Ohr HaMeir, Emor 6

והנה נודע מזוהר ענין מצות הספירה כי הוא כמקרה האשה בנדת דותה כן קרה לעם בני ישראל בצאתם ממצרים ושבעת ימי ליבון יספרו לה לשכינה ואחר תטהר לבעלה והיתה לאיש כי כאשר עבדים היו לפרעה במצרים נשקעו בטומאת ע"ז המטמאה כנדה וביום צאתם ממצרים משכו ידיהם מכל דבר טומאה ומגע נכרי ותהי להם זאת כפיסוק דם נדה אך עדיין צריך לברר וללבן בחי' עצמם עד יהיו ראוים לקבל התורה אשר היא כיום חופה כנודע מפסוק ביום חתונתו זה מתן תורה ובא וראה מה דאיתא בזוהר ומכאן ולהלאה חושבנא לדכיותא וספרתם לכם דייקא כמד"א וספרה לה שבעת ימים לה לעצמה אף הכא לכם לעצמכם והכוונה כמו אשה סופרת שבעת ימים בחושק גדול להנאתה ולטובתה וחשק שלה גדול לקרב עת זיווגם להתחבר עם בעלה אוף הכי מהראוי להיות מי שיש בו מדעת קונו ויראת ה' נגד פניו בעת הספירה מכל יום ויום שחלף ועבר ירגיש תענוג מחדש להיות שנתקרב יותר אל אהבת דודים חג הקדוש יום מתן תורתינו הקדושה יחוד הכללי לחבר תורה שבכתב עם תורה שבעל פה אשר כל עצמו הכל תולה לערך השתדלותו והתאמצו בתיקון ז' מדותיו לטהרם ולנקותם ממים מגע נכרי וגם להתבונן במאוד מאוד אם הכנתו שלימה וכבר מוכן ומוכשר לקבל התורה שצריך להיות מופשט מכל גשמיות כאשר מאז במעמד הקדוש היו ישראל מוכנים ומזומנים עם כלי גופם מזוככים בתכלית הזיכוך מחלאת טומאת מצרים ואמרו בזוהר ומאן דמטי טהור להאי יומא וחושבנא לא אתאבד מניה כד מטי להאי לילה וכו' אשתכח דמלכא עלאה ומטרוניתא וחבריא מדורהון כחדא ולא מתפרשין לעלמא הה"ד מי יגור באהלך וגו' הולך תמים ופועל צדק מאן אינון דמתקנו למטרוניתא בתכשיטהא וכל חד פועל צדק אקרי. ולהבינך כי הנה כתיב וחוטא אחד יאבד טובה הרבה כי בודאי אם יחסור האדם ח"ו אפילו מדה אחת שאינה מתוקנת כראוי המוטל עליו לתקנה אזי נגרע ממנו זאת המדה וחושבנא אתאביד מניה כאלו לא הועיל בתקנתו בספירות העומר כי לתבונתו אין מספר אשר חובת גברא לספר שבעה מדותיו הקדושים וזאת תורת אדם עיקר כיוון בספירת עומר כאשר יתבאר אי"ה לקמן וכיון שחושבנא אתאביד מניה ראה מה החטא גורם ומקלקל לעצמו שאינו כלי מוכן ומוכשר לקבל השפעה כי כל אשר בו מום לא יקרב בלתי אפשרי לו לקרב א"ע אליו יתברך לקבל הארת התורה עתה בהגיע חג הקדוש זמן נתינתה כי כבר קדמנו אשר בכל מועדי ה' אשר דבר משה לבני ישראל בכל שנה ושנה חוזר למציאות הראשון לקבל בחינת נתינת התורה מחדש ואם כן מה מאוד צריך המשכיל לירא ולפחד ממורא זו וזהו וחוטא אחד משמעו לשון חסרון כלומר אם מחסר אפילו אחת מהנה מזי"ה שלא תיקן כראוי בימי הספירה גורם רעה לעצמו ח"ו שיאבד טובה הרבה להיותו בעל מום חסרון אבר בעת הראוי להטבה ועדיין הוא כמקרה האשה בנדת דותה וחושבנא אתאביד מינה ועדיין טומאתו עליו לאפוקי מאן דמטי טהור להאי יומא וחושבנא לא אתאביד מינה ובטוח בעצמו שטרח ויגע להיות זך ונקי וטהור בפרטי מדותיו בכלל ובפרט אשר נודע מדה בכלליות נקרא שבוע א' ומימים הפרטים הם פרטיות המדות הכלולים בה דרך משל שבוע ראשונה שולטת מדת החסד וכל אחד בפרוטרוט היא המדה הכלולה במדת החסד כנודע ויכול האדם להבין כל זאת מבחינת עצמו בראותו שהאהבה גוברת עליו לפעמים לאיזה דבר ומתלהב כ"כ האהבה רבה עד שנופל אחרי האהבה מורא בלבו אולי תאבד ממנו בחי' אהבתו וזה נקרא גבורה שבחסד שזאת היראה נכללת באהבה ועיקר גוברת עליו האהבה ומי שיש לו דעת יכול להשכיל ולהבין ענין מהות התכללות המדות זב"ז והמה אחדות א' ולזה כיוונו חז"ל מצוה לממני יומי ומצוה לממני שבועי ובודאי לא לאמירה וספירה לבד יצאו ללמד כ"א לדבר הלמד מענינו ואיך לתקן מלא קומתו מראש עד עקב בכלל ובפרט זי"ה המוטל על כל א' מישראל לתקן פרטי מדות הכל נלמד מענין הספירה ולזה בא המצות לממני יומי המורה פרטיות המדות הכלולים זב"ז ומצוה לממני שבועי מורה כללות זי"ה לתקנם בכללותם ויתלהב כ"כ באחת מהנה המדות הכלולות השולטות אז עד שיכלול ג"כ פרטיות המדות הכלולים בה היינו כשזוכה לבוא למדריגות אהבת הבורא ב"ה תגבור אצלו אהבתו כ"כ בחזקה עד שתבא אחריה תיכף מדות היראה פן יאבד ממנו אהבת השם ויאחזנו ולא ירפנו וכדומה שארית זי"ה יראה להכניס בקרבו בכל יום ויום כפי ספירה השולטת באותו היום לעבוד את הקב"ה וידע נאמנה אם נגרע ממנו עיקר העבודה המוטל עליו לעבוד את הבורא ב"ה לערך סוד הספירה אזי תועלתו מעט ולא הועיל כלום באמירתו לגבוה לחוד ואפי' יכווין כל היום כולו עומק ורוחב הכוונה אם חסר ממנו תיקונו שצריך לתקן בעצמותו ישנם בדרך כלל כל זי"ה בכלל ובפרט ומה הועיל הכסיל בתקנתו שמכוון לתקן בעולמות עליונים ועדיין לא תיקן א"ע המדות מעורבים בתערובות ז' תועבות כי זה לעומת זה עשה אלקים ולעמת זי"ה ישנם דוגמת ז' הפכיים וכל זמן שלא תיקן אותם כראוי עדיין הוא במיצר ים החכמה וטומאתו עליו מזוהמת חלאת טומאת מצרים ואם כן איך יכול לגשת לקבלת התורה ומעתה תבין דברי הזוהר ומאן דמטי טהור להאי יומא כלומר טהור ממום מגע נכרי היינו ז' הפכיים שיתקנם כראוי המוטל עליו ובמה נאות לפעול ככה אומר הזוהר וחושבנא לא אתאביד מניה כ"א הכניס בקרבו ספירת העומר לעבוד עבודת בוראו כל יום ביומו כפי המדה השולטת ונמצא לא אתאבד ממנו אפילו יום אחד מימי הספירה ולא יחסור כל בו אהתכח אחר כך בבוא חג הקדוש והטהור דמלכא עלאה ומטרוניתא וחברייא מדוריהון כחדא יוכלין לקבל האדם עליונה באין שום מונע ולז' אומר הזוהר הולך תמים ופועל צדק מאן הוא אינון דמתקני למטרוניתא בתכשיטהא וכל חד פועל צדק אקרי כלומר שהוא פועל ומתקן בנין קומת השכינה הנקרא צדק וזה שאומר הכתוב: