Ohr HaMeir, Pesach 11

ובאופן אחר שהנביא אומר במקום הקב"ה בלשון תרעומות ואעבור עליך כלומר מה שעברתי משורש דיני שלא אתנהג במדת טובי עליך הכל בשבילך את כללות ישראל גורם ככה ומה הוא הגרם ואראך והנה עתך עת דודים ירצה עתך שאתה מתנהג בהם עבודת בוראך אינו רק לפרקים כבחי' הדודים שזווגם אינו כ"א לזימנין כאשר נודע מהזוהר ההפרש אכלו רעים שתו ושכרו דודים ופי' רעים רומז לאבא ואימא שיחודם בתדירי ואינה נפסק עולמית ודודים מרמזים לזו"נ להיות בחי' יחודם וזיווגם הוא לזמנין כנודע להדורש בספרים וזהו הכוונה ואראך והנה עתך רק עת דודים כנזכר והיינו מבני יש שכר היודעים בינה רק לעתים ולא בתמידות ואתה ראה מה החטא גורם בהתרפה עם הקדוש מהתורה והעבודה כמתרעם ואומר ואפרש כנפי עליך מובן על דרך מה דאיתא בזוהר חדש ע"פ פשטתי את כתנתי איככה אלבשנה ע"ש באורך הענין והמובן בדברי קדשו הבורא ברוך הוא כמתרעם ואומר לכנסת ישראל ראו מה מעשיכם גורמים פשטתי את בהירותי מהתלבשות הכינוים וסובר הייתי שהשיגו אותי לעבוד עבודתי עליונה בלתי שום התלבשות השמות והכינוים והיו עיניכם רואות את מוריכם בלי התלבשות בחי' כנפיים וע"ד דאיתא בזוהר קב"ה ברא נהורא לנהורא ירד מכתרא לכתרא ומנזרא לנזרא והכל בשביל עם קרובו ישראל בכדי שישיגו אותו ית' באמצעות התלבשות הכנפים וכל עוד שאין משיגין אותו ית' בצמצומיו העליונים אזי צריך להתלבש א"פ כ"י במדריגות התחתונים ובלבד שיהא מחשבה תפיסה ביה קצת מן הקצת וכ"ז היא עתה לאפיסת ההשגה מה שאין כן לעתיד כתיב ולא יכנף עוד מוריך והיו עיניך רואות את מוריך נראה לפרש ע"ד האמור כאשר תתרבה אז ההשגה בעולם וישיגו לדעת כבוד מלכותו ולא יצטרך עוד להלביש א"ע כ"י בכנפיים המורה בחי' התלבשות כי לרוב הזדככותם ובהירות שכלם החזק יתכן להם להשיג עוצם הכרתו בלי התלבשות כלל וזהו שמורה תיבת יכנף אותיות פני כ' כלומר אות כ' מורה לכתר אור צח ומצוחצח לא ילביש עוד בפנים המורה כנפים כאשר אני עתיד לבאר כ"ז במקום אחר באורך אמנם עתה לעומק המושג וקוצר המשיג והכרתם חלושה צריך הקדוש ב"ה להלביש א"ע כל שעה ורגע בכנוים וצמצום מדותיו לערכם של המשיגין אשר לא היה צריך לכ"ז בהיות מטיבים לכת בדרכי יושר ולזה אמר הקדוש ב"ה כמתרעם פשטתי את כתנתי המורים התלבשות הכנויים כנזכר איככה אלבשנה עתה עמהם וגו' וכזה נרמוז בכאן ואפרש כנפי להלביש א"ע בבחי' התלבשות הכנפיים והכל עליך בשבילך את הגורם ככה ולא אני כמבואר ואומר ג"כ ואשבע לך הכל לדבר אחד נתכוון כלומר הצטרכתי לבוא ברזא דשבעה מדרגות שאני צריך להצמצם בהם בשבילך כמדובר ועוד זאת אחרונה קשה מראשונה ובאתי בברית אתך כי הנה הכתוב אומר והקמותי את בריתי אתכם באמצעות כשרון פעולתכם נעשה הקמת ברית עליון להשפיע משפע ברכה העליונה לנאוה קודש השכינה וברעות מעשיהם גורמים השפעה לחיצונים עש"ה הוי אשור שבט אפי או שירדה המרכבה לבבל לכבוש כל העולם תחת יד נבוכדנצר או על דרך והרעה הקריב קרב את לבן של ישראל לאביהם שבשמים ונמצא הם הגורמים שברית עליון ישפיע למקום שאינו ראוי ח"ו ולזה באזהרה בא הקב"ה ראו דרכיכם לאן אתם פונים אות השפעתי ולזה אומר ובאת בברית אתך לערך מעשיך אם למקום הראוי או להיפוך חס ושלום ומה מאוד יחרד האדם לעורר לבו בקרבו לירא ממורא הנ"ל ומה שגורם בעולמות עליונים כמבואר ומעתה תחזה מה שתקנו קדמונינו ז"ל לומר פסוק ואעבור עליך ואראך וכו' באמצע ההגדה לכוון האמור ואעבור משורש מדותי הטוב להשפיע לפרעה וחילו להרע עמכם עליך הכל בשבילך הוצרכתי להשפיע בהם לקרב אתכם אל התורה והעבודה כמאמר הזוהר ופרעה הקריב ולזה גמר אומר ואראך והנה מתבוססת בדמיך ואיתא מת בוססת בדמיך מת המורה קליפות עדיין יש לו אחיזה כי לא טהרת מזוהמת טומאות מצרים מכל וכל וכאשר עתידין אנו לבאר אי"ה לקמן בדרוש ספירת העומר ולזה אפילו יצא האדם עם בחי' דעתו מגלות והאמונה תקוע בקרב לבו שיש בורא עולם ומנהיג ומשגיח עדיין לא נטהר ממגע נכרי שיש להם אחיזה בפרטי מדותיו אשר זה עיקר עבודת אדם לטהר ולנקות מדותיו מכל מום אחיזת החיצונים ולזה בא תיכף ענין הספירה אחר צאת בני ישראל ממצרים המשכיל יבין לאן הדברים נוטים. ועתה נחזור לפתיחת דברינו רבבה כצמח השדה נתתיך ותרבי ותגדלי וגו' ואיתא בכוונות ותרבי קטנות ראשון ותגדלי גדלות ראשון ותבאי קטנות שני כי הוא בעדי עדיים שדים גדלות שני והענין עמוק ומי ימצאנו ונראה לפרש ע"ד המוסר שכל אלו הבחי' ישנם גם עתה בכל אדם ובכל זמן טרם צאתו מבחי' יציאת מצרים החכמה ישנם כל בחי' אלו כי הנה הכלל מונח בידינו שעיקר הבריאה את כללות העולמות מרום המעלות עד מקום הנמשך הכל בשביל עם קרובו ישראל שיתפשטו אורותיו הבהירים והמאירים בכללות המדריגות כולם ואישים המשכילים יתנו לב לדעת לעשות בתחתון ולרמוז בעליון ולהשיג משם עולמות כמאמר אליהו בריש התיקונים ובראת שמיא וארעא וגו' לאשתמודע בהון עלמין במחשבות טהורים כאלו יתכן להם להעלות התפשטות האורות למקום אשר היה שם אהלה בתחלה מרום שבתם ומזה מקבל הקדוש ב"ה תוס' תענוג ושמח לקראת הפקחים אשר דעתם יפה להעלות ניצוצין קדושים ממקומות הנמוכים ע"ד משל כשרוצים ליתן מתנה למלך בשר ודם בודאי אפילו מביאים לו כל מתנות שבעולם מכלים נאים ויפים מזהב וכסף ומרגליות כ"ז אינה חשובה וספונה לפניו לכלום כי מה חידוש חדשו חכמים בהבאת מתנתם וכלום חסר מבית המלך הגנוזים זהב וכסף ומרגליות ואבנים טובות בבית גנזו ותשורה אין להביא למלך גדול מה שתינוק בן יומו יודע ומבין שכלים מזהב וכסף וכדומה מיקרי הערך המה נאים ומפוארים ביותר ומה לו להביא לפני המלך דבר שאין בו חידוש מה שאין כן אם מתקנים בחכמתם הרמה כלים נאים מפוארים מגוש עפר בציורים נאים בתכלית היופי עד שרואה יראה וישמח לבו ויאמר ראה זה חידוש הוא שחדשו החכמים וכחם יפה לעשות מגוש עפר כלים נאים כאלה שאינם בנמצא אפילו בגנזי המלך תשורה כזה יש להביא על שלחן מלכים ונולד תענוג מחודש אצל המלך לשמוח לקראת הפקחים ורוב חכמתם עמדה להם לעשות ככה מגוש עפר. והמגיד זללה"ה היה אומר שזהו מה שאמר הסבא ואתקשטת בקשוטין דלא הוו דהיינו כשאדם רוצה לעשות קישוטין לשכינה ע"י תורה ותפלה אינו חשובה כ"כ בעיני כבודו ית' כיון שמקשט את השכינה עם דברים יקרים ורמים שבלא הוא המה ג"כ יקרי הערך קישוטין עליונים תורה ותפלה העומדים ברומו של עולם המונח בגנזי המלך מלכו של עולם כמבואר במשל הנ"ל לאפוקי אישים המשכילים אשר הכרתם חזקה וכחם יפה להשיג אורות הבהירים המלובשים במדריגות התחתונים גם משם מעלין נ"ק ועושין מהם בחי' קישוטין לשכינה יש לו להקב"ה תוס' תענוג יותר ויותר ושמח לקראת הפקחים כנזכר במשל המבואר. בהקדמה הנזכר יתכן לך לדעת פ"ה רבבה כצמח השדה הנה נודע הצדיקים נקראים צמח השדה היא השכינה הנקראת חקל תפוחין קדישין וכיון שיש להם לכל אחד ואחד אחיזה בקומת השכינה לערך נשמתו וכבר נתבאר לנו. אשר יש מארי דידין ומארי דרגלין וכו' כי עם כל פרטי אבר שאדם עושה מצוה נעשה דוגמתו ונתקן בחי' אבר בקומת השכינה דהיינו אם מקיים פתוח הפתח והיה מעשה הצדקה לגרום תיקון אבר יד בקומת השכינה וכמוהו בשארי תיקון המדות ותכונת אבריו של אדם המורים מדות עליונים כמו שהוא מקשט א"ע עם מלא קומתו עושה גם כן קומה וקישוטין לשכינה וצריך האדם להתבונן במעוז שכלו ולהסתכל במאור עיניו כל מה שרואה ושומע ושאר מקריים הבאים לו לאדם בעודו בעולם הזה אפילו באקראי בלא מתכוין יתן לב לדעת ולהשכיל התלבשות אלהות המלובש לשם ויקח מזה רמיזא דחכמתא לעבודת הבורא ובזה נאות לו לחבר החכמה תתאה לחכמה עלאה וכמבואר לנו מזה כמה פעמים ואין כאן מקום להאריך ואיש הירא ותמים במעשיו לעבוד עבודת הבורא על דרך הנזכר תועלתו גדולה ומובחרת וגורם תוס' תענוג ב"ה שזהו עצם תענוגו שצפה לקבל מעם קרובו ישראל יותר ממי ששומע דברי תורה ושכל ומוסר ומחיה את נשמתו כנזכר במשל הנ"ל וממשל בן מלך שהלך בשביה לארץ מרחקים ואחר כך כשפודים אותו מהשביה להביאו בהיכל המלך שמח לקראתו ומקבל תוס' תענוג יותר מבנו שיושב בתמידות אצלו בהיכל המלך כי תענוג תמידי אינו תענוג וכן הענין בעבודת הבורא יתברך אינו חשוב לפניו יתברך כשעושין קישוטין לשכינה באמצעות תורה ותפלה ומעשה המצות כי מה זה חידוש שחדשו חכמים ובלא הם תורה היא יקרה מפנינים וזה נקרא ואתקשטת בקישוטין שכבר הוו ואינו חידוש בעיניו יתברך לקבל תוספות תענוג מאיש כזה שאין לו שכל לעבוד עבודת קונו כי אם בתורה ותפלה ומעשה המצות וכשפורש את עצמו מן הספר לעשות דברים המוכרח בהם שאי אפשר זולתם כגון אכילה ושתיה ושינה ומשא ומתן ושאר תענוגות בני אדם ודיבור איש אל רעהו אזי נעדר מהשכל ליתן עצות לנפשו לעבוד גם עם בחי' אלו את הבורא ברוך הוא ולהכיר בהם סימני חכמות אלהי דהיינו בשם אל הלב אשר לכללות מדריגות אלו יש להם מקום מוצא באורות עליונים וכיון שהוא איש בער ולא ידע כל זאת תועלתו מתורה ותפלה מעט מן המעט כי אי אפשר לו לעמוד תמיד במעלה עליונה ובפרט אם בא לו לאדם גדלות בעת עוסקו בתורה ותפלה ואח"כ הולך בקומה זקופה ונותן שמחה בלבו מעת תורתו רבו יותר על זולתו וזה הגורמת לו להתפאר בלבו למי כל חמדת ישראל ולהיות יושב בראש וגם מדמה בנפשו לומר שכבר שדים נכון עמו להניק לאחרים ליהנות ממנו עצה היעוצה לומר תורה ומוסר ודרכי עבודה וכסיל הזה בחושך הולך ולא אור לו להאיר אחרים את הדרך אשר ילכון ואת המעשה אשר יעשון וראוי להשיב אמרים לו לומר קשוט עצמך ואח"כ קשוט אחרים כיון שהוא עדיין עומד ראשו ורובו במיצר ים החכמה ולא פסע אפילו פסיעה אחת בעבודת הבורא להיות מהעובדים אותו ית' באמת ובלב שלם לשום עיקר מגמתם עבור צורך גבוה כי אם לכבוד עצמם כאשר נתרבה עתה בדור הזה רבו כמו רבו כל א' ואחד רוצה להיות רב ולומר תורה ומוסר והם בעצמם נעדרים משכל ואין יודעים בין ימינם ושמאלם וזהו שמתמה הכתוב נגד עם ישראל וגנות ערכם המתפארים וכאב את בנו יוכיח רבבה כצמח השדה נתתיך אשר לכל אחד ואחד מישראל יש לו אחיזה בקומת השכינה בשדה של תפוחין וזה כצמח השדה הידוע נתתיך כשאר נשמות הצדיקים וממילא יש לאל ידך לעשות קישוטין. לשכינה אשר זה עיקר כוונת הבריאה והוציא את עמו ישראל ממצרים לעשות קישוטין לשכינה אפילו באמצעות מדריגות הנמוכים ולמיעוט הכרתך ורחבות דעתך לא כן מעשיך ואדרבא בהרבות למוד תורה ותפלה באים לכלל גדלות ראשון ושני וזהו ותרבי ותגדלי שרוב למודך גורם לך גדלות לקרותך רבי וכדומה משטות הנוהג בעולם ואין לך שטות גדול מזה כי אפילו למד תורה הרבה והתפלל כראוי ונכון כאשר יוכל שאת ומדמה בנפשו שלא נמצא אתו שום פניה ומחשבות זרות כי אם הכל עבור צורך גבוה עכ"ז אין עבודתו מובחר העבודה אם נעדר מחכמה ואין לו התפשטות הדעת להכניס החכמה והמדע לפרטי עובדותיו וכללות המדריגות באשר הוא שם יקח גם מזה רמיזא דחכמתא להעלות משם איברי השכינה ידע נאמנה שאין עבודתו חשובה וספונה כל כך כיון שעושה קישוטין מדבר שהיה בלא הוא גם כן בחי' קישוטין ובפרט אם תורתו ותפלתו אין עולה ג"כ כהוגן חס ושלום אזי מאומה אין בידו ואדרבא בא לקטנות ראשון ושני וגם לגדלות ראשון ושני ושלו אינו רואה אבל רואה הוא באחרים ליהנות עצה ממנו והוא נבער מדעת ולזה רומז הכתוב ותבאי בעדי עדיים כלומר בדבר כזה שהוא כבר קישוט היינו בגדלות תורה ותפלה שהן המה קישוטין בלא הוא ועכ"ז מתפאר בעצמו שגם לו שם בגדולים והאמת אין אתו כי אפילו אם כדבריו כן הוא ותורתו ותפלתו עולה לו כהוגן בלי שום פניה ורמאות על כל זה בחינתו גרוע כי צריך לקשט את השכינה בקישוטין דלא הוו כמדובר ומתמה הכתוב עכ"ז שדים נכונו ברצונו להניק לאחרים ליהנות ממנו עצה איך להתנהג בעבודת הבורא ומגלה הכתוב רצונו ראה אתה פחיתת ערכך ושערך צמח נודע שערות רומזים למותרי מוחין והיינו שאין לו התפשטות השכל לנהוג א"ע ע"פ התורה ועבודה אפילו במותר לו מדברים המוכרח בהם לקיום גופו וכיון שנבער מדעת קונו ממילא יש לו מותרי מוחין הרומזים על בחי' השערות כנודע מספרים וכאשר יתבאר לנו אי"ה בדרוש ספירת העומר ע"ש וכיון שכן ששערך צמח איך מלאך לבך לומר ד"ת כאלו יש לך בחי' שדים להניק לאחרים ד"ת ומוסר ואת ערום ועריה מעיקר העבודה ואוי לאותה בושה וכלימה שנתרבה עתה בדור הזה והלואי לא ראינו כזאת ולא שמענו כזאת והקב"ה בעצמו יודע לתקן להסיר לב האבן וליתן להם לב בשר לעבוד עבודת בוראם באמת ולב שלם אמן סלה: