Ohr HaMeir, Metzora 2

ובא אשר לו הבית והגיד לכהן לאמר כנגע נראה לי בבית וצוה הכהן ופנו את הבית ופירש"י אפי' הוא תלמיד חכם שו"מ למא נגע ודאי לא יפסוק דבר ברור לאמר נגע נראה לו אלא כנגע נראה לי. להבין הענין נקדים מה דאיתא בגמרא לעולם יזהר אדם שיהיה תבואה בתוך ביתו שכן מריבה אינה מצויה בתוך ביתו של אדם אלא על ידי עסקי תבואה היינו דאמרי אינשי כד משלים שערי מכדא אתא תיגרא בביתא ויש להבין דברי רז"ל ורמיזותם לאיזה אדם באו חכמי התלמוד להגיד עצה לקנות תבואה ממה נפשך מי שחנן לו אלהים עושר אין צריך להזהירו לקנות תבואה ועינינו רואות רוב מבעלי בתים מלאים קמחים ובלא עצה בביתם לא ישכונו רגלם והולכים בשוקים וברחובות יומם ולילות הכל עבור תבואה וכדומה מצרכיהם המרובים ונותנים עצה לנפשם בלתי שום אזהרה ומי שהוא רש ובידו אין לפורטה א"כ מה הועילו חכמים בתקנתם ואזהרתם לקנות תבואה כיון שאין בידו לפורטה אפי' שוה פרוטה ובמה יקנה תבואה אמנם דבר גדול רמזו רז"ל בדבריהם ללמוד לאדם דעת איך להתפלל ומה ישאול לפניו יתברך ותחלה נקדים מה שנתעוררו ע"פ כרום זולת לבני אדם ואמרו חז"ל זו תפלה שעומדת ברומו של עולם ובני אדם מזלזלין בה ושמעתי אחד קדוש מדבר שכל או"א הולך מבית הכנסת ומתפאר בעצמו לומר שהתפלל כראוי ונכון ואין לך זלזול גדול מזה כי באמת אלף שנים אולי יחיה האדם והלואי שיתפלל עכ"פ בכל שנותיו פעם אחד כראוי וכנכון כי מ' שחננו אלהים וטעם מאומה מן העבודה שבלב וחלק לו בבינה בכוונת האר"י זללה"ה נפשו יודעת מאוד איך שהוא רחוק מהתפלה אשר כל פרטי תיבה מתפלה ואפילו פרטי האותיות אות א' הכל מורה על יחודים ושמות נפלאים ונוראים ותיקוני מדות עליונים אשר אין שכל אנושי יכול להשיג מעומק המושג ואולם בעבור זאת לא ירפה האדם א"פ מן התורה ועבודה לומר מה אני שפל בריה יכול לומר ולדבר ולעסוק בדברים העומדים ברומו של עולם ויאמר בלבו א"כ כיון שעומק המושג וקוצר המשיג תוחלתי נכזבה ומה אוכל לפעול בדבורי הפחותים כי באמת אין זה אפי' מקצת הטענה מן ההודאה שכל אדם חייב להודות ולהוציא דבור לפני אלהים כ"א עד שיד שכלו מגעת וכל אחד ואחד מישראל לערך בחינתו ואחיזת נשמתו בעולמות עליונים כמ"כ יכול לגרום יחודים בעולמות עליונים באמצעות תורתו ותפלתו וכבר זכרתי כמה פעמים מהות התפלה וישמור האדם א"ע לעשות לפיו. מחסום בעוסקו בחיצונים וצרכיותיו הגשמים לבלתי יוצא דבור כ"א במחשבה דבוקה לבורא עולם וכלל זה נקוט בידך כיון שאדם נעדר מזה לכפול שמירתו את פיו ולשונו אפי' בענייני עסקיו הגשמים בהולכו בשוקים וברחובות להיות הכל ע"ס התורה ולהכניס גם החכמה והארה עליונה זה הגורמת לו שנעשים ממילא צרופים לא טובים וחיצונים כיון שהוא הפכפך במעשיו ומשאו ומתנו אינו יפה עם הבריות להיות הכל באמונה ובהתקשרות לדבק פנימיות מחשבתו לרוממות אלהותו יתברך וכיון שנבער מדעת ועושה צירופים בחיצונים ומשליך אותיות לקליפות הן המה המחשבות זרות הבאים לו באמצע התפלה ומערבבים את מחשבתו לשוט בהבלי עולם ובמחשבה הראשונה שחשב תחלה כל היום ביצאו לפעלו ולעבודתו לעסוק במשאו ומתנו ובאמת אלו האותיות של המחשבות זרות רוצים עליה על ידו להעלותם למרום שבתם מקומה הראשון כי באמת ע"י נענועה אותיות אלו של התפלה יתכן לו להעלות אותן האותיות שהשליך אותם תחילה לקליפות ולהפוך צירופים הראשונים לצירופי שירות ותשבחות באופן המבואר לנו ענין זה כמה פעמים להדורש מקומם אכן כיון שנבער מדעת אזי לא די שאינו מעלה את האותיות ממחשבותיו הזרים אלא אף גם זאת שהמ"ז גורמים רעה ומושכים אותו למטה ומתחיל לחשיב גם עתה משטיתו הראשון והמחשבה זאת מוציא גם עתה אותיות מפיו ועיין למעלה בפרשיות הקודמת מה שבארנו פ"ה ויהי בבית אדוניו המצרי ותוכן הדברים לשון ויהי יגיד צער בכית אדון ה' צבאות רומז לתיבה של תורה ותפלה הנקרא בית אם מחשבות אדם אינם מטהרים ומעורבים במ"ז מענייני עוסקו ודבורו עם הערלים כל היום נמצא מוציא אותיות משפה ולחוץ במלוי מחשבתו ובמחשבתו חושב מהערל וזה הערל מכניס במילוי האותיות וזהו ויהי יגיד צער בבית אדוניו מוסב על אדון ה' צבאות המצרי עומד שם מצרי כנזכר והם נקראו תפלות פסולות וממתינות עד בא אדוניו אל ביתו ירצה כשישוב בכל נפשו ורוחו אל הבורא ברוך הוא ויחזור משטותו הראשון להוציא דבור לפני אלהים באותיות קדושות במילוי הארה עליונה במחשבה קדושה וטהורה מגדלות ורוממות אלהות אזי מעלה אותן התפלות הפסולות עי"ש לעיל ענין זה וכלל העולה בענין התפלה אשר כל אחד מישראל ולערך השגתו ועוצם הכרתו את גדלות ורוממות אלהות כמו כן מוציא אותיות מפיו במילוי זה דרך משל שואלים לתינוק כשאומר גדול ה' ומהולל מאוד מהות ואיכות גדלות הבורא בודאי תשובתו בזה כפי קוצר הבנתו והשגתו להיותו בקטנות איננו משיג שום גדלות בעולם יותר מגדלות אביו ומדמה בנפשו שאין גדלות בעולם יותר מגדלות אביו ולכן תשובתו ג"כ לערך תבונתו לומר גדול ה' כמו גדולת אבי והנה אף גם שואלים את אביו גדלות הבורא איך ומה אם הוא מפחותי הערך תשובתו בזה ג"כ כפי קטנות שכלו שאינו משיג גדלות בעולם יותר מסוף העולם ועד סופו או מארץ עד לרקיע לאפוקי מי שחלק לו אלהים בבינה והכרתו עצומה וחזקה מכיר בגדלות הבורא עד אין שיעור ותכלית א"ם ב"ה וב"ש ונפשו יודעת מאוד שהוא יתברך ממלא כל עלמין ומסבב כל עלמין ותחות כל עלמין ולית אתר פנוי מניה ועתה תחזה כל אלו שזכרנו אמירתם לגבוה שוה להוציא דבור לפני אלהים גדול ה' ומהולל מאוד אמנם ההפרש הוא בעומק מחשבתם אשר כל או"א מכניס הארה ומלוי בתיבת גדול ה' ומהולל מאוד לערך בחינתו ועוצם השגתו והתינוק מכניס מילוי בהאותיות לומר גדול ה' כגדלות אביו ואביו גם כן להיותו מפחותי הערך מכניס במיעוט שכלו וקוצר הבנתו מילוי והארה בהאותיות וצירופי תיבות שמוציא מפיו לומר שגדלות הקב"ה מסוף העולם עד סופו וחכם הכולל אשר יש בו מדעת קונו יודע נאמנה ומכוין באומרו גדול ה' ומהולל מאוד לגדולתו א"ס וא"ת ולית אתר פנוי מניה מניה ומטעם הנזכר אפשר לכנות אותיות התורה ותפלה אבני מילואים אשר נודע מספר צירה שקורא לאותיות אבנים ועם קדוש ישראל מפיחדים באמצעות תפלתם להכניס מילוי והארה לאותן האבנים במחשבה טהורה וקדושה מקדימת המחשבה ועיין לעיל מה שבארנו משבצות זהב במילואותם והאבנים תהיינה על שמות בני ישראל ירצה להתרעם על פחותי הערך אותן האנשים שכל חשוקיהם כסף וזהב לזאת משימים עיקר מגמתם והתאמצם בתורתם ותפלתם לזה רומז הכתוב משבצות זהב הוא רק במלואתם שממלאים האותיות וצירופים מתורה ותפלה אינו רק מילוי זהב לשאול אוכל לנפשם ולמלאות בתיהם זהב וכסף והאמת אינו כן מהראוי להיות שהאבנים המה האותיות של התפלה תהיינה על שמות בני ישראל רק שמות קדושים ויחודים נפלאים וכאשר נתבאר לנו במקום אחר פ"ה אל אלהים ה' דבר כלומר מוציא משפתיו ג' שמות קדושים אלו אל אלהי ה' ועכ"ז ויקרא ארץ עיקר קריאתו מה ששואל מרנו אינו רק ארציות וצרכי גשמיות לפרנסת אנשי ביתו ואיך לא יבוש ויכלם העזי פנים להשתמש בשמות קדושים שכל עצמם אינם רק יחודים ותיקונם עולמות עליונים והמה בכסלותם שואלי' עמהם אוכל לנפשם מצרכי הגשמיות ולא באלה בחר ה' להתפלל ומי בקש זאת מידם. להוציא דיבר לפני אלהים שמות קדושים הכל עבור גשמיות ובאמת נודע מכל הספרים שעיקר למוד תורה ותפלה הכל עבור גלות השכינה ותקון עולמות כנודע למביני מדע אמנם כבר קדם לנו הדבור מזה כמה וכמה פעמים שעיקר התורה והתפלה להיותה זכה וברה הכל תולה במעשהו ועוסקו בחוץ בענייני גשמיות לדבק שם מחשבתו להבורא ב"ה לבלתי יגרום וכו' וכשאינו שומר פיו ולשונו לדבר בקדושה וטהרה ודביקות הבורא אזי גורם צירופים בקליפות שמשליך לשם אותיות התורה ואח"כ כשבא ללמוד תורה או לעמוד בתפלה להתפלל לפניו יתברך אפי' כוונתו טובה ורוצה באמת ללמוד תורה ותפלה עכ"ז בע"כ באים אותיות הראשונים שעסק עמהם לצרכי גופו ולא ידע להזהר בהם איך להעלותם ואדרבא השליך אותם למטה ועתה ע"י נענוע אותיות אלו של תורה ותפלה מתנענעים ג"כ אותן האותיות ורוצים שתה עליה ע"י והן המה המ"ז כנזכר ונמצא אם נתן דעתו ונפשו לזה טרם עומדו להתפלל או ללמוד תורה כי אם כשיצא לפעלו ולעבודתו לעשות פרטי מעשיו בהתקשרות הבורא ממילא באין לו מ"ז בתורה ותפלה לבלבל מחשבתו קודש כמבואר. ומעתה תבין להשכיל פ"ה בישעיה ושמתי כדכד שמשותיך ושעריך לאבני אקדח וכל גבולך לאבני חפץ ויונתן תרגום כאבני אקדח אבני גומרין ורש"י פירש אבני חפץ אב"י צרוך וכל זאת מנדע בעי והכלל כי איתא בזוהר קב"ה אסתכל באורייתא וברא עלמא וכיון שכן צריכין אלו לומר אשר בכל פרטי הדברים שבאו לכלל בריאה יש שם אותיות התורה שעמהם נבראו ומושכים מהם חיות ומי שחלק לו אלהים בבינה יכול באמת ליקח לעצמו רמיזא דחכמתא ולראות בעין שכלו אותיות התורה המלובשים בפרטי הנבראים ולהעלות אותן לקדושתם ומקומם הרמתה והנה נודע שכ"ד ספרי הנביאים נמשכים מהתורה וכאשר חכמים הגידו לית לך מלה בנביאי דלא רמיזא באורייתא והיינו דברים הנאמרים שכ"ד ספרי הנביאים כל עצמם נמשכים יתו קדושה ויש להם מקום מוצא בשורש עליון כ"ד ספרים אלו נמשכים מכ"ד ספרים עליונים הנודעים למשכיל וצריך איש הישראלי לחבר ב' בחינות כד באמצעות כשרון פעוליתיו ומעשה מצותיו ועסק תורתו לחברם אחד אל אחד יחדיו ידבקו כ"ד ספרים אל בחי' שרשיהם כ"ד אורות ושמות עליונים. לזה אפשר לרמוז בדברי הנביא שאמר להם לישראל בשביל הקב"ה ושמתי כ"ד כ"ד שמשותיך כלומר עיקר שמושך בעוה"ז תהיה רק לחבר שתי בחי' כ"ד כ"ד הנ"ל כ"ד ספרים לשורשם אמנם יאמר נא ישראל במה נאות לו לגרום בחי' חבורם לשורשם ובמה יתכן לו לעשות ככה לזה להורות בלבם בא הנביא זה הדרך ישכון אור ליתן עצות לנפשו וזאת תורת האדם וכל שעריך לאבני אקדח והמובן כי כבר נודע שיש שתי בחי' אותיות חט"ה ושער"ה חט"ה גימטריא כ"ב אותיות התורה והם אותיות המחשבה ושער"ה המה אותיות ה' מוצאות הפה שער ה' וצריך האדם הרוצה לגשת אל עבודת הקודש פנימה בתורה ותפלה לחבר ב' בחי' אותיות הנ"ל בכדי שלא יפרוד בין הדבקים ח"ו צירוף שם הוי"ה ב"ה המתהוה באמצעות אמירתו לגבוה מתחילתו התעוררות מחשבתו עד עת בא דיבורו כמבואר לנו הענין לעיל כמה פעמים ע"ש וכ"ז תולה כשאותיות הדיבור מקושרים לאותיות המחשבה בקשר אמיץ וחזק בלי שום מחשבות חוץ ואם נבער מדעת ח"ו ומוציא דבורים זולת מחשבה טהורה אזי נעשה פירוד ח"ו ע"כ באזהרה בא הנביא ובעצה יגיד ושעריך ירצה אותיות הדיבור הנקרא שער ה' תהיה לאבני אקדח. וכבר רמזתי אותיות נקרא אבנים האבנים תהיינה בהתלהבות ואשיות הבורא ב"ה וזהו הנרמז בתרגום יונתן אבני גומרין כלומר אותיות גומרין של התלהבות באש של גבוה אמנם אם נפשך לדעת איך יתכן כזה כיון שיש הרבה מונעים ומבטלין הן המה המחשבות זרות הבאים בתוך התפלה כמוזכר ובלתי אפשרי להוציא אבני גומרין לזה גמר אומר הנביא וכל גבולך לאבני חפץ ופירש"י לאבני צורך מה מאוד העמיק רש"י ברוח קדשו אבני צרוך כלומר אותיות הצריכין לו בהכרח לעשות ולהשתמש בהם לצרכי גופו שאי אפשר זולתם ולכוונה זאת מזכיר הכתוב בלשון גבול מורה סוף כמו גבול השדה הוא סוף השדה וכדומה נקרא גבול לאותו דבר וכן אותן האותיות המלובשים במדריגות התחתונים ונמוכים בהלבשת גשמיות גם המה בחי' גבול הקדושה והתחלת הקליפות אשר שם הנחש מצויה להחטיאו לאדם להטעימו מתאות הבהמיות ושם נוח לאדם להתפתות ולגרור אחריו ח"ו אם נבער מדעת קונו להשכיל לדעת שגם שם במדריגות התחתונים יש אותיות התורה הרומזים לאדם עבודת הבורא כ"א סובר שכל עצמם של פרטי התענוגים לא נבראו כ"א הכל לצורכו שלא יהא זר מתאות לבו לאכול כבהמה ולשתות ולרדוף אחרי פרטי התענוגים ככל הגוים הרודפים ג"כ למלאות תאות לבם מאכילה ושתיה ודירה נאה ומלבושים נאים ולהרבות הון מהבל וא"כ מה יתרונם של עם קרובו ישראל אם מעשיהם זר ונכריה עבודתם הלא ככל הגוים בית ישראל המה ח"ו ואיה אפוא התענוג שצפה לקבל מעם ישראל אמנם לא כן חלק יעקב כי המה מעותדים להכניס החכמה והמדע אל פרטי עבדותיהם אפילו תענוגי אכילה ושתיה ושינה ומשא ומתן גם שם יש אותיות ונצוצות קדושות הם איברי השכינה השוכנת בכללות המדריגות להחיותם ובהיות כן מעשיהם הטובים מחברים חכמה תתאה לחכמה עלאה ומעלים ומגביהים איברי השכינה לעולם עליון ועיין במקום אחר מה שביארנו דברי התקונים ויבא יעקב שלם עם היו"ד וכד פרח יו"ד מניה כדין אשתאר עקב ונתקיים ח"ו ואתה תשופנו עקב וג"כ זכרנו פ"ה וכסיל יפרוש אוולת הכסיל אשר בחשך יהלך ואין נוגה לו פורש את החכמה הגנוזה בהאוולת לומר שאין שם רמיזא דחכמתא ומחבר א"ע אל הגשמיות והאוולת נדמה אליו כפשוטה ונשאר שקוע לשם כל הימים לאפוקי איש תבונה ויקר רוח מכניס החכמה אל כל המדריגות הנדמה אליו לעשות פרטי מעשיו בהתקשרות להעלות גם משם אותיות התורה וזה הנרמז בדברי הנביא וכל גבולך לאבני חפץ כמבואר אפי' אותן האותיות שהם בגבול הקדושה הן המה ג"כ אבני צרוך וצריכין להעלותם אל המקום אשר היה שם אהלם בתחלה וזהו שיעור הכתוב שמבשר הנביא במקומו יתברך ושמתי כ"ד כ"ד שמשותיך עיקר שמושך תהיה רק לחבר ב' בחינת אותיות המבואר אותיות הדיבור לאותיות המחשבה והיינו כ"ד ספרי הנביאים שנמשכו מכ"ד ספרים עליונים המה מורים לאותיות המחשבה כאשר יתבאר לנו אי"ה בדרוש שבועות עניין תורה שבכתב עם תורה שבע"פ ע"ש וזהו שגמר בדבריו ושעריך לאבני אקדח אותיות גומרין וכל גבולך לאבני חפץ וכדברי רש"י אבני צרוך כי אי אפשר להוציא האותיות וצירופי תיבות בהתלהבות ואשיות כ"א בהקדם לו תחלה לתקן עניניו באותיות הגבול היינו בעוסקו בצרכי גופו ופרטי תענוגות בני אדם להעלות גם משם איברי השכינה ואזי אין לו מחשבה זרה ומבטלים לבלבל מחשבתו קודש בתורה ותפלה. ועתה נחזור לענין מאמרם ז"ל לעולם יזהר אדם שיהיה תבואה בתוך ביתו היינו בתוך צירופי תיבותיו הנקרא בית יהיה שם השכינה הכינוי לתבואה כנודע להמבין בספרים ואפילו בדברי הרשות מדבור איש לרעהו מצרכי גופניות גם אלו הדבורים יזהר שיהיה הכל בהתקשרות להיות פנימיות מחשבתו דבוקה אליו יתברך ע"ד מאמרינו למעלה והתועלת הגדול שמורה לו אח"כ בעת בא דברו בתורה ותפלה להוציא דבור לפני אלהים אזי אין לו מחשבות מעורבת מהבלי עולם וצירופי קליפות כיון שעשה לפיו מחסום טרם עמדו להתפלל ולזה העמיקו בדבריהם הקדושים שכן מריבה אינם מצויה בתוך ביתו של אדם אלא על עסקי תבואה כלומר כל הטרחות מהמונעים והמבטלים אותו מלהוציא תיבה בהתלהבות ואשיות הבורא אינה באה כ"א על עסקי תבואה עבור השכינה הנקרא תבואה על שלא ידע להזהר לשמור את עצמו תחלה בעוסקו בחצונית באותיות הגבול להכניס בהם החכמה והמדע בכדי להוציא משם איברי השכינה ולכן עתה כשרוצה לדבר אותיות התורה והתפלה באים אותן האותיות והצרופים ועושין מריבה להעלותם לשורשם וזה עיקר המריבה של כל אדם מישראל ממ"ז בעת התורה ותפלה המצוים בביתו היינו תיבה של תורה ותפלה כ"א על עסקי תבואה כנזכר ובודאי אם כפל שמירתו לעשות לפיו מחסום בעוסקו באותיות הגבול אין לו אח"כ שום מונע ומבטל מדביקתו ואין שום מריבה מצוי בתוך ביתו כלל לא ומביא הגמרא ראיה ע"ז שנאמר השם גבולך שלום חלב חטים ישביעך והכוונה כנ"ל אם יש שלום באותיות הגבול המלובשים במדריגות התחתונים גם לשם מכניס הארה בהם ועושה שלום לבלתי יעשו מריבה כלפי מעלה לומר גם אנן בעינן למהוי קדם מלכא ומבטיחו הכתוב חלב חטים ישביעך והכוונה יש שתי בחינת אותיות אתוון רברבין ואתוון זעירין וזכרנו למעלה אתוון רברבין הן המה אותיות התורה ותפלה ומעשה המצות ואתוון זעירין הם אותיות שבמדריגות התחתונים ומבטיחו הכתוב בהיות לך זה השכל לעשות שלום גם באותיות הגבול לקרבם ולהעלותם לשרשם אז הפעולה ותועלתו גדולה הטוב שבאותיות המורה מלת מובחר החלב והשמנונית את זאת אשביעך לדבר אותיות תורה ותפלה בלי שום מונע מדבקותך ולזה גמרו בדבריהם היינו דאמרי אינשי כד משלים שערא מכדא אתא תיגרא בביתא ואפשר לכוון את האמור בדברינו כד משלים האותיות מכ"ד ספרים כלומר שנבער מדעת קונו לחבר שתי בחינות כ"ד וכ"ד ומזה נמשך שכל פרטי דיבוריו אינם בהתקשרות כי באמת זה נמשך מזה אותיות התורה והתפלה נמשכים מאותיות שמשתמש בהם כל היום לצרכי גופו אם הם עפ"י התורה ועבודה כנזכר אזי אין לו מבטלים ומונעים מלהוציא דיבור לפני אלהים בשלימות ויש לאל ידו לחבר אותיות הדיבור לאותיות המחשבה וכן להיפך אם אינו יכול לקדש א"ע בתורה ותפלה להוציא אותיות שלימות מפיו כל שכן וקל וחומר כשבא להשתמש בצרכי גופו בודאי מעשהו זר כבהמה אין תבונה בו וממילא עושה צרופים בקליפות ואח"כ כשרוצה לומר צירופי תיבות אתא תיגרא בביתא שצריך טרחות רבות לדחות מעליו מחשבות המעורבות והכל בעבור שמשלים שער"א מכד"א שלא שמר פיו ולשונו באותיות הדיבור המכונה בשם שער"א כמבואר ועתה תחזה אם עיני שכל לך עומק העבודה שבלב זו תפלה ולא לחנם נתעוררו חז"ל על פסוק כרום זולת לבני אדם אלו דברים העומדים ברומו של עולם ובני אדם מזלזלין בהם כנזכר שכל אחד אומר אני התפללתי ובודאי מיום הולדו עדיין לא הוציא אפילו תיבה אחת כראוי ונכון. ועתה נחזור לענין ראשון