראוי כי כבר קדם אצלו התעוררות רזה דהשתחואה במ"א או עדנה לא הגיע ועתיד להיות בתיבות אחרים ונמצא יכול להיות אפי' אין מחשבותיו משוטטים בהבלי עולם כורע ראשו בתיבת מודים ומוציא אותיות במלוי הארה עליונה ועם כל זה עיקר הכוונה בכלות הנפש הצריך להיות כבר קדם אצלו או עדיין לא היה ועתיד להיות ובבחינה זו מקרה החכם ומקרה הכסיל שוה לומר תיבת מודים שלא בכוונה הראוי במקומה. ומעתה תשכיל להבין דברי הירושלמי מכוונים אמר רבי מני מחזיקנא טיבותא לרישא כך מטינא למודים דמגרמיה כרע כיון שמרגיש במעוז מוחותיו שכבר עלה אצלו בחי' המוחין של כוונות מודים או עדיין לא הגיע ועתידין לבא במקום אחר בתפלה ולזה העמיק רש"י ברוח קדשו דלא ידע מאי קאמר היינו עיקר התעוררת והכוונה שראוי בכאן כפי סוד מודים שסדרו אנשי כנסת הגדולה מ"מ הרגל נעשה טבע מביא לידי מעשה שהראש מעצמו כורע כיון שהגיע למודים אע"ג שכבר פעל ועשה בחינת היחוד במקום אחר או עתידה להיות כמבואר להמבין מדעתו לבבו יבין ששפיר וכשר הדבר ועתה הגם שראשו כורע במודים אין זה עיקר הכוונה הראוי בכלליות כ"א בפרטיות לערך בחי' ואחיזת נשמתו. והנה זה הענין נאמר ג"כ בבחי' הטעמים שתיקנו לנו אנשי כנסת הגדולה בכללות תורתינו הקדושה המורים אורות נפלאים ורמים להמבין בספרים אורות הטעמים שישנם בספרים עמוק עמוק מי ימצא ועיקר בזוהר ותיקונים וכן חייבה חכמתם להיות סוף פסוק במקום הראוי ותחלת פרשה ופתיחת הכתוב יאיר דייקא במקום זה כל א' מקומו הראוי לערך כללות דעתם שבהם נכללו דורות הבאים אחריהם ראשונות ואחרונות עד ביאת הגואל ויש שלשה בחי' הטעמים בראש אותיות ובאמצעותם ותחתיהם כנודע והכל מורה סודות נפלאים ונוראים והלואי יזכנו השם להבין בגן עדן והכלל המה סדרו ככה כסדר השתלשלות ובריאות עולמות בכלל וכלליות הדורות מראש עד סוף וחובת גברא לבלתי יפריד א"ע ח"ו מהכלל כל מה דאפשר וגם להתבונן ולפלס במאזני שכלו בחי' פרטיותו אופני היושר והנכוחה המוטל עליו לעשות לערך בחינתו הפרטיות ולכן עתה בהתפשטות הדורות ברבוי חלקי הדעות שונים זמ"ז כמ"כ נתרבים צרופים בתורה להיות כל אחד מישראל יש לו צירוף בפ"ע כפי כשרון פעולותיו ועובדותיו שמתנהג בעבודת הבורא ככה נצטרפים אותיות שורשו בתורה כמבואר לנו בפרשיות הקודמות ולפעמים משיג אדם איזה רמז או דרוש או סוד מג' או ד' תיבות מצרוף ענין בפ"ע כפי הצורך אליו לבחינת עבודתו כי באמת אמרו התורה מגילה מגילה ניתנה וכל או"א מישראל לעוצם השגתו עושה פרטי צרופים בתורה הגם ע"פ כלליות אורות הטעמים שסדרו אנשי כה"ג לא יתכן להיות במקום הזה פסיק טעמים להפריד בין הדביקים לעשות מג' או ד' תיבות אלו ענין בפ"ע זהו בכללות נפשות כל ישראל יחד אמנם רשות נתונה באמת כל או"א כפי בחינתו והכרתו כחו יפה להפוך איזה ענין ולהמציא עצות לנפשו לעבודתו עבודת גבוה כפי העת והזמן אשר ענין סיפור התורה ישנה בכל אדם ובכל זמן בעבר והוה ועתיד ויכול האדם להמציא בעצמותו ותבונתו כל התורה מבראשית ועד לעיני כל ישראל ובהיות כן ממילא כפי זה הצירוף אין ענין הטעמים שסדרו אכה"ג שייך עכ"ז רשאי האדם המשכיל לעשות רמז או פשט ודרוש וסוד כפי דביקותו בפנימיות מחשבתו הטהורה בעת ההוא בעולמות עליונים וידוע ד' בחי' פרד"ס נמשכים ונתפשטו מד' עולמות אבי"ע ולכן תולה תורתו בקישור מחשבתו בהעולמות באשר הוא שם ככה מושך פרושי התורה מד' בחי' פרד"ס ובאמת כל א' מד' בחי' פרד"ס הות קומה בפ"ע ומהראוי כל א' מישראל הלך ילך ויתנהג א"ע בעבודת הבורא כסדר המדריגות אחת מהנה כגון בחי' פשט ילך ויתנהג כל התורה כולה ואח"כ יהיה תורתו אמונתו בשלמות עם רמזי התורה ואחר כך בבחי' דרוש ואח"כ בסוד אך להיות שנתמעטו הדורות אין אתנו יודע עד מה כ"א מעט מזעיר כפי בחי' חלקי נשמתם ואחיזתם באותיות התורה וממה שיכול להחיות נשמתו אז בזמן כפי דביקתו בשורשו בעולמות אבי"ע כמ"כ מתנהג א"ע עם בחי' ארבעה חלקי התורה אם פשט או רמז או דרוש וסוד הכל לערך חלקי העתים והרגעים לבד דורות הראשונים שלבם רחב כפתחו של אולם כחם יפה להתנהג א"ע עם בחי' א' מארבעה חלקי פרד"ס לילך בכל התורה לעשות פנים לתורה מבראשית עד לעיני כל ישראל סוף דבר הכל נשמע היות עיקר תכלית עבודת איש הישראלי להתבונן על דרכיו באמת ובתמים וככה עושה צירופים בתורה ועושה נחת רוח ליוצרו כי זה עיקר תכלית המכוון בבריאות העולמות שצפה התענוג והשעשועים שיקבל מפרטי נשמות הצדיקים וכל או"א גורם יחודים בעולמות עליונים הן בתורה או בתפלה כפי בחי' אחיזתו ובאיזה מקום מתורה ותפלה שמעורר לבו בקרבו עד כלות נפשו נולד הקמת ברית עליון וכמדובר והקדוש ב"ה יושב ומצפה תמיד מתי יבא צדיק לפתוח פיו בתורה ותפלה לזרוק חצים חזקים בדו"ר ואותיות מלוים הארה עליונה לעשות רושם למעלה להקים צדיק יסוד עולם להשפיע שפע וברכה עליונה שלא יתכן לגרום כזה כי אם במוסר נפשו ומאודו ופרטי רמ"ח איבריו בתורה ועבודה הכל בעבור צורך גבוה ולא לשאול אוכל לשובע נפשו ונפשו שוקקה לעשות בתחתון ולרמוז בעליון עד שאין מרגיש מצרכי גשמיותיו כלום אזי הזרע קודש השפעה עליונה יורה כחץ כנזכר: