Ohr HaMeir, Beshalach 4

בפסוק ויסע משה את ישראל מים סוף ויצאו אל מדבר שור וילכו שלשת ימים במדבר ולא מצאו מים ופירש"י הסיען בעל כרחם שעטרו מצרים סוסיהם בתכשיטי זהב וכסף ואבנים טובות וכו' לפיכך הוצרך להסיען בעל כרחם ולכאורה קשה לאיזה טעם הסיען משה בע"כ אדרבא והם יקחו את הזהב והכסף הלא מצינו לחז"ל שנתעוררו ודרשו ע"פ דבר נא באזני העם אמרי דבי ר' ינאי אין נא אלא לשון בקשה אמר לו הקב"ה למשה בבקשה ממך לך ואמור להם. בבקשה מכם שאלו ממצרים כלי כסף וכלי זהב שלא יאמר אותו צדיק ועבדום וענו אותם קיים בהם ואחרי כן יצאו ברכוש גדול לא קיים בהם וכלפי דברי רבי ינאי צריך הבנה האיך הסיען בעל כרחם מביזת הים אדרבא הם יקחו כל מה שלבם חפץ ויתקיים הבטחתו יתברך ואחרי כן יצאו ברכוש גדול. והנראה כי באמת דבר גדול רמז רש"י בדבריו הנעימים להורות נתן בלבם של בני ישראל עבודת הבורא ואיך יתנהגו בעניני התפלה וכבר קדם לנו הדיבור מה שאמר דוד המע"ה ובאלוה אדלג שור וביארנו על דרך המשל ע"ש מלך א' היה לו ארמון גדול ומפואר ובו כמה היכלות זה לפנים מזה ויש כמה גווני בני אדם הרוצים לגשת לפנים משתנים ים בענין וגו' אמנם כת המובחרת שאינם מרגישים מטובות הנאות עצמם כלום כ"א רצונם לראוית כבוד המלך בעצמו ובבואם לפנים מן החדר אפילו בראותם כל מחמד עיניהם מדברים נפלאים ונוראים אשר עין לא ראתה מעולם עכ"ז אינה חשובה וספונה לפניהם למאומה נגד תענוג הגדול תענוג כל התענוגים וכל עצמו ומגמתו לראות כבוד המלך בעצמו וזה אמר דהמע"ה ובאלוה אדלג שור בשביל אלוה שאני משתוקק בכל מאמצי כוחי לראות המלך בעצמו ולא להתענג מדברים פחותים המקיפים את המלך לכן אדלג שור משמעו לשון הסתכלות אינם חשובים וספונים לפני לכלום להיות נשאר שקוע בבחי' ההסתכלות להתענג מזה עיין למעלה מזה. והנה זה נאמר מאנשים כאלה שמתענגים מהסתכלות פרושי התורה או תפלה אין זה עבודה של גבוה כי התורה ותפלה וכל מעשי המצות לאו ליהנות ניתנו כ"א הכל לצורך גבוה לבנות קומת השכינה ותיקון מדות הקדושים כאשר נודע להמבינים והמשכילים ולא לצורך הנאות עצמם להתענג מהם להיות שהוא נאה דורש ונאה מקיים וכדומה מרבות בני עמינו המתענגים מבחי' עבודתם וידעו נאמנה שאין זה עבודה של כלום וגם ראיתי רבים וכן שלימים בהתרמי לפעמים שמתפללים ומוציאים דיבורים בתפלה בהרמת קול ותנועות האיברים בדו"ר וכשתתבונן עליו כל עצמו ומגמתו הניס את עבדיו ואת מקנהו וכל קנינו אל הבתים המה צירופי תיבות ואותיות שמוציא בתפלתו שאל יחסר מאומה מהם להיטיב לו ולכל השייך אצלו ומאת הבורא שכוח לוח לבו וכי רק בשביל הנאתו תקנו לנו אנשי כנסת הגדולה תקוני התפלה רק לשאול אוכל לנפשו וכדומה וזה היראה שיש לו בתוך תפלתו שירא שמא יגרום החטא ויקח ממנו כל אשר יש לו נמצא ירא א"ע ולא מפני הבורא וכן בענין האהבה גם כן הענין כך ובאמת אין זה עבודה של כלום כי בהעדרו מאשה ובנים וקנין כסף וזהב בטל גם כן היראה והאהבה מלפניו כי מה יקח אצלו כיון שהוא חסר וביתו ריקן מכל טוב ואיתא בגמרא תבא מאירה לאיש אשר אשתו ואנשי ביתו מקרין לו את ההלל ידוע האדם בחי' דכר אל עובדותיו והמה בחי' נוקבא לערכו להיותם שהם מקבלים הארה ממנו כפי חכמתו ועוצם השגתו להתנהג בעובדותיו לעשותם בהתקשרות ודביקות אל להכניס בהם החכמה כאשר הארכנו מזה במ"א ומי שאין תבונה בו ליקח לעצמו רמיזא דחכמתא לעורר לבבי מצד פעולותיו יתברך הנפעלים בעולם אזי צריך הבורא ב"ה לשלוח לו סיבות ומאורעות ממיני פורעניות וכדומה וכמבואר למעלה בכדי שיכיר נפלאותיו ואח"כ יודה לה' חסדו ונפלאותיו לבני אדם הרבה בפועל ואזי נותן לבו ונפשו לעובדו ולהללו בלב שלם על חסדיו שהטיב אתו עמו וזהו מאמרם תבוא מארה לאדם שאשתו ואנשי ביתו הכנוי לעינדותיו ומקריותיו הנקרא בחינת אשה ובנים כל ימי חיים חיותו הם הגורמים לו את השבח וההלל וזה מקרין לו את ההלל ובאמת אין זה נחשב למאומה כ"א צריך האדם לקרות הלל ושבח מעוצם השגתו את רוממות אלהות והתלבשותו באמצעות פעולותיו בלקחו משם רמיזא דחכמתא בזה מעלה משם אותיות התורה ונ"ק המלובשים שם וזהו עיקר ביזת מצרים כמאז שהוציאו כל טוב מצרים עד שנתרוקנה כמצולה שאין בה דגים והם דברי ר' ינאי אין נא אלא לשון בקשה שאלו ממצרים כלי כסף וכלי זהב שלא יאמר אותו צדיק וכו' וכבר ביארנו למעלה שהכל מורה על טוב ארץ מצרים שתתרוקן מכל טוב ואל ישארו אחריהם ברכה בכדי שאל יצטרכו שנית לבוא למיצר ים ע"ש. ומעתה נחזור לביאור אשר לפנינו ויסע משה את ישראל מים סוף וכבר נודע שבחי' הדיבור כינוי לים סוף סופא דכל דרגין מדות המלכות והכוונה בחי' הדעת של כל אחד ואחד מישראל נקרא משה והוא המסיע את האדם מדבורים פחותים וגרועים לבלתי יתפלל רק עבור צורך הנאות עצמו כי אם מעמידו על דרך הטוב והנכון להתפלל רחמים ותחנונים לפני המקום מקומו של עולם עבור השכינה ולזה פירש"י שעטרו מצרים סוסיהם בתכשיטי זהב וכסף ואבנים טובות ירצה אותן האנשים שהמה עדיין במיצר ים החכמה לא ידעו ולא יבינו אל פעולת ה' להשכיל נפלאותיו ורוממות עוצם אלהותו יתברך וע"כ מוציאים דיבור לפני אלקים רק לטובות הנאות עצמם ולא לצורך גבוה וזהו מעטרים סוסיהם המה בחינת האותיות שנקראים סוסים ושואלים עם אלו האותיות פרנסתם להרבות הון מכסף וזהב ואבנים טובות ושכחי אלקים להתפלל עבור צורך גבוה ובאמת ידוע מכל הספרים שהעבודה הוא צורך גבוה ולא צורך עצמו ולזה הסיען משה הוא הדעת בעל כרחם מדבורים אלו ורצונו להביאם להוציא לפני אלהים דבורים אמיתיים עבור תיקון השכינה ועולמות עליונים שזהו עיקר עבודת האדם וגמר אומר הכתוב ויצאו אל מדבר שור ואיתא בזוהר אסתכלותא שם כלומר הסיען בעל כרחן מים סוף בחי' דבור סופא דכל דרגין כמדובר והוציאם למדבר שור דבורים גבוהים ורמים שיכלו להסתכל משם מראש העולם ועד סופו וע"ד ששמעתי בשם הבעש"ט זללה"ה שפי' צהר תעשה לתיבה לעשות צהר מן התיבה של תורה ותפלה לראות ולהסתכל עמה מראש העולם ועד סופו וזהו ויצאו אל מדבר שור אסתכלותא שם כמדובר ודו"ק