Ohr HaMeir, Balak 4

ועתה נחזור להביאור מי מנה עפר יעקב ומספר את רובע ישראל מלמד שהקב"ה יושב וסופר את רביעותיהם של ישראל מתי תבא טפה שהצדיק נוצר הימנה והכוונה כאמור הקב"ה שומר וממתין לישראל להוציא דיבור לפניו בדו"ר עד כלות נפשו באופן שיגרום בחי' יחוד התולה לערך בחינתו באיזה מקומן מתורה ותפלה אפי' אינו בדרך כלל במקום הראוי שסדרו אנשי כנה"ג כי אפי' בפרטיותו עושה גם כן נחת רוח ליוצרו כנז' וגורם הקמת ברית צדיק עליון ולזה רמזו במאמרם שהצדיק נוצר הימנה מוסב לצדיק יסוד עולם יש לו הפרחה והקמה להשפיע כפי התעוררו' והתלהבות צדיק התחתון בזריקות חציו ולזה פירש"י בחומש ומספר את רובע ישראל הקב"ה סופר רביעותיהן זרע היוצא מן התשמיש שלהם ירצה לרמוז השפעה הנשפע בהעולמות ע"י תשמיש שלהם בחי' יחודיהם מתורה ותפלה כנז' יעקב משמש במרום ועל דבר זה נסמית עינו של בלעם הרשע אמר מי שהוא קדוש ומשרתיו קדושים וטהורים יציץ בדבר זה כי רוח שטותו וכסלתו נגד פניו וטח מראות עיניו בפנימיו' התורה על כן שגה ברואה להבין הדברים כפשוטם והוא איש בער לא ידע להשכיל שהדברים לגבוה סלקים על זווג עליון העומד ברומו של עולם כמדובר ולזה אפשר שרמז דוד המלך ע"ה ארחי ורבעי זרית וכל דרכי הסכנת כי הכלל מונח בידינו להשכיל המושכלות באמצעות גשמיות ומבשרי אחזה אלוה בזרע הגשמי מובחר הזרע נקשר ונבנה בנין עיקר הגוף והעכירות נשאר פסולת וא"כ יאמר נא ישראל כלפי דברים הנאמרים באיזה מקומן מתפלה שנתעורר להוציא דיבור בשלימות שם פעל ועשה בחי' היחוד שממנה נוצר הצדיק י"ע וכיון שכבר נגמר ופעל ועשה בחינת היחוד ושם כלין המוחין ממילא שארית התיבות מה תהא עליהם כיון שנעדרים המוחין להוציא דיבור בכלות נפשו לזה רמזו חז"ל בספריהם שמהם נותנים הארה וחיות לעולמות התחתונים המקיפים הקדושה כפסולת הנשאר מהזרע נעשה מקיפים לולד שנבנה ונקשר ממובחר הזרע מול זה רמז דוד ברוח קדשו ארחי ורבעי זרית ירצה עיקר רבעיות זרע היוצא מן התשמיש היינו עיקר בחי' היחוד שנתעורר בדבורי תורה ותפלה זרית כמדובר ועוד זאת הגדלת לעשות לטובה אות כל דרכי הסכנת כלו' שארית התיבות כי אדבר אפי' בלא מוחין חזקים גם בהם תבחר ותקרב להיות צורך בהם ליהנות שאר העולמות פסולת המקיפים כנז' וזהו כל דרכי לשון יחיד המתיחס בלשון דרך גם בם בחי' הנאה כמשמעות מלת הסכנת ודוק ותבין: כעת יאמר ליעקב ולישראל מה פעל אל ופירש"י עוד עתיד להיות עת כזאת אשר תגלה חבתן לעין כל שהן יושבין לפניו ולמדים תורה מפיו ומחיצתן לפנים ממה"ש והם ישאלו להם מה פעל אל וזהו שנאמר והיו עיניך רואות את מוריך ד"א יאמר ליעקב אינו ל' עתיד אלא ל' הווה אינן צריכין למנחש וקוסם כי בכל עת שצריך להאמר ליעקב ולישראל מה פעל הקב"ה ומה גזרותיו במרום נמסר להם ע"פ נביאים מה היא גזרת המקום וגו' ולכאורה אינו מובן מה קללה רצה בזה לקללם כי חז"ל נתעוררו מברכותיו של אותו רשע נראה מה היה בלבו לקללם והנראה שבודאי גדול נרמז בדבריו ותוכחת מגולה על פניהם של ישראל לפני אביהם שבשמים כי איתא בירושלמי על פ' כעת יאמר ליעקב נראין הדברים שבחצי העולם עמד אותו רשע ואמר עוד כעת הזאת ממש יאמר כו' והכותב מקשה ע"ז ע"ש והנראה כי כבר זכרנו כמה פעמים תכלית בריאת האדם בעה"ז השפל כל עצמו אינו כ"א בשביל הנשמה שלא תאכל מנהמא דכסופא כי מאן דאכל לאו דיליה וגו' ואחרי רדתה בעולם השפל ועומדת בקיומה לבלתי פנות מדרך המלך ימין ושמאול אחרי ההבל ותענוגי עוה"ז אזי ראוי להנתן לה מבית המלך בזרוע ידה בכשרון פעולתה והנה עיקר עבודת איש הישראלי לקיים בכל דרכך דעהו ואפילו בעוסקו בצרכי הגוף ההכרחי משם יבין וישכיל עולמות עליונים באופן המבואר לנו כמה פעמים אשר בכל דבר בעולם הבאה לכלל בריאה דוגמתו למעלה באורות הבהירים וככה נתפשטו אל הנבראים לאשתמודע בהון עלמין ואיש המשכיל הרוצה לגשת אל עבודת אלהים לזה ישים רוחו ונפשו כל הימים להעלות ולהגביה התפשטות המדריגות לשורשם ולעורר לבו בקרבו אל התורה ועבודה בלוקחו לעצמו מכל פרטי הנבראים רמיזא דחכמתא אמנם לא יתכן לו לאדם עבודת גבוה כזה כ"א בהיות לו התפשטות הדעת וחכמת אלהי שופע על ראשו בלי הפסק אפילו מעט רגע ופנימיות מחשבותיו דבוקים תמיד לרוממות אלהותו יתברך ואז כחו יפה לחבר חכמה תתאה לחכמה עלאה כיון שמעשהו בחכמה ודעת ובחכמה אחבריר' יכול לברר הטוב מהרע כמבואר לנו כמה פעמים מהות ענין הבירור להדורש מקומם והנה חכמים הגידו זכו אחישנה לא זכו בעתה וביארנו הענין כאשר ישראל משלימים ומתמימים א"ע בתכלית הבהירות והזכות לברר מדריגות התחתונים לקשרם לשורשם ומעלים משם נ"ק ואותיות התורה אשר בזה תולה אורך זמן הגלות עד שתתרוקנה קומת הסט"א מכל טוב וכיון שזכו ישראל משמעו לשון זכות כנזכר ממילא יקרבו זמן הגאולה ולכן אחישנה לא זכו שאין נותנים לב לזכות ולברר מדריגות התחתונים להעלות משם נ"ק ואותיות התורה ונשאר אחריהם ברכה מטוב עד רע בקומת הסט"א ולכן תמשך יומין דמשיחא עד עת קץ הפלאות כלל עיקר תכלית הבריאה לברר ולזכך פרטי המדריגות להעלות למקומם הרמתה אשר היה שם אהלה בתחלה ובתשלום זה הבירור תחזור למציאות הראשון אכן כל זמן שאנו מתרשלין מתורה ועבודה לעשות פרטי מעשינו בהתקשרות החכמה מאחרין פעמי רגלי דמשיחא עד תשלום זמן מוגבל משית אלפי שנין שאז יבוא העת שתחזור הכל למציאות הראשון אכן מהראוי שיחרד האיש וילפת כל או"א מישראל אם כמעשהו כן הוא שאינו זך במעשיו א"כ מה פעל הקב"ה בבריאות עולמו בשביל נשמתם של הצדיקים שצפה התענוג ושעשועים שיקבל מהם וישמח לקראת הפקחים שיזככו ויבררו וילבנו פרטי המדריגות וממילא ימהרו ימים המקווים גאולה האמיתית קודם זמנה כמאמרם זכו אחישנה וכיון שכן אם כן מה פעל הקב"ה בהבריאה כיון שלא השלים רצונו ומעתה תשכיל לדעת מאמרם ז"ל מברכותיו של אותו רשע נראה מה היה בלבו לקללם כי באמת כאן פער פיו לבלי חק להלשין על עם קדוש לפני אביהם שבשמים באומרו' כעת יאמר ליעקב ולישראל מה פעל אל וכדברי הירושלמי שעמד בחצי העולם ממש ולזה הלשין אם יתמשך עוד עיכוב שנות העולם כעת הזאת ואז נשלם שית אלפי שנין ותחזור ממילא הכל למציאות הראשון וישראל לא קשטו וכיוונו מעשיהם הטובים למה יחוש מעשהו ית' ולקרב הגאולה באמצעות הזדככותא וא"כ מה פעל אל בבריאות עולמו בשביל ישראל שעלו במחשבה הקדומה להבראות שהם יקרבו הגאולה קודם זמנה ובאמת אין לך תוכחה מגולה גדולה מזה ועתה תחזה איך הלשין על עם ישראל לפניו ית' ובקש לגלות קלונם למצוא מקום לקללם ולהשניאם למעלה והקב"ה ברוב רחמיו וחסדיו העודפות על עם קרובו ישראל הפך קללות בלעם הרשע מקללה לברכה ודו"ק: