Ohr HaMeir, Pesach 3

הנה ימים באים נאום ה' ולא יאמרו עוד חי ה' אשר העלה את בני ישראל מארץ מצרים כי אם חי ה' אשר העלה ואשר הביא את זרע בני ישראל מארץ צפונה ומכל ארצות ונתעוררו חז"ל ודרשו לא שתעקר יציאת מצרים ממקומה אלא שתהא שעבוד מלכיות עיקר ויציאת מצרים טפל לה ונראה לרמוז בדבריהם כי הנה כבר קדם לנו הדיבור מזה כמה פעמים שענין יציאת מצרים לא פסק עדיין ונוקב והולך מאז עד עתה ועד ביאת משיחנו ב"ב ובכל יום ויום יש בחי' יציאת מצרים והנביא אמר שמעו שמוע ואל תבינו וראו ראו ואל תדעו וגו' ולכאורה יש להבין כפל הלשון שמעו שמוע וראו ואפשר לומר כן אמר להם הנביא והוכיח על פניהם אם אומר לכם לעבוד את הקב"ה יום ולילה בלתי הפסק אפילו כמעט רגע ואם נפשיכם לדעת במה נאות לו לאדם לעבוד ככה והוא מן הנמנע כיון שהוא מלובש בגוף עכור וחומר ומוכרח לאכול ולשתות ואי אפשר לילך ערום בלי לבוש ולנדד שינה מעיניו ולדור בחוץ כ"א בדירה נאה וכמוהו שארית פרטי תענוגות ב"א שבלתי אפשרי להיות זולתם הנה בודאי מי שחננו אלהים בבינה יתירה נפשו יודעת מאוד שאין זה מקצת טענה לפטור מחובת גברא המוטל עליו לעבוד את בוראו וכמוזכר לעיל פ"ה לא מרע מעבודתכם דבר ואדרבא זאת תורת אדם לבלתי ירפה א"ע ולפנות מחשבתו מרוממות אלהותו יתברך אפילו בעוסקו בצרכי גופו כגון אכילה ושתיה ושינה ומו"מ ודיבור איש לרעהו לעורר לבו בקרבו גם משם ליקח לעצמו רמיזא דחכמתא כי כל עצמם של כללות מדריגות אלו לא נבראו בעולם כ"א לאשתמודע בהון עלמין וכבר הרחבנו ביאור אלה הדברים בכמה מקומות אופני בירור האותיות ונ"ק שנתפזרו מרום המעלות עד מדריגות התחתונים והמשכיל צריך להעלותם ולהגביהם למרום שבתם אל המקום אשר היה שם אהלם מקדם התפשטותם והכל תולה בהתפשטות דעת מהשכיל אם נותן רוחו ונפשו להאמין באמונה שלמה שהכל בחכמה עשה ולכולם יש להם מקום מוצא בחכמה עלאה ובעשותו ככה אזי כחו יפה לברר ולהעלות אותיות התורה ונ"ק המלובשים בכללות המדריגות כולם ובפנימיות מחשבתו הוא אדבוה וקשור לרוממות אלהותו יתברך בלתי הפסק רגע אחד כי בכל מקום בואו רואה ושומע אלהות המלוכם שם כנזכר ולכן אמר להם הנביא יהוכיח על פניהם דור אשר לא הכינו את אל רוחם אם אומר לכם שתעבדו ותכניסו צוואריכם בעבודת אדוניכם באופן המדובר ידעתי נאמנה שמגיד משנה תשיבו ותאמרו לאו כל מוחא סביל דא לדעת ולהבין בכל עניני ארציות את התלבשות אלהות ואפילו מדבורים פחותים שהמון עם מדברים אמנם אני אומר לכם שמעו שמוע כלומר שמעו דברי מוסר במקום הראוי לשמוע דהיינו בעת עוסקיכם בתורה וספרי מוסר ובעת תפלה ומעשה המצות שמזה יכול כל אדם למצוא לעצמו התעוררות והתלהבות לעבודת הקב"ה ואל תבינו אינכם רוצים להבין ולהכניס הדברים בקרב לוח לבכם בחקיקה שאינה מחוקה וכן אני אומר לכם וראו ראו כלומר וראו עבודת הבורא במקום הראוי לראות ואפילו הנבער מדעת עכ"ז יכול לראות בעין שכלו כאן מקום עבודה את הקב"ה ואל תדעו כי אין רצונכם לדעת וידעו ודשו בעקב כי השמן לב העם הזה וגו' מראות עיניהם מהשכיל לבותם לראות ולשמוע אפילו במקום הראוי לראות ולשמוע ופשיטא להשיג ולהשכיל הרוחני מן הגשמי וכל זה מורה על מיעוט הכרתם וחסרון תבונתם ורעתם הוא במיצר ואין להם התפשטות השכל ומי יתן והיה לבבם זה להם לעבוד אותו יתברך עכ"פ ע"פ פשוטה וליתן עצה לשום לב אל התורה והעבודה לנהוג פרטי עובדותיהם ע"פ התורה כפשוטה בלא חכמה כ"א על פי יושר ונכונה ולבקש מאל ליתן להם לב טהור ורחב לצאת ממיצר החכמה ולעבוד עבודתם בהתפשטות החכמה כי זה כלל גדול בעבודה מי שחלק לו אלהים בבינה ויודע להזהיר א"ע להיות מושל על התאוה ובכל עת ושעה מכפל שמירות לבלתי יפול תחת הזמן והיינו לבלי ישאר שקוע במקרי ופגעי הזמנים אשר ידוע שאין שעה א' דומה לחברתה ואין רגע א' דומה לחברתה ובהעדר הדעת ליתן את רוחו ונפשו לכפול שמירתו וליתן עצות לנפשו לבלתי ישאר שקוע לשם בתוך מקרי ופגעי חלקי הזמנים אזי אין נפטר מזה כל ימי היותו על האדמה ח"ו לאפוקי המשכיל הנותן דעתו להסתכל ע"ז באיזה עצה יפטור ואל יבטלנו מעבודתו את הבורא ב"ה ואדרבא גם בבחי' כזה עובד את הקב"ה ומשיג גם שם התלבשות אלהות ע"ד משל אם תאות לבו מושך אותו לקליפות והוא בורח ממנה כמלא עיניו ואדרבא מתחיל לחשוב בפנימיות מחשבתו מאיזה מקום נמשכה ממדות הקדושים כי לכולם יש להם מקום מוצא במדות העליונים ומעלה אותם למקומם הרמתה ולשורשם הראשון וזה נקרא בחי' יציאת מצרים להיות שמוציא א"ע ממיצר שלו וגם מוציא נ"ק שנתפזרו וממקום קדוש יהלכו עד לקליפות מוציא כ"ז במחשבתו הטהורה והתפשטות הדעת אל מקורם ונמצא בחינת יצ"מ כזה ישנה בכל אדם ובכל שעה ורגע לערך מחשבות האדם כמ"כ ישנה בחינת יצי"מ שלו ואפשר לרמוז בכתוב אל מוציאם ממצרים ולכאורה מהראוי לכתוב הוציאם ממצרים כיון שמגיד על העבר אמנם כלפי דברינו הנאמרים יתפרש שפיר כי באמת הכתוב מגיד בעבר ועתיד והוה וכמו אז בפתח הגאולה הוציא ה' את צבאות ישראל ע"י נאמן ביתו משה רבינו כללות הדעת ששים רבוא נפשות כמו כן גם עתה עד ביאת הגואל עודנה לא נפסק הענין ועוד מוציאם לכל או"א מישראל התפשטות דעתו כמ"כ מוציא אותו מבחי' מיצר שלו בכל יום ויום ובכל שעה ורגע בכל השנה כולה ובפרט עתה בהגיע חודש האביב זמן יציאתם חוזר למציאת יצ"מ הכללי אחר אומרי זאת מצאתי ראיתי בספר אור החיים כדברי להמעיין שם וכלל זה נקוט בידך הוא כלל הצריך לפרט חלקי עתיו ורגעי חובת גברא להבין ולהשכיל את זאת איך שיוציא בודאי מאיזה בחי' מיצר כפי העת והזמן שאינם דומין זל"ז בדומה ואפילו בראותו שנפסק אצלו בחי' יצ"מ וכבר חלף ועבר ופטור מכל וכל כיון שתיקן יומו לערך הבחי' שנדמה אליו הבורא ב"ה בבחי' יצ"מ כזה ידע נאמנה שעדיין לא נפסק ובא יבא לו עוד ענין אחר משונה בריחו וטעמו מענין ראשון כי מצד הסברא כמו שיום א' אינו דומה ליום ב' ושעה לחברתה ועדיין לא היו שוים שני רגעים מיום הבריאה כאשר הרחבנו ביאור מזה במקום אחר ממילא מוכרח לומר המקריים והפגעים אשר באמצעותם מראה ונדמה הקב"ה לבריותיו ג"כ אינם דומים ומשתנים בענינם נוסף עוד אפילו פרטי מחשבות אדם משתנים הם לערך חלקי העתים והרגעים והכתוב רומז לענין זה באמרו כי כאשר ראיתם את מצרים היום לא תוסיפו לראותם עוד עד עולם ירצה להורות את האמור כי כאשר ראיתם את בחי' יציאת מצרים שהיה אז בפתח הגאולה ומוסב גם כן על פרטי יצ"מ של כל אחד ואחד מישראל לא תוסיפו לראותם עוד כזה הענין ממש שוה עד עולם כי אם בכל עת וזמן לערך התחלקות העתים נשתנה גם כן ענין בחי' יצ"מ כפי הדור וכפי הזמן כאשר גזרה חכמתו ית' לטובתם ושלימותם לאישים הישראלים והוא יודע לתקן ענינם בענין כזה דייקא הכלל הנשמע החיוב מוטל לחבר פתיחת הגאולה אשר כבר היה לעולם עם גאולה אחרונה והיינו על פי הקדמה הנזכר לעיל שמאמין באמונה שלימה שעדיין לא נפסק הענין של בחי' יצ"מ מאז עד עתה ועד גאולה אחרונה נאות לו לאדם להשלים את נפשו לזכות לגאולה העקרית ומעתה דברי חז"ל שנתעוררו על פסוק הנה ימים באים נאום ה' ולא יאמרו עוד חי ה' אשר העלה את בני ישראל מארץ מצרים כי אם חי ה' אשר העלה ואשר הביא את זרע בית ישראל מארץ צפונה ומכל הארצות ולכאורה יגיד הכתוב היפך דברינו שלא יאמרו חי ה' אשר העלה מארץ מצרים כי אם אשר העלה מארץ צפונה ומכל הארצות כאלו יש פירוד חס ושלום בין שני הגאולות ומה שהיה היה וחלף ועבר ובאמת התורה ישנה בעבר ועתיד והוה ונוקב והולך בכל שעה ורגע כמדובר לזה חכמים הגידו והעמיקו בדבריהם לא שתעקר יצ"מ ממקומה חלילה לומר ככה כנזכר אלא שתהא שעבוד מלכיות עיקר ויציאת מצרים טפל לה ומשמעות מלת טפל לשון התחברות כמו פת תפלה א הגם שכתוב באות ט ידוע שתי אותיות ט"ת מתחלפים במוצא אחד וכוונה ע"ד האמור גאולה אחרונה עיקר וגאולת מצרים טפלה וחבורה לגאולה אחרונה כי מפתח הגאולה יכול האדם לבא ולזכות לגאולה אחרונה ומי שיש בו מדעת קונו נפשו יודעת מאוד ומבין הענין איך שהכל ענין אחד ואינו נפסק אפילו רגע אחד גאולה ראשונה מגאולה אחרונה ובזה תבין מה שסדר בעל הגדה מעשה בר"א ור' יהושע ור"א בן עזריה ור' עקיבא ור' טרפון שהיו מסובין בבני ברק והיו מספרים ביצ"מ כל אותו הלילה וכבר רמזתי למעלה מצוה עלינו לספר ביצ"מ משמעו לשון בהירות וספיריות ע"ש וחכמים אלו רוב צדקתם עמדה להם וכחם יפה לספר את עצמם בבחי' יצ"מ כל אותו הלילה הגלות הדומה ללילה לחבר גאולה ראשונה לגאולה אחרונה כמדובר והעמיקו כ"כ לספר בעניינם עד שלא ידע בין יום ללילה כאשר מצינו בחכמי הזוהר כשעסקו בתורה העמיקו כ"כ ולא הוו ידעי אי יממא אי ליליא לזה גמר אומר בדבריו עד שבאו תלמידיהם ואמרו להם רבותינו הגיע זמן קריאת שמע של שחרית והיינו התלמידים שלא היו במסיבה של בני ברק כי אם מקרוב באו ממקום אחר והם הם הזכירו לרבותיהם אשר הגיע זמן ק"ש של שחרית וחכמים הללו באמת לא הוו ידעי אי יומא או ליליא: