Ohr HaMeir, Beshalach 6

או יאמר הכתוב מתמיה ואומר הנני ממטיר לכם לחם מן השמים כמבואר מורה על אותיות המלובשים במדריגות התחתונים כגון אכילה ושתיה ומו"מ ודביר איש אל רעהו וכדומה בכולם ישנה בחינת אותיות התורה הנמשכים מן השמים ועכ"ז ויצא העם המה פחותי הערך שכיחי אלקים ולקטו דבר יום כל הדבורים שנדברים בכל יום לוקטים ביומו דייקא הכל לצורך עצמו ומאת ה' שכוח לוח לבם אשר בזה תולה עיקר עבודת האדם בעוה"ז וזהו למען אנסנו הילך בתורתי אם לא ואין לך שטות גדול מזה כי אם כן מעשיהם לרדוף יומם ולילה אחרי טרדת נפשם הלא ככל הגוים בית ישראל המה הרודפים גם כן יומם ולילה ולא זרו מתאות לבם ומבלים ימים ושנים בפרנסתם ומעלות ישראל ביתרון אור ויתרון שאת על זולת העמים שאפילו בבחי' ארציותם וצרכיותם הגשמיות גם שם יש התלבשות אותיות התורה ויוכלין לדבק נפשם ברוממות אלהותו יתברך וכזה יש לרמוז בדבריהם מה שאמרו ארץ ישראל גבוה: מכל הארצות כלומר אפילו ארציות של עם ישראל גם שם יש בחי' עבודה אל הבורא ב"ה וכמאמרינו למעלה לא נגרע מעבודתכם דבר ע"ש לא כן זולת עמים וזהי ארץ ישראל גבוה בערכה מכל הארצות כמדובר ואומר הכתוב והיה ביום הששי והכינו את אשר יביאו כלומר נגד אנשים הפחותים אשר לא ידעו ולא יבינו לעשות מעשיהם בהתקשרות כל ימי החול עכ"פ מי יתן והיה לבבם זה להם ביום הששי יתקנו עכ"פ מה שעוותו כל ימי המעשה שאז זמן עליות העולמות ויתכן לתקן ואם לא עכשיו אימתי וזהו והיה משנה על אשר ילקטו יום יום כמבואר והנה איתא בספרים שהאדם צריך לקשור את עצמו בעת עומדו להתפלל עם כל הנבראים וחיות ועופות וצמחים ודוממים וביארנו למעלה בפ' נח אופני בחי' ההתקשרות אל כל הנבראים ושם ביארנו פ"ה ואתה קח לך מכל מאכל אשר יאכל וגו' והיה לך ולהם לאכלה ושם רמז אזהרה לצדיק נח איש צדיק הי' בדורו וכן בכל דור ודור יש צדיק יסוד עולם קח לך בחי' לעורר לבך לעשות יחודים בעולמות עליונים כי נודע לשון זווג מתיחס בלשון אכילה וזהו מכל מאכל אשר יאכל מכל דבר בעולם שיוכלין לגרום יחודים בעולמות עליונים ותועלת המגיע בעשות ככה נרמז בכתוב והיה לך ולהם לאכלה פירוש מדברים שתגרום על ידי מחשבתך הטהורה הורדת השפע וברכה עליונה וגם להם להדברים שנתעוררת ליקח מהם רמיזא דחכמתא לעורר לבך לעבודת אל תגרום ג"כ הורדת השפע והארה עוד יותר מקדמותם סוף דבר הכל נשמע אשר כל אחד ואחד מישראל לפי עוצם הדרתו והשגתו כמו כן יכול לעשות ולגרום באמצעות כשרון פעולותיו יחודים למעלה ולהעלות האותיות מכל הנבראים שנבראו עם אותיות התורה למרום שבתם וגורם ג"כ הארה למדריגות אלו. אמנם לא נאמר כל הנזכר כ"א מאיש משכיל וירא אלקים אשר עבודתו באמת ובתמים וכל מאמצי כחו ומגמתו בפרטי עובדותיו שיגיע צד הנאה להבורא ברוך הוא ואיש אשר אלה לו יכול באמת ללקוט אותיות התורה מכל דבר בעולם ואפילו מדבור איש אל רעהו לאפוקי מי שאין לו התפשטות השכל לא יתכן לו כזה ומי יתן והיה למיעוט ערכו עכ"פ יכול לדבק א"ע עם אותיות התורה בשעת הלמוד או בתפלה כאשר ביארנו במקום אחר פ"ה דרשו מעל ספר ה' ע"ש והכלל כל אחד אינו חייב כי אם לפי שיעורו וקט שכלו ככה יתאמץ בעבודת הבורא כל ימי המעשה ויתכן לו אח"כ ביום הששי והכינו א"ת אשר יביאו כמדובר ואחד המרבה ואחד הממעיט ובלבד שיכוין את לבו לשמים ולא לצורך הנאות עצמו וזהו הנרמז בכתוב וימדו בעומר ולא העדיף המרבה והממעיט לא החסיר כלומר אחד המרבה ליקוט אותיות כי יש לו התפשטות השכל ואחד הממעיט ללקוט במיעוט הכרתו והממעיט לא החסיר בשביל זו בעבודת הבורא ב"ה כי רחמנא לבא בעי ובלבד שיכוין את לבו לשמים באמת ובלב שלם וזהו שרמז הכתוב. איש לפי אכלו לקטו ירצה לפי עוצם השגתו לעשות יחודים למעלה כמו כן יתכן לו ללקוט אותיות מכל המדריגות להעלותן לשורשם וכל הנ"ל נאמר מאיש תם וירא אלקים הנותן את לבו ורוחו ונפשו לקשור החכמה אל פרטי עובדותיו לבלתי יפר מחשבתו מרוממות אלהות אפילו שעה אחת לאפוקי המון עם ההולכים בשוקים וברחובות ולא זרו מתאותם הבהמיות אזי כמעשהו בחול הבהול להוט להרבות הון מהבל ומלא לבו ממחשבות מעורבות מצרכי גשמיות כמוהו גם כן מעשהו בשבת אפילו כשרוצה להתפלל ולהוציא דבור לפני אלהים אין תפלתו עולה לו כהוגן כי מ"ז ששקוע בהם כל ששת ימי המעשה באים נגד פניו לבלבל מחשבותיו והמה אותיות וצירופים שעשה בחיצוניות רוצים עתה עליה על ידי נענוע אותיות אלו של תפלה ואיש בער לא ידע וכסיל לא יבין את זאת לא די שאינו יכול ללקוט אותיות בעצמו שעשה צירופים בחיצונים להפכם ולעשות צירופים בקדושה ואף גם זאת כשנופל לו במחשבתו מ"ז מעובדותיו הבהמיות שעסק בימי החול נשאר השוטה שקוע לשם ראשו ורובו ומתחיל לחשוב עתה שטות שחשב בראשונה ואינו פועל כלום ולזה רומז הכתוב ויהי ביום השביעי יצאו מן העם ללקוט ולא מצאו ונודע כל מקום שנאמר ויהי אינו אלא לשון צער וכלפי דברינו הנאמרים הוא צער ודאי אשר כל ימי המעשה פנו אל מדעתם ושכיחי אלקים כ"א ביום הז' יצאו מן העם הם פחותי הערך המכונים בשם עם שלא טרחו בע"ש מה יאכלו בשבת ורוצים לחזור בתשובה להפוך צירופיהם שנעשו מחמתם בחיצונים ובאמת לא יכלו ללקוט אותיות ולא מצאו את ידם ורגלם לדעת איך לתקן וללקוט אותיות להפכם לצרופים טובים ואדרבא המ"ז מושכת אותם למטה ונשארים שקועים שם כבראשונה וכמעשהו בחול כך מעשהו בשבת אינו יכול לברר האותיות ולהעלות נ"ק אשר עתה במנחת ע"ש קודש ועת וזמן עליות עולמות כמוזכר למעלה ולכן כתיב ויהי לשון צער ואין לך צער גדול מזה אשר אין להם עוד עת וזמן לתקן ששת ימי המעשה כ"א בעת הזאת עת עליות העולמות ומחשבות בני אדם אם טוב ואם רע עתה היא זמן תיקונם ועלייתם ולזה אמר ה' אל משה עד אנה מאנתם לשמור מצותי ותורותי כי באמת הכל תולה בכפול השמרתו בעת עוסקו במלאכתו לעשות הכל ע"פ התורה ומצות כמבואר והנה איתא בכתבי האר"י זלה"ה שפירש ע"פ שירו לה' שיר חדש אשר בשבת נאמר שיר חדש כי אין בו בירורי נצוצות כ"א בששת ימי המעשה ע"י ל"ט מלאכות והנה ידוע אשר עיקר אופן ברורם באמצעות המלאכות תולה הכל לפי רוב ההשגה והתלהבות הבורא שהאדם מכניס בהם החכמה והמדע ולוקח לבחי' עצמו רמיזא דחכמתא אפילו מעסק הגשמי ובחכמה אתברירא והמלאכות המה שונים זה מזה ובכל בחי' המלאכה יכול האדם לעורר נפשו לדבק מחשבתו להשיג אורות עליונים וכאשר חכמים הגידו מלאכה שהיתה במקדש חשובה אב מלאכה ואם לאו אינה חשובה אב מלאכה אלא תולדה ולא לחנם תולה אב מלאכה למלאכת המשכן מורה היות שכולם יש להם שורש במקום עליונה כמו שאנו אומרים מה רבו מעשיך ה' כולם בחכמה עשית וכיון שבא המשכיל על בחינת החכמה המלובש בפרטי המעשים הנפעלים בעולם מעורר דבורים להוציא לפני אלקים בתורה ותפלה בדחילו ורחימו וזה עיקר בחי' הברורים והעלאות נצוצין קדושין ואז משלים רצון הקדמון להחזיר מחשבה הנאצלה לכוון זה להשיג עליון מהתחתון וכמו שהוא בשורש ככה נתפשט בהנבראים כולם וניתן ביד האדם להעלות למעלת קדשם וזה עיקר היחוד והעליה של כל המדרגות. ולהבינך את הענין עתה דע לך משל לאדם שחשב ועלה ברצונו לעשות איזה דבר נמצא תיכף שעלה במחשבתו והתעורר לדבר אזי התעוררות עביד תנועה נמצא נפרד ממנו מחשבה זו לאיזה צורך עד עשותו ועד הקימו מזימות לבו שתצא מחשבה הנאצלה מכח אל הפועל ואחר גמר המעשה וכבר עשהו כאשר עלתה במחשבתו ונאצלה לכוון זה ממילא חזר המחשבה לקדמותה ונתיחדה לשורשה הראשון מקומה הרמתה נשמע מכל הנ"ל מי האיש הירא ותמים במעשיו ושפע אלהי השופע עליו תמיד לעשות מעשהו הכל בחכמה ותבונה בהתקשרות הבורא ב"ה אזי אפילו בבחי' גשמיות גם שם גורם יחודים ומברר נ"ק וכל זה בימות החול שאז שייך ברורי נ"ק משא"כ ביום השבת שאין שייך בו ברורים היינו ליקח לעצמו בחי' התעוררות עבודה לעורר לבו בקרבו אל התורה ועבודה מעובדות הגשמיות כגון ל"ט מלאכות ותולדותיהן ואם נפשך לדעת א"כ במה יתכן לו לאדם לעורר לבו לעבודת הבורא כיון שאין אז ברורים אמנם מי שחלק לו אלהים הבינה נפשו יודעת מאד להמציא בבחינתו התעוררות והתלהבות ממאור התורה ותפלה שמתפלל כראוי והיא מלמדת לאדם דעת לגרום אותן הפעולות שהיה יכול לעשות ולגרום ע"י השגתו והתעוררתו מבחינת הל"ט מלאכות ורמיזתם ואפשר לרמוז את האמור במה שיסד הפייטן בזמירות שבת אסור מצוא חפץ עשות דרכים פירוש שביום השבת אסור לעשות יחודים וזווגים מחפצים הגשמיות לעשות דרכים מטעם דרך גבר כ"א אהגה בתורת אל ותחכמיני איך להתנהג את עצמו בעבודת הבורא שלא באמצעות ברורי ניצוצין כ"א ע"י תורה ותפלה ודו"ק: