Ohr HaMeir, Beshalach 5

בפסוק ויאמר ה' אל משה הנני ממטיר לכם לחם מן השמים ויצא העם ולקטו דבר יום ביומו למען אנסנו הילך בתורתי אם לא. והיה ביום הששי והכינו את אשר יביאו והיתה משנה על אשר ילקטו יום יום וכתיב וימדו בעומר ולא העדיף המרבה והממעיט לא החסיר איש לפי אכלו לקטו וכתיב ויהי ביום השביעי יצאו מן העם ללקוט ולא מצאו ויאמר ה' אל משה עד אנה מאנתם לשמור מצותי ותורותי. להבין ענין מקראי קודש אלו שישנה בכל אדם ובכל זמן כי כבר קדם לנו מן הידוע שיש שני בחי' בעבודת הבורא ב"ה בחי' אחת שאין לו לב לדעת לעבוד את הבורא ב"ה כי אם בעת עוסקו בתורה או בתפלה ובעת עוסקו במעשה המצות אכן תיכף שהולך לעסוק בצרכי ההכרחי מצרכי גופו שא"א זולתם כגון אכילה ושתיה ושאר צרכיותיו של אדם המוכרח בהם אזי הוא איש בער ולא ידע איך לקשור מחשבתו לרוממת אלהותו לבלתי יהיה נפרד מדביקות הבורא ב"ה אפילו בעניני הגשמיות ליקח לעצמו רמיזא דחכמתא לדעת ולהבין שאין דבר בעולם שלא יהיה מלובש שם אורות עליונים אותיות התורה והכתוב רומז לזה לכו לחמו בלחמי ירצה לצוות בטוב באזהרה לאישים המשכילים אופן עבודתם עבודת גבוה להעלות ולהגביה אותיות התורה אפילו מאכילה הגשמי ולחם הגשמי וכאשר ביארתי במ"א פי' הפ' לעת האוכל גשי הלום ונתעוררו אין הלום אלא מלכות כלומר אפילו בעת יאכל את לחמו ויתר פרטי מאכל שלחנו גשי משם היום הוא איברי השכינה השוכנת במדריגות התחתונים וזהו לכו לחמו בלחמי אותיות התורה נקרא לחם המלובשים בלחם הגשמי שהאדם אוכל וזהו לחמו בלחמי ולהיות שהכל מורה על לחם הרוחני המלובש בלחם הגשמי לכן אמר הכתוב בלחמי ולכאורה יש לדקדק מהראוי לומר לכו לחמו בלחם סתם ועתה שכתוב בלחמי משמעו לשון הוה שהוא נצחי תמיד תאכלו בלחמי ועינינו הרואות כל מה שהאדם אוכל מן הלחם הולך וחסר עד שלא נשאר מאומה מן הלחם ואיך יתכן לומר בלחמי משמע לחם הנצחי שאינו נחסר לעולם אמנם כלפי דברינו יתפרש ענין נאה כי באמת תורת ה' תמימה עומדת לעד וכל מה שהאדם לומד בה וממשמש בה מוצא לו טעם חדש ופושטת ורווחת ושפיר שייך לומר על לחמה של תורה לכו לחמו בלחמי כלומר כל עוד שתלחמו בתורתי עודנה תמימה ועומדת לעד והבן. והנה מי שעובד את הקב"ה ע"ד הנזכר ומעלה אותיות התורה מבחי' ארציות זה נקרא לחם מן הארץ כי לחם מורה צירופי אותיות התורה שהמשכיל מעלה האותיות מארציות ועושה צירופים וזהו לחם מן הארץ תורה שמוציא מן הארציות ומי שעוסק בתורה ותפלה ולקח לעצמו התעוררת ומתלהב בקרבו לעבודתו יתברך זה נקרא לחם מן השמים היינו אותיות שעושה עמהם צירופים בשכליות וזהו לחם מן השמים והנה ידוע מספרים שקדושת שבת תולה בימות החול וכמעשהו בחול כך מעשהו בשבת בגשתו אל עבודת הקודש פנימה זו תפלה הכל תולה בבחינת עוסקיהו במעשהו בחוץ בעניני גשמיותו כי על כל אלה יאותה ליראי ה' ולחושבי שמו להשפיע מקדושת שבת דבר יום ביומו בששת ימי החול להיות זהירין ונשמרין מכל דבר רע לעבוד עבודתם הכל בקדושה וטהרה ודביקות הבורא ועיקר הדבר לקשור מחשבתו לרוממות אלהות בכל פרטי עניניו ואפילו דבור איש אל רעהו ובכל שעה ורגע ישכיל לדעת איך להתנהג א"ע בעבודת הבורא ב"ה לערך מדותיו יתברך השולטת כי אינו דומה יום אחד לחבירו ומה שצריך לתקן ביום אחד אינו יכול לתקן ביום ב' ואפילו הדיבורים שנדברים ביום א' אינם שוים בשיעוריהן ובתיקונם לבחי' דיבורים הנדברים ביום אחר וביארנו במקום אחר ביאור הכתוב קול קורא במדבר פנו דרך ה' ירצה שבכל דבור אפילו שהמוני עם מדברים גם משם קורא קול פנו דרך עבודה לה' שיגיע צד הנאה לבורא ב"ה כאשר בא ביאורה בכמה מקומות והמשכיל על דבר ימצא טוב וצריך האדם להאמין באמונה שלימה שהכל בהשגחה פרטיות מבורא עולם שאירע לו לשמוע דברים אלו דייקא ביום זה ולא ביום אחר כי עת לכל זמן ועת לכל חפץ ולא לחנם שולח לו הקב"ה לשמוע עתה אלו הדיבורים ולא ביום אחר ולא לאיש אחר כי אליו נוגע הדבר לתקנם בעת הזאת ולא לזולתו ותן לבך ולהשכיל אלו הדברים. ומעתה תבין ויאמר ה' אל משה הנני ממטיר לכם לחם מן השמים כמדובר ויצא העם ולקטו דבר יום ביומו ולכאורה תיבת דבר מיותר ומהראוי לכתוב לחם יום ביומו אמנם לפי דרכינו יתפרש שפיר ויצאו העם ולקטו דבר לשון דבור יום ביומו כלומר שלקטו כל בחי' הדבורים הנדברים בהם בהשכיל לב איך להעלותם ביום העליון כי ידוע אשר כל בחי' יום מקבל חיות והארה מיומו העליון ששת ימי בראשית וזהו דבר יום ביומו שלקטו בששת ימי המעשה דבורים בכל יום ויום לערך בחינתו ומדרגתו להעלות ביום העליון ולקחו לעצמם רמיזא דחכמתא איך לעבוד את ה' עם אלו הדבורים כי זהו תכלית עבודת האדם בעוה"ז לעשות פרטי מעשיו הכל בהתקשרות ודביקות אל אפילו מעניני גשמיות ולכן מלביש הבורא ב"ה לשם אותיות התורה וזהו שרומז הכתוב למען אנסנו הילך בתורתי אם לא ודאי כאן הוא מקום הנסיון כי כל זמן שהוא עוסק בתורה ותפלה ומעשה המצות אין חדוש כ"כ כשהולך בתורתו ית' לאפוקי בעוסקו בצרכי גשמיות המוכרח בהם וגם שם לבו דבק באל ולוקח לעצמו רמיזא דחכמתא אזי מעלתו גדולה וגורם תוספת תענוג למעלה וגם אליו יגיע צד הנאה וזהו שרומז הכתוב והיה ביום הששי והכינו את אשר יביאו כי נודע מספרים בהגיע עת מנחה של יום הששי אז הוא עת וזמן עליות העולמות ויש עליה אז לכל התפלות של ימי החול וגם לכל הדבורים והאותיות שעסק עמהם בצרכי גופניות ובודאי עשה איזה צירופים בחיצוניות רוצים עליה על ידו בעת הזאת בעמדו להתפלל בתפלת מנחה של ערב שבת קודש להעלותם לשורשם למרום שבתם בעת הזאת זמן עליות כל העולמות והכל ע"י נענוע אותיות התפלה שמוציא עתה בדחילו ורחימו ומי שחלק לו אלקים בבינה ויש לו התפשטות השכל והמדע יכול לדעת ולהבין אופן תיקונם איך להעלותם למקומם הרמתה מן המחשבות זרות הבאים עתה באמצע התפלה מכיר בהם שהם הם האותיות שנפלו מחמתו לחיצונים בששת ימי המעשה ועושה עתה צירופי אותיות בקדושה ונותן מחמת זה את רוחו ונפשו לתקן פרטי פעולותיו שפעל ועשה כל ימי החול ולזה בא הרמז והיה ביום הששי ונודע כל מקום שנאמר והיה לשון שמחה ושמחה זו מה עושה בכאן אמנם כלפי דברינו הנאמרים באמת יש שמחה גדולה לפניו יתברך בהיות להם לאישים הישראלים ביום הששי לעת המנחה והכינו א"ת היינו כלליות האלף בי"ת מאל"ף ועד תי"ו מה שעשו צירופים בגשמיות והכינו א"ת אשר יביאו מששת ימי המעשה להכינם ולהעלותם למקומם הרמה אשר היו שם אהלם בתחלה כמו שנאמר הנני ממטיר לכם לחם המורה צירופי אותיות מן השמים כינוי לחכמה מקום הגבוה ונמצא גורם שמחה לפניו יתברך וגם לאלו האותיות שעסק עמהם אפילו לצורכי גופו ולכן כתיב והיה משנה על אשר ילקטו יום יום כי בהיות לבבם זה להם לדעת איך להעלותו ממדריגות התחתונים מדבורי המון עם אזי בודאי יש להם להאותיות יתרון שאת ויתרון עוז וזהו עצם תענוגו יתברך ובודאי הן המה משנה על אשר ילקטו יום יום מאותיות התורה והמצות כי בהעלות אותיות אלו גורמים תוספות תענוג אליו יתברך ובודאי המה משנה כמדובר: