Ohr HaMeir, Emor 10

או יאמר ממושבותיכם תביאו לחם תנופה אפילו מבחינת מושבותיכם שבמדריגות הנמוכים כגון אכילה ושתיה ושינה ופרטי תענוגי בני אדם גם שם יש אותיות התורה הנקרא לחם ועיין למעלה מה שביארנו פירוש הכתוב לכו לחמו בלחמי ע"ש וכן נרמז בפסוק וידבר אלי זה השלחן אשר לפני ה' ויש לרמוז כי מצינו אשר חכמים הגידו איזהו עשיר השמח בחלקו וח"א כל שיש לו בה"כ סמוך לשולחנו והכוונה כל אדם שאינו ממלא תאות לבו באכילה ושתיה כ"א בכדי לשבור רעבונו רק עיקר מגמתו וכוונתו לשים את רוחו ונפשו לדעת איך לראות ולהשיג אותיות התורה המלובש באכילה ושתיה וכאשר כבר קדם לנו הדבור כמה פעמים בשם המגיד זלה"ה ויחזו את האלהים ויאכלו וישתו אפי' באכילה ושתיה ויחזו רק את מורה כללות הא"ב ע"ש ואם לאו הלא כבהמה נדמה האוכלת גם כן למלאות תאותה הבהמיות ואם כן יתרון האדם מן הבהמה אין ואנו מצינו בספרים איכות עילוי ותיקון התפשטות אורותיו יתברך באמצעות המדריגות המה תולים בארבעה בחי' דצח"מ חלק הגדול והמבחר מארבעתם הוא האדם ובו בחר אל להעלות התפשטות איברי השכינה מג' חלקי דצ"ח היינו אותיות התורה שבה אסתכיל קודשא בריך הוא וברא עלמא וממילא יש אותיות התורה בכל מה שבא לכלל בריאה והמה איברי השכינה השוכנת בהם להחיותם והוא על ידי אכול האדם ושתות לחמו ומימיו וכל יתר מאכל שלחנו יעלה האותיות לשורשם ולא יתכן לו כזאת כ"א בהקדם לו מקודם לקדש ולטהר מלא קומתו לבלתי אחוז בו מגע נכרי הוא היצר הרע ואחרי עשות כזה נאות לו באמת להעלות מדריגה אחר מדריגה היינו מבחי' דומם הוא המים וכדומה וצומח לחם וירק אשר תוציא האדמה מכל מאכל אשר יאכל ובחי' בלתי מדבר הוא בשר כל בהמה חיה ועוף שעל ידי אכול האדם והתקיימו בם יעלו לחשב כחלק ממנו והוא עם כח הדבור אשר בקרבו ובנענוע האותיות הקבועים בפיו להוציא דבור לפני אלהים בתורה ותפלה ומעשה המצות מעלה אותן האותיות ממדריגה למדריגה לשורשם ומקורם מחשבה הקדומה אבל הכסיל אשר לא ישים את לבו לזאת אין יתרונו מן הבהמה כלום ואדרבא הוא נעשה כחלק ממנה ובהמה המה להם עושים ככה ומעתה תבין אשר שנו חכמים במשנה איזהו עשיר השמח בחלקו כלומר שאינו נותן שמחה בלבו ממה שמלא כריסו מעדנים ולא זר מתאות לבו כי אמור לשמחה זו מה היא עושה אמנם עיקר השמחה ששומח בחלק הטוב המלובש במאכל שלחנו מאותיות התורה להעלותם לשורשם ולברר וללבנם ממותרי הפסולת לדחותם לחוץ ומה לו להרבות באכילה וצדיק אוכל רק לשובע נפשו דייקא לשמוח בחלקו המגיע אליה ומעלה את חלק המגיע להחיות נפשו לגבוה וזהו איזה עשיר השמח בחלקו כנזכר וכן כל מי שיש לו בית הכסא סמוך לשולחנו פירוש לעת האוכל סמוך לשולחנו אינו נותן אל הלב כ"א לחלק הטוב שבמזון המגיע לנפשו והשאר נשאר פסולת לחיצונים ומה לי להרבות באכילה יותר מחלקו וזהו הנותנת התעוררות לאדם לאכול בקדושה וטהרה ויספק במיעוט מאכליו כיון שכוף ידחה המותרות לחוץ בבה"כ ושניהם כאחד לדבר אחד נתכוונו ליתן עצות לנפשו איך ליזהר בעת האוכל ואל ירבה במותרות כ"א ישמח בחלקו דייקא כמבואר וגם הוא הדבר שבה"כ סמוך לשלחנו וכל עצמו בעת אכילה להוסיף אומץ לילך בכח אכילה לבית המדרש ולהוציא דיבור ולעסוק בתורה ולעסוק במצות הכל בכח האכילה ההיא וזהו וידבר אלי זה השלחן אשר לפני ה' הוא הדבר אשר דברתי אם כל עצמו ומגמתו בפרטי מאכל שלחנו לדבר אלי דיבורים בכח האכילה זה השלחן אשר לפני ה' לשלול הזוללים בשר למו וחכמים לשתות שכר אין השלחן שלו רק היא צואה בלי מקום והנה זאת הכוונה הנאמרה באמת הוא על פי פשוטה לפחותי ערך כמונו אמנם מי שחלק לו אלהים בבינה והריחו ביראת ה' נפשו יודעת מאוד כוונת אכילה ושתיה אין להם שיעור וערך מקום מוצאם סודות נפלאים ונוראים לאו כל מוחא סביל דא כי הכוונה האמורה למעלה עכ"פ בעת האוכל ושותה פעולתו מעט כ"א אח"כ בגשתו אל עבודת הקודש לעבוד עבודת בוראו בכח האכילה הזאת יתקן למפרע לא כן מי שזכה לבהירות השכל לכוון כוונת האכילה ע"פ האמת תועלתו גדולה ומעולה לעבוד עבודת הבורא בשעת אכילה גופה לוקח לעצמו רמיזא דחכמתא לדעת איך לעורר נפשו לדבק לרוממות אלהותו ית' באמצעות טעמי המאכלים אשר נודע ששינוי חלקי הטעמים שישנם בעולם הזה לכולם יש להם מקום מוצא באורות עליונים ומדות הקדושים וכאשר בשורשם ככה נתפשטו בהנבראים לטובת עם קרובו ישראל להורות להם להשיג תענוגים רוחנים מתענוגות בני אדם הגשמים בשם אל לבו אם יש טעם וריח מתוק לחיך בדבר גשמי שאינו כ"א אחת מני אלף אלפי אלפים וגו' ממדריגה בחי' מדה עליונה שממנה נמשך ונתפשט ככה למטה ואעפ"כ נותן מרגוע לנפשו א"כ איך לא יעבוד את הבורא ב"ה ויתמלא אהבתו לעובדו עם בחינה כזה במדה זאת שנתן מרגוע להשיב נפש ששם בשורשה הוא עולם בפ"ע אור צח ומצוחצח א בתכלית הבהירות דרך משל אם נזדמן במאכל שלחנו דבר מתוק אזי ירגיש בעצמו שזהו הטעם נמשך מעולם אהבה מדות החסד המורה לו אהבת הבורא ומזה יקיש האדם וידמה מלתא למלתא וידמה בנפשו הרגשת טעמים בהירים בחי' התלבשות אלהות באמצעות טעמי גשמים מאכלים וכמו שיש כמה צירופים באותיות התורה הגם שבדרך כלל אינם כ"א כ"ב ובסוד צירופי אלפי ביתות נתהוים ונצטרפים צירופי תיבות עד אין שיעור וערך כמו דאיתא בספר יצירה מכאן ואילך צא וחשוב מה שאין הפה יכול לדבר והאוזן לשמוע ולא עוד אפילו מצירופי תיבות הכתובים בתורה בצירוף קבע כחם יפה של הצדיקים אמיתים לעשות צירופים אחרים מחודשים וזה לך האות אשר בכל דור ודור נתוספים ספרים מיום נתינת התורה כל או"א מישראל כפי בחינתו ואחיזת נשמתו למעלה בשורש כמ"כ ממציא לעצמו לבחי' עובדתו צירופים מחודשים בתורה ולכן עיניך תראנה הגם שהתורה היא מבראשית עד לעיני כל ישראל כולה צירופי תיבות של דיבורים הניתנה בסיני הנראה סיפור מנין אמנם המשכיל מחזיר התורה למציאותה וקדמותה ועושה מהדיבור בחי' קול ומקול פשוט מחתך בחי' דיבורים מצירופים חדשים ועיין בדרוש שיר השירים מה שביארנו פ"ה לחייו כערוגות הבושם ע"ש סוף דבר הכל נשמע אשר זאת תורת האדם בכל מקום עוסקו אל ישים מגמתו לתועלת עצמו כ"א לתועלת השכינה ואותיות התורה המלובשים בכללות המדריגות ואפי' מאכילה ושתיה כנזכר להעלות משם איברי השכינה וזהו וידבר אלי זה השלחן אשר לפני ה' ומלת וידבר משמעו מלשון דבר א' לדור כלומר כשהוא דבר ומנהיג אלו אותיות שבפרטי תענוגים מטעמי האכילה שהם מורים על שינוי הצירופים כמו בתורה כמ"כ ג"כ בהתלבשות המדריגות יש גם כן צירופים שונים ובהיות כן זה השלחן אשר לפני ה' גורם בחי' יחוד ממאכל שלחנו כמו משאר מצותיו כנודע למביני מדע וזהו ממושבותיכם תביאו לחם תנופה כלומר אפי' ממושב מדריגה הנמוכה גם משם תביאו לחם מורה אותיות התורה הנקרא לחם ולגרום לה לשכינה דיבורים להתפאר וזהו תנופה תנו פ"ה כנזכר. כלל הדברים היוצאים לנו מכל הנ"ל אשר אנו בני ישראל החיוב מוטל עלינו לטהר את נפשינו מלא קומתינו מראש ועד עקב באמצעות ספירת עומר בשבעה שבועות מפסח עד עצרת טרם בא יבא יום הקדוש יום מתן תורתינו לקבל בחי' תורה מחדש ולזה צריך זיכוך גדול בפרטי החושים הכל לה' ומאוד מאוד צריך לתקן בחי' שטרות המורים מותרי מוחין כנזכר לנו למעלה ולזה בא הרמז עמר נוטריקון עצמו משערות ראשי והכוונה כי דוד המע"ה רמז בנעים זמירותיו כי אפפו עלי רעות עד אין מספר השיגוני עונותי ולא יכולתי לראות עצמו משערות ראשי ולבי עזבני וטרם נבוא לביאור אקדים מה שנשאלתי נוסח ברכת החדש מי שעשה נסים לאבותינו וגאל אותם מעבדות לחרות הוא יגאל אותנו בקרוב ויקבץ וגומר ומלת בקרוב לכאורה אינו מובן והענין דאיתא בכתבים בכוונת הספירה אשר בליל פסח דלגו הויו"ת מכללות חג"ת נה"י דאו"א ונכנסו בז"א שלא כסדרן אך לא הי' זה הדילוג דבר של קיימא ולמוצאי יו"ט ראשון יוצאין מוחי ז"א ולא נשאר זולת הארה בעלמא ע"כ חלה המצוה עלינו קצירת העומר ולספור נו"ן בכדי לחדש מוחין הללו בז"א עד שיגיע לרום המעלות בחג שבועות ותהיה כניסת המוחין בהדרגה קיימת וע"פ הדברים האלה שדברנו עד הנה בנקל יוכל המשכיל להבין ענין זה אשר כל עצמה של ספירת עומר לתקן תחלה את עצמו שבעה מדותיו ואשרי תמימי דרך ההולכים בתורת ה' לנהוג מדותיהם ע"פ סדר והדרגה בהנהגה ישרה אזי ילך בטח ושאנן ולא יאונה לצדיק כל און משא"כ אם אינו מתנהג א"ע בעבודת בוראו כסדר המדריגות המוטל עליו לתקנם כ"א במרום שם קנו להוציא עתק מפיו מה שלא שמע ולא ידע ומעולם לא עבד את הבורא ב"ה גם עומק השגתו ותורתו שבודה מלבו זהו סיבת בטולו מתורה ועבודה וגם תועלתו מעט לתקן במקום עליון עם כוונותיו אשר מכוון בהם ע"פ מה שלבו ראה הרבה חכמה ודעת ולב אין להשכיל לדעת תחלה לתקן בבחי' עצמו כמבואר למעלה בענין ואחר כך יתקן מדריגות עליונים כי זה כלל גדול בתורה לכוון לבו לפיו ולשונו מה שמוציא מפיו יאמן כי ידבר לתקן תחלה בקומת עצמו וממילא יתוקן ג"כ בקומה עליונה לערך אחיזתו שמה ולא לשום במרום קנו לכוון בכוונת אשר הוא רחוק מהם אלף שנים אולי יחיה לא ידבק שם מאומה לערך מעשיו וכבר זכרנו למעלה עיקר כוונת של ספירת עומר להמשיך הדעת בהמדות באופן שדברנו שם וכל הוראת חיי אדם תולה בימים האלו וכאשר זכרנו וחוטא א' יאבד טובה הרבה באם מחסר ח"ו מספר יום אחד מנ' ימי הספירה והיינו שלא תיקן מדה א' מהנה מזי"ה אפי' מהכלולים זב"ז יאבד טובה הרבה ולא יהיה בין המנוים מה דאיתא בזוהר בבוא חג השבועות דמלכא עלאה ומטרנותא וחברייא מדוריהן כחדא והוא בכסלותו שם מדוריה בחוץ וחלק אין לו עם חברייא אשר כל חד וחד פועל צדק אקרי והיינו פועל צדק לתקן בנין קומת השכינה הנקרא צדק כמבואר לחבר תורה שבכתב עם תורה שבע"פ וראה מה החטא גורם למיעוט תיקונו בקומת עצמו כראוי וגם חסר עיקר התיקון בקומה עלאה תורה שבעל פה לחברה לתורה שבכתב באין ספק בודאי איננו ממשיך על עצמו חירות ג"כ כי נודע מאמרם ז"ל ע"פ והלוחות מעשה אלהים המה והמכתב מכתב אלקים חרות על הלוחית ונתעוררו אל תקרי חרות אלא חירות מן שעבוד מלכיות חירות ממלאך המות ולהבין הענין דאיתא והנה טוב מאוד טוב דא יצר טוב מאוד זה מלאך המות כי הוא עומד לקרב את לבן של ישראל לאביהם שבשמים ע"ד ופרעה הקריב אמנם כ"ז לא נאמר כ"א מפחותי ערך הנבערים מדעת קונם לעורר לבם בקרבם לעבודת אל כ"א באמצעות מעיקים וכדומה הבא מצד היצה"ר לאפוקי מי שחלק לו אלהים בבינה איננו צריך לכ"ז ומעורר לבו לדביקות הבורא יומם ולילה ובכל שעה ורגע ממאור התורה רושם אלהות היא המודעת לו כל חסרוניו ומה שצריך להשלמת נפשו ועיין מה שביארנו כמה פעמים שאמר דוד המע"ה גל עיני ואביטה נפלאות מתורתך שלא להביט נפלאות אל באמצעות מעיקים משעבוד מלכיות וכדומה כ"א ממאור התורה יראני נפלאות ומעתה תבין דברי רז"ל אל תקרי חרות אלא חירות משעבוד מלכיות ירצה על ידי עומק השגת אור התורה שניתנה חרותה על הלוחות יכול המשכיל ליקח לעצמו חלק טוב ממאור שבה שרואה ומבין בנפלאות שהוא כל יכול ותועלתו גדולה שאינו צריך לראות נפלאות בפועל כ"א בלי שום אמצעות יכול לקרב א"ע אל עבודת הבורא ב"ה ע"י אור התורה ונודע כל מקום שאמרו אל תקרי כגון אל תקרי בניך אלא בוניך וכדומה אל תקרי הבא בדבריהם פשט הדברים שאי אתה יכול לקרות בניך אלא אם כן בוניך וכן כאן אל תקרי חרות על הלוחות אלא חירות וצריך להבין טעמים של הדברים למה אין אנו יכולין לקרות בניך אלא א"כ בוניך הכוונה כי אנו בני ישראל נקרא בנים למקום אמנם לא כל אחד נקרא בן להקב"ה כ"א מי שכל עוסקו בעוה"ז בבנין קומת השכינה וזה לך האות שאמר הקב"ה לדוד המע"ה בני אתה ומצינו באמת כתיב אצלו ויעש דוד שם כנזכר לנו למעלה שעסק בבנין השכינה הנקרא שם וכן תלמידי חכמים נקרא בנאים ע"ש שעוסקים בבנין עולם ולהם ראוי לכנותם בשם בנים למקום ולא לזולתם והלואי לערך פעולתם יזכו לשמוע בקול עבדים למקום. וזהו הכוונה אל. תקרי בניך כלומר בלתי אפשרי לכנות עם ישראל בשם בנים כ"ק בהקדם להם מעשה המצות ולמוד תורה ותפלה לשו רוחם ונפשם עבור תיקון בנין קומת השכינה וזה אלא בוניך שבונין קומתה יאות להם באמת להקר בשם בניך ושפיר אמרו אל תקרי בניך שבלתי אפשר כ"א בהקדים להם תחלה לכנותם בשם בוניך כמבואר וכן הענין כאן אל תקרי חרות אלא חירות על הקדמה שהקדמנו שכל א' מישראל לערך הזדככות גופו ותיקון ז' מדותיו בספירות עומר כמ"כ זוכה לקבל בחי' תורתו בחג הקדוש ואם נעדר ממנו גורם רעה לעצמו ח"ו ואינו מקבל התורה בבהירותה כ"ב לערכו על ידי אמצעים בבחי' התלבשות ומזה נמשך ל' מעיקים משעבוד מלכיות וזהו אל תקרי חרות כלומר בלתי אפשרי למעלה מובחרת לקבל בחי' תורת בהגיע יום הקדוש חרותה על הלוחות בבהירות כ"א בהקדם לו תחלה חירות ממלאך המות הו' היצה"ר הצפון בלבו להחטיאו ואם הוא משועבד תחת ידו ממילא אינו יכול לקבל מאור התורה לאפוקי כשרואה תחלה בימי הספירה לטהר ולקדש א"ע ממום לבלתי ישתעבד בו היצה"ר הוא המלאך המות ולהיות חירות ממנו זה הגורם שיכול לקרות חרות על הלוחות כלל דבר הגם שיצא בלילה ראשונה ממיצר ים החכמי וכבר יש לו התפשטות הדעת בבורא עולם עכ"ז אינו שלם עם מלא קומתו כ"א בהכניס הדעת לפרטי המדות להנהגותם כסדר המדריגות וחושבנא לא יתאבד מניה וזה הגורם לו אח"כ לזכות לחבר תורה שבע"פ עם תורה שבכתב וזהו סיבות גאולתו ממות ומשעבוד מלכיות וקול השופר הולך ונוקב עד גאולה אחרונה חירות האמיתי וזהו שאנו אומרים: