Ohr HaMeir, Bereshit 5

בפסוק ויטע ה' אלקים גן בעדן מקדם קודם שנבוא לביאור אבאר מקראי קודש ויברך אותם אלהים ויאמר להם אלהים פרו ורבו ומלאו את הארץ וכבשה ורדו בדגת וגו' ופירש"י חסר וי"י ללמדך שהזכר כובש את הנקבה כו' ועוד ללמדך שהאיש שדרכו לכבוש מצווה על פ"ו ולא האשה הנה בודאי לא על דבר זה בלבד באה התורה לצוות לבני ישראל על פ"ו הגשמיות כ"א שמזה יקח לעצמו בחי' עבודה ברוחניות וכמו דאיתא בספרים שצריך אדם לראות שיהיה לו שכל מוליד ולא שכל עקר והיינו כמו שיש מצות פ"ו בגשמיות כמו כן יש מצות פ"ו בשכליות להוליד תמיד חדושים בתורה ואין הכוונה שיוליד פשטים כנהוג עלמא כי למה זה פשט ביד כסיל ולבו בל עמו להתנהג א"ע עם תורתו בעבודת הבורא וטוב טוב היתה שיסתם מעיינו ולא לגלות פנים בתורה שלא כהלכה פי' שאין בתורתו איזה בחי' הליכה לעבודת הבורא רק צריך האדם לראות בחידוש שמחדש בתורה יהיה אורחא להתנהג וכמו דאיתא בזוהר על ר' צדוק חלשא והוא פירש על כל מלה ומלה דאורייתא רזין עלאין ויהיב בהו אורחא לאתנהגא בני עלמא והנה לא כל הרוצה ליטול את השם יבוא ויטול לומר ולדרוש תורה לפני העם ולב אין והוא בעצמו עדיין נגרר אחר תאוותיו הבהמיות ואינו אלא בחי' נוק' אל התענוגים משא"כ מי שהוא בר לבב משפיע הארה אל בחי' התענוגים וכובש א"ע לבלתי נגרר אחר תאוותיו כי אם נותן דעתו לדעת מה זאת עשה ה' ככה להכניסו בתאוות כאלו אינו כי אם לעורר לבו לאהבת הבורא וליקח מזה רמיזא דחכמתא להעלות גם משם ניצוץ הקדוש המחיה ונמצא בהיות כן מחשבתו דבוקה אל הבורא מכניס הארה אל זה התענוג ואיש כזה נקרא בחי' זכר להיות משפיע הארה ושפע אל עובדותיו שעושה וכל מקריים הקרים אותו מכיר בדעתו ומבין בחכמתו שהכל הוא בהשגחה פרטיות מהבורא ית' ולכן אינו עושה שום פעולה ועובדא ואינו מדבר שום דבורי תורה ותפלה כי אם שוקל תחלה במאזני שכלו אם ראוי להוציא דיבור לפני אלקים או לעצור במילין לפני ממ"ה הקב"ה וכל עת הוא כובש ה' מוצאות הפה כמדובר. מול זה בא הרמז בתורה הקדושה ויאמר להם אלהים פרו ורבו כלומר תראו שיהיה לכם שכל מוליד ולא שכל עקר לחדש חידושין באורייתא אמנם באופן זהו מלאו את הארץ ירצה פ"ו שלכם תגרומו מילוי אל בחי' אל"ף בי"ת שבארציות וזהו א"ת הארץ כמבואר אפילו אותיות שבמדריגה התחתונה תזריחו בהם הארה וזהו זרח בחושך שמכניס זריחה אל מקום אפל שלא ניכר שם עדיין שום התלבשות אלהות והוא בהכרתו העצומה מקריב גם אלו האותיות למקומם הרמה אמנם לאו כל מוחא סביל דא לקשר כל המדרגות אל הבורא ולרמזם במקום גבוה איך נרמזים בתורה ואל זה פי' רש"י ז"ל בדבריו הנעימים וכבשה חסר וי"ו ללמדך שהאיש שדרכו לכבוש מי שהוא בחי' איש שהתאוה כבושה ת"י למשול בה ולעשות כרצונו לבלתי נגרר אחריה מצווה על פריה ורביה כי בודאי כל התורה שיחדש ברמזים עליונים יגלה פנים בתורה כהלכה היינו כהליכה של עולם ויהיב אורחא להתנהג בני עלמא בעבודת הבורא ולא האשה כלומר אדם שהוא רק בחי' נוק' אל תאות לבו אינו רשאי לומר תורה ורמזים שהתורה שמוציא מפיו בודאי שלא כהליכה של עולם היא ולמה זה מחיר ביד כסיל ולב אין ע"כ יהיה דבריו מועטין. ועתה נחזור לענין ויטע ה' גן בעדן מקדם כי שמעתי מהרב המגיד זללה"ה שביאר ענין גן עדן עליון וגן עדן תחתון כי יש אדם שמענג את עצמו עם תורה ותפלה ובחידוש שמחדש איזה רמז בתורה מענג את נפשו וזה נקרא עדן עליון וכן יש אדם שמתענג את עצמו בתענוגים גשמיים ומי שהכרתו חזקה ולבו דבק תמיד ברוממות אלהות לבבו יבין שצריך לגנות את שני בחי' העדונים האלו לבלתי יגיע לו שום תענוג הנאה לצורך עצמו וזהו פי' גן עדן עליון היינו שמגנה עדונים שמקבל ממדריגת עליונים אפי' מתורה ותפלה כוונתו בהם לעשות נחת רוח ליוצרו ולא לעצמו חס ושלום וגן עדן תחתון גם כן ע"ד האמור שמגנה עדונים המגיע לו ממדריגות התחתונים כגון אכילה ושתיה וכדומה אינו מתעדן את בשרו כמעשה בהמה כי אם שיגיע מזה צד הנאה להבורא יתברך ולא כאשר נתרבה עתה בדור הזה רבים הם עמי הארץ המתפרצים ומנשאים את נפשם אשר גם להם שם בין הגדולים לומר תורה ורמזים וגימטריאות ונוטריקון וכדומה ומדמה בנפשו שגם הוא יכול להשפיע ולצוות בטוב ליהנות ממנו עצה היעוצה לעבודת בורא ובאמת חכמים המה בעיניהם וחכמת מה להם כיון שכל עצמו מלא פניות ורמאות ועמידתו בחוץ והתאוה מושלת עליו. מול דברינו אלו מרמז הכתוב ויטע ה' אלהים גן בעדן מקדם ירצה להורות ממי מן האנשים נטע אלהים בחי' ר"ת ג"ן גימטריאות נוטריקון בעדן מקדם היינו מי שאינו מתענג את עצמו כי אם מקדמונו של עולם וכל תשוקתו וכוונתו לעשות נחת רוח ליוצרו איש כזה נטע בו אלהים בחי' הג"ן לומר גימטריאות ונוטריקון ולא זולתי ובעשותו כן טוב לו בזה ובבא אמן: