והמוכיח זלה"ה היה אמר בצרת"ה לי קראתי ויענני בהיות עיקר שאלתי בהשפך שיחי בתפלה עבור צרות ה' אחרונה היא השכינה לזה דוה לבי בקרבי ולא עבור צרות עצמי בטוח אני קראתי ויענני לאפוקי השם נפשו ומגמתו לשאול אוכל לנפשו ואפי' סליחה וכפרה וכדומה מצרכיים הנוגעים לעצמו ולא לגבוה בתיקונים קורא אותם צוחין ככלבין הב הב הב לן חיי הב לן מזונא סליחה וכפרה טורפים תפלתו בפניו ודרש עוד בתיקונים ואם דורנא לאו איהו כדקא יאות לכלבא אתמסר ודחיין שאלתוי לבר דאי' דלא פתחין להון תרעין ותתמר בהון בחוץ תעמוד וממלל מלכא בהון מלבר ויהיב להון שאלתון מלבר ואזלין לון דלאו כולהו עאלין לבי מלכא אלא מארי דביתא דאתמר בהון ילדים אשר אין בהם כל מום בצלותהון ולא מגשמתהון וטובי מראה בכל עובדיהון וכו' ועוד אומר ואי לא סליק צלותא כדקא יאות דחיין ליה לבר וסגרין תרעין באנפוי וכו' אם שכינתא לאו איהו תמן לא נחית תמן וכו' ע"ש. ומעתה תחזה גודל האזהרה איכות התפלה הצריכה להיות נקי מכל מום רק עבור צורך גבוה ואם שכינתא לאו איהו תמן לא נחית תמן ויהיב לון שאלתוי מלבר ולכאורה יש להבין כיון שכל עצמו בהתחננו לשאול טובת עצמו ושכינתא לאו איהו תמן כי אין רצונו רק לצורך עצמו אם כן מה אכפת ליה דדחיין שאלתוי לבר ויהיב ליה שאלתוי מלבר יהיה איך שיהיה ובלבד שינתן לו מבית המלך והגיע למחוז חפצו ומבוקשו כאשר עם לבבו לשאול עבור זאת אמנם אוי לנפשו רעה ושא עיניך וראה מהות תפלתינו ידוע כל אשר מום בו לא יקרב אינו יכול לקרב את עצמו אל הבורא ב"ה ואינו ממארי דביתא דאתמר בהון ילדים אשר אין בהם כל מום כי הוא ית' שלם בכל מיני שלימות וגורם רע לעצמו שאין יכול לקבל טוב השפעתו ועיין בדרוש ר"ה ביאור מאמרה ז"ל לעולם יסדר אדם שבחו של הקב"ה ואח"כ יתפלל ותבין כאן עכ"פ להיות שאינו כלי מוכן ומוכשר לקבל רוב טוב השפעתו כי עומד עם ראשו ורובו בחצונים יהבין ליה שאלתוי גם כן מלבר היינו דברי חצונים אל המקום אשר עומד שם והלואי היה שיתנו לו שאלתוי מלבר אמנם מי יכול לעמוד בסוד ה' וטעמים הכמוסים עמדו ית' שנוהג בעולמו והצליח עושר נכסים לרשעים ולאו"ה והוא כמוס עמדו ואין מי שיאמר לו מה תעשה. ועתה נחזור לענין כי תשה ברעך משאת מאומה מוסב על התפלה דברים העומדים ברומו של עולם והרמז במלת מאומה נוטריקון "מוצב "ארצה "וראשו "מגיע השמימה כלומר כל עצמה נראה כאלו אנשי כנסת הגדולה סדרו לנו רק עבור שאלת רפואה ופרנסה ומפלת שונאים וכדומה הנראה בי"ב ברכות אמצעות ובאמת ראשם מגיע השמימה כנודע למשכילים ועמדו בסוד הכוונות נפשם יודעת מאד עד היכן הדברים מגיעים וכאן דברה התורה להראות פני סכלותם בנ"א גם בני איש השואלים בתפלתם עבור צורך עצמם וזהו כי תשה ברעך מוסב על הקב"ה הנקרא רעך וריע אביך אל תעזוב אם באת לשאול מאתו משאת מאומה וכדברי רש"י חובה של כלום כנראה בעיניך שהקב"ה חייב לך חוב לפרוע חלף עבודתך וזרוע ידך כנזכר הכ' מזהירו עכ"פ לא תבא אל ביתו לעבוט עבוטו ויובן ע"ד דאיתא בספר חובת הלבבות שער הבטחון וז"ל וראיתי להראות פני סכלותם וטעותם והם כת בעלי המשכונות ענינם בזה כענין הסוחר שהוא מוכר באשראי למי שאינו מאמינו וימשכנהו בעת המכר מפני יראתו ממעוט אמונתו ושלא תמצא ידו לפורעו וכו' כ"ש הבורא ב"ה שיש לו על האדם מן החובות הראויות מה שאלו היו מקבלין מעשה כל בני אדם בכל ימות העולם לאיש אחד מהם לא היה מספיק הכל לגמול טובה אחת מטובות הבורא עליו ואיך לא יתבייש זה העז פנים לבקש מהבורא שיקדים לו טובות גדולות ולא עוד שאינו מאמינו ומבקש ממנו משכון ע"כ לזה באזהרה יגיד לא תבא אל ביתו כנוי לתיבתו הנקרא בית של הקב"ה המלובש באותיות וצרופי תיבות היתכן שהאדם יעיז פניו כ"כ לפני בעל חובו לבא לביתו של הקב"ה לבקש ממנו משכון שיקדים לו טובות גדולות וזהו לעבוט עבוטו ולוקח אותיותיו ותיבותיו של הקב"ה שניתנו לאדם לצורך גבוה לשאול עמהם משכנות מהבורא ב"ה ונמשל בזה כאשר איתא בספרי מוסר שהקב"ה נקרא מלך עולם ע"ד משל מלך ב"ו שנתן לאחד מאוהביו מקל נאה במתנה ואח"כ הרים ידו במלך להלקותו במקלו ונמצא ב' רעות עשה אשר לא כדת כ"א הכה את המלך במקלו שיש לו זולתו חייב ראשו למלכות שהרים יד במלכו וכ"ש וק"ו שהגדיל עשות רע והכה את המלך במקל שנתן לו במתנה והראה עזות פנים כפול ומכופל כן הענין באדם הגשמי שאין לו שום חיות והרגש' תנועה קטנה וגדולה זולת שפע אלהי הנשפע עליו ובהעדרו לא יכול לעמוד אפי' שעה א' ורגע אחד ומוטל כמת ואיך לא עטו כמעיל בשתם בני ישראל להרע מעשיהם עם חיותם הנשפע עליהם ממלך הקב"ה לעבוד עבודתו ית' כי זה כל אדם עם כוונות בריאתו בעוה"ז והם לוקחים הכח והעוז לצרכיותם הגשמיות אפי' אם אין כן עבירה רק רשות בשתם גדולה וראוי שיכסו פניהם כלימה וכי בשביל מעשה נערות כזה נפח באפיו נשמת חיים ושפע אלהי השופע על ראשם בכל שעה ורגע ובפרט בעשות רע ח"ו לעבור מצות המלך רעתם כפולה ומכופלת ולכן נקרא הקב"ה מלך עולם שלוקין אותו כביכול עם מקלו וכחו הנשפע עליהם כנז' במשל והוא סובל הכל ומעלים עין ובזה מזהיר הכתוב אל תבא אל ביתו היינו תיבתו של הקב"ה לעבוט עבוטו ובעשותך כן ידוע תדע שאין תועלת בתפלתך כ"א בחוץ תעמוד והאיש הקב"ה הנקרא איש אשר אתה נושה בו יוציא אליך את העבוט החוצה והיינו כדברי התקונים ויהיב ליה שאלתוי מלבר בבחי' חיצוניות ולא בפנימיות כיון שאין כלי מוכשר לקבלה וממלל מלכא בהון מלבר ואין לכסיל הזה עסק בנסתרות לזכות לבא אל בית המלך פנימה ובודאי יאבד טובה הרבה כי מי שזכה ועלה בחצר בית המלך פנימה כלום חסר מבית המלך אמנם לפחיתת ערכו וחסרון תבונה יאבד כ"ז ויהיב ליה שאלתוי מלבר כנזכר ודו"ק:
אור המאיר, כי תצא 7
Ohr HaMeir, Ki Teitzei 7
Standard
AI-generated narration
Text editions & licenses
Warsaw, 1883 · Public Domain · Edition source
Text supplied by SefariaFormatting adapted for this reader; original wording retained.
