Ohr HaMeir, Emor 7

גבורי כח עושה דברו לשמוע בקול דברו והארכנו מזה לקמן ותוכן הדברים גבורי כח לרמוז מי האיש הנראה גבור בבחי' כ"ח עתים המחולקים כנודע שיש י"ד עתים לטובה וי"ד עתים הפכיים שחובת גברא על כל אחד מישראל לתקנם עש"ה עת לעשות לה' שצריך לעשות ולתקן בחי' העת בעצמה להכניס בה הארה עליונה דלית לה מגרמה כלום וצריך המשכיל להעלות התחלקות פרטי העתים לשורשם למחשבה הקדומה ורצון הפועל לאיזה כיון ברא ככה בעולמו עת כזאת כ"א שיעבדו גם עם עת כזאת את הקב"ה ולזה רומז הכתוב אותן שהם גבורי כח לתקן פרטי כ"ח עתיהם כראוי כאשר ברצונו יתברך עושי דברו מתקנן להאי דבר כדברי הינוקא בזוהר לשמוע בקול דברו כלומר אחר כך שהם מתקנין את השכינה ויושבת המלכה בגו חיילהא ומצוה ופקידה להון ע"ש בדברי הינוקא והנשמע לענינינו בהיות כן מעשיהם הטובים זוכים גם כן לשמוע בקול פשוט של דיבור איש לרעהו מהמון עם שומע בהם דברי תורה ומוסר לעבודת אלהים ובאמת הוא המעולה שבמדריגות בהיות לו בהירות כזה אמנם לא תתכן לאדם לבא למדריגה מעוצם כזה כ"א במוסר א"ע עם כל נפשו ומאודו ופרטי חושיו והרגשת איבריו ויטהרם ויקדשם לעבודת אל ולא יעשה שום פעולה ותנועה בעולם בהרמת יד ורגל ופקיחת עינו השמעת אזניו כ"א מה שנוגע אל תיקון השכינה לגרום לה דבורים להתפאר בכשרון מעשיו הטובים לומר חזי במה ברא אתינא לקמך וכזה נרמז בכתוב עינים להם ולא יראו אזנים להם ולא ישמעו וגו' ירצה להורות את האמור אם האדם אינו מקשר פרטי חושיו אל עבודת אל כ"א משתמש בהם לצרכי הגוף ולהנאות עצמו זהו עינים להם לצורכם ולתועלתם הגשמיים ולא לתועלת השכינה וזאת הגורמת לכן לא יראו כמו שיש מצדיקי הדור זכי הראות שיוכנון לראות את העתיד והכל נמשך מזכות החושים ולכן רומז הכתוב אזנים להם ולא ישמעו כלומר כל עצמם לקבל מאזניהם טובת הנאה לעצמם לצורכי גופם ומאת ה' שכוח לוח לבם שיגיע צד הנאה אליו יתברך ולכן לא ישמעו כאותן הצדיקים שכחם יפה לשמוע קול כרוזים מרקיע ומכל דיבור המון עם שומעין בהם צרופי אותיות מתורה ומוסר לדעת איך לעבוד את הבורא וכן עתה בימי הספירה החיוב מוטל עליו ביותר לקדש ולזכך פרטי חושיו ורמ"ח איבריו בתכלית הזיכוך בכדי למטי טהור להאי יומא כאשר טהרו וקדשו בני ישראל אז במעמד הקדוש עד שזכו לראות את הנשמע ולשמוע את הנראה והנה איתא בספרים שבמצרים היה הדעת בגלות ועתה המדות המה בגלות והכוונה טרם הראות אותות ומופתים במצרים עדיין לא ידעו ולא יבינו פירסום אלהותו יתברך ויכלתו הגדולה אשר כל יכול לשדד המערכות וגו' וכ"ז שכחו מחמת גודל טורח השעבוד את בחינת אלהותם שקבלו מהאבות וממילא נפל הדעת את ה' במיצר י"ם החכמה ואחר כך בהגיע עת לצאת בני ישראל מעבודת מצרים ע"י שידוד המערכה והראות אותות ומופתים אז ניכר גדולתו ורוממותו ועוצם יכולתו על ידי משה רבינו ויצא הדעת מהגלות עד שמגדולים ועד קטנים גדול שמו יתברך לדעת שיש בורא עולם ומנהיג ומשגיח אמנם עכ"ז עתה המדות המה בגלות כי עינינו הרואות עתה אם שואלים לא' מישראל מאן דהוא האתה מאמין באמונה שלימה בבורא עולם שהמציא יש מאין ומשגיח בפרטי פרטיות דרכי איש ומעלליו ומספר צעדיו יאמר הן והאמנתי כי אדבר שהוי"ה כל הויו"ת ועכ"ז כשתתבונן ותסתכל אחרי פרטי מעשיו נמצא עולתה בו והולך שובב בדרך לבו ולא זר מתאותיו הבהמיות כ"א מלא פניות ורמאות ואם בא יבא לידו אחת ממדות המגונות לא יעזבנה מורה היות שהמדות המה אצלו עדיין בגלות ואינו יכול להכניס הדעת והמדע שידע בעצמו לערך תבונתו שיש אלוה המשגיח בפרטיותיו וצפונת מחשבותיו עכ"ז התאוה גוברת עליו ונגרר אחרי רוע המדות ז' תועבות המושכים לאדם למטה לקליפות וכיון שכן א"כ מה מועיל לו הדעת את ה' ואמונה התקועה בקרב לבו כיון שעומד עדיין עם ראשו ורובו במיצר ים עם מדותיו שאינו נקי' וזך בהם ממגע נכרי ויכול להיות שילכד ח"ו בחומר שבעונות ומדות מגונות וקשה עונשם של מדות ולגודל רחמנותו יתברך כרחם אב על בנים צוונו לספור שבע שבועות תיכף אחר צאתם ממצרים הגאות הדעת מהגלות צוה לנו להכניס הדעת בהמדות וזה עיקר הכוונה של ספירות עומר להכניס בקרבו אותו הדעת שקנה בעצמותו בצאתו ממיצר דעת ועתה יש לו התפשטות הדעת כאשר נראה בדרוש פסח איך שמיציאת מצרים ישנה בכל אדם ובכל זמן ולערך דעתו ועוצם הכרתו ואמונתו התקוע בקרב לבו יכנם זה הדעת בבחינת מדותיו לבלתי עשות פעולה גדולה וקטנה זולת הבורא כי אם הכל בהתקשרות כאלו עומד לפני המלך ורואה מצפוניו וגילוייו ומלא בושה וכלימה לפניו יתברך וזה תועיל לו אחר כך בבא חג הקדוש שבועות להיות כלי מוכן ומוכשר בקומה שלימה להארת התורה הקדושה שאז חוזר למציאות הראשון שניתנה התורה לעם קרובו ישראל ולכן החיוב מוטל להכין את לבו על ידי סוד הספירה לתקן מלא קומתו בזיכוך גדול שתוכל התורה להאיר אליו בלי שום מונע וכלל זה נקוט בידך לערך הכנתו וזיכוך גופו כמו כן מקבל בחינת תורתו של כל השנה ואיתא בזוהר על פסוק וקול השופר הולך וחזק וגו' ותוכן דברי קדשו אשר קול התורה שנתנה אז בסיני עדיין לא פסק והולך עוד זה הקול להתגלות בכל דור ודור נתוסף חדושי תורה ורזין דאורייתא והכל הי' בכח תחלה בקול שופר של מתן תורה ומשמעות חזק פירש בזוהר כמה דאת אמר כלי מחזיק ארבעים סאה ר"ל תורתינו הקדושה היא בת יכיל להחזיק בתוכה הרבה ואותן החידושים שעתידין להתחדש עד ביאת הגואל ב"ב ומורה צדק מחזקת הכל בכח ולכן אנו מברכין ברכת התורה נותן התורה לשון עתיד ולא נתן לשון עבר מורה היות שלא נפסק עדיין נתינת התורה והוא יתברך נותן עוד בכל שנה ושנה בהגיע זמן מתן תורתינו וכל או"א מישראל לערך הכנתו וזכות קומתו כמ"כ זוכה לקבל הארת התורה מחדש ונודע מספרים שעתה בהגיע חג הקדוש מתחברים שני תורות תורה שבכתב עם תורה שבע"פ שסודה במלכות ולכן נקרא תורה שבעל פה לרמוז שלתורה זו הוא הפה הכינוי למלכות ותורה שבכתב הם אותיות המחשבה אותיות הבינה ותורה שבע"פ הם אותיות הפה בחי' הדבור וכתיב חצבה עמודיה שבעה שיש ז' עמודים בתורה המדבר מענין ז' מדות עמוד א' מדבר מאהבת הבורא ואם האדם שנגרע מעבודתו מדת האהבה עצה היעוצה ילמוד בתורה מעמוד האהבה עד שיכנס בקרבו להתלהב באהבת הבורא ב"ה וכן אם חסר מדות היראה אזי יעסוק בתורה מעמוד היראה עד שיכנס בקרבו יראתו יתברך ויתעלא מלא בושה לירא מפניו ית' וכדומה לשאר ז"ה יכול לעורר לבו בקרבו משבעה עמודים שבתורה כלל. היוצא בזה עיקר הכיוון בענין הספירה בין פסח לשבועות לתקן הז' מדות להכניס בהם הדעת ע"ד ההוב ובדעת חדרים ימלאון וכיון שתיקן את עצמו בקומה בנויה משבעה מדות הקדושים בקדושה וטהרה אזי נתקן דוגמתו קומת השכינה כמבואר למעלה שתולה בזכותם וכיון שנטהרו להפשיט מעליהם כל שיורי חלאת זוהמתן ואז הוכשרו ישראל להיות לו יתברך והוא להם לאלהים ככלה המוכנת לחתן להכניסה לחופה והיינו לחבר שתי תורות תורה שבכתב בתורה שבעל פה קומת המלכות בתיקון וקישוט מדותיה עם תורה שבכתב ותגיע אליו גם כן הארה עליונה אשר נודע כל הוראת חיי אדם תלוי בזמן הזה וכאשר הארכנו מזה במקום אחר ולזה רומז הכתוב בפסוק מהחל חרמש בקמה תחל לספור שבעה שבועות כלומר מהחל חרמש לשון חרישה כי הצדיקים נקראו פסצדי חקלא ע"ש שחורשין וכורתין תמיד קליפות לבלי יאחזו שמץ מנהו בחקלא קדישא וכל עצמם. ומגמתם של המחצדי חקלא לבנות קומתם בשלימות ולכן נקראו בנאים כנזכר שבונים ומתקנים אותה בקישוטים ותכשיטהא להיותה טהור ונקי מכל מום נגיעת חצונים ח"ו לטהרה ולקדשה והיתה לאיש ביחוד וזווג וזהו מהחל חרמש בקמה כלומר בקומה של השכינה להכינה ולסעדה בתיקון מדותיה מלמדה התורה לאדם דעת במה נאות לו לגרום ככה ובעצה יגיד עשה זאת תחל לספור לך שבעה שבועות ובהם ומהם בעשות מלאכתך למלאכת הקודש עבודת הש"י בתמימות ובאמת להתנהג א"ע ז' מדותיו כפי ענין הספירה דבר יום ביומו לפי הכוונה והמדה השולטת בזה נאות לך לגמור בכי טוב לבנות קומתה להכינה ולסעדה עד עת בא זמן היחוד להכנס הכלה לחופה כנזכר: