Ohr HaMeir, Pesach 9

ורב כמה שנאמר רבבה כצמח השדה נתתיך ותרבי ותגדלי ותבואי בעדי עדיים שדים נכונו ושערך צמח ואת ערום ועריה ואיתא שצריך לומר ג"כ באמצע הגדה פסוק. ואעבור עליך ואראך עד בדמייך חיי ונראה טעמו בכוונות. ואנו אין לנו אלא הפשוט ומי יתן והיה לבבם של רבות בני עמינו לעבוד עבודתם עבודת הקודש עכ"פ כל או"א לערך תבונתו והכרתו ולא להוציא עתק מפיו לחפוש בגנזי המלך בכוונת האר"י זללה"ה ולבו בל עמו ועדיין לא פסע אפילו פסיעה אחת בעבודת הבורא ע"י פשטי התורה להיות לבו נכון עמו באמת ותמים לקשור החכמה והמדע אל פרטי עובדותיו לעשות הכל בהתקשרות ותהי זאת רצויה אליו יתברך יותר מכל כוונותיו ובא וראה דברי הנביא ואעבור עליך ואראה והנה עתך עת דודים ואשבע לך ואפרוש כנפי עליך ובאתי בברית אתך טרם נבוא לביאור וקדים פ"ה ומבני יששכר יודעי בינה לעתים ופירש"י בני יששכר גדולים בתורה גדולים בחכמה ונראה לבאר לשתי פנים כי מצינו לרז"ל שנתעוררו מאי תשמ"ל תנא עתים חשות ועתים ממללות ונוכל לכוון בדבריהם ע"ד ששמעתי מהמגיד זלל"ה שפירש יום ליום יביע אומר כלומר יום א' מתפאר ליום ב' בכשרון פעולתם של הצדיקים לומר כה וכה עבדו בי מצות ומע"ט ונתנו הארה בי מיום העליון כי נודע כשישראל עושין מצות ומע"ט בפרטי העתים כל עת לפי הצורך נותנים חיות והארה עליונה להעת שעשו בה המצות וזהו יום ליום יביע אומר לשון התפארות והיה טעמו את ה' האמרת או יתאמרו כל פעלי און משמעה לשון התפארות ולהיפך בהחרפה מן התורה והעבודה נמצא אין להם להימים וחלקי העתים בזה להתפאר כי נודע בחי' הזמן לית ליה מגרמה כלום ולזה אפשר לפרש אשר חכמים הגידו מאי חשמ"ל עתים חשות עתים ממללות כוונו האמור יש עתים שחשות מרפיון ידים של עם בני ישראל ואין להם במה להתפאר ועתים ממללות בהיות משכילים המתמידים יומם ולילה לשקוד על התורה ועבודה ומעשה מצות גורמים חיות והארה לבחי' העתים והם ממללות ומביעים התפארת במעשה מצותן של ישראל והנה מי שיש בו מדעת קונו ליתן עצות לנפשו בכל פרטי העתים איך לעבוד את הבורא ב"ה בחלקי העתים והרגעים כפי העת עת לעשות לה' שצריך לתקן את בחינת העת בעצמה דלית לה מגרמה כלום כ"א ממתנת ומצפה עת בואו של איש צדיק וישר להכניס בה הארה באמצעות עשיות מצותיו בעת הזאת כי בודאי אינו דומה שני עתים בדומה אחד ואפילו הרגעים כאשר אנו עתידין לבאר אי"ה לקמן ובכל עת ועת צריך המשכיל לעבוד בה בבחי' שונות להכניס החכמה והבינה בהתחלקות העתים והשעות והרגעים וזהו פ"ה ומבני יששכר הן המה הגדולים בתורה ובחכמה יודעי בינה לעתים ירצה כחם יפה וחכמתם עמדה להם לקשור ולחבר הבינה לפרטי העתים כי מלת ידע משמעו לשון התחברות כמו וידע אדם לעבוד עבודת גבוה בכל חלקי העתים להעלותם לשורשם ואחדותם וכזה אפשר לרמוז בחז"ל דאיתא בגמרא שואלין לאדם בבואו לעולם העליון תחילת דיבר ה' קבעת עתים לתורה וסמכוה אקרא פוטר מים ראשית מדון ויש להבין מאמרם הלא מצינו היפך הדברים מי שקובע עתים לתורה כאלו מיפר תורה והנכון בעיני כי בודאי לימוד התורה אינו רשאי האדם לפטור ממנה כמעט רגע וכו' וכדבריהם כן הוא ותחלת שאלת האדם קבעת עתים לתורה השאלה על בחי' חלקי עתיו ורגעיו עת מספר ימיו בעודו בחיים חיותו לזה שואלים אותו קבעת אותן העתים להתנהג בהם על פי התורה ועבודה לעבוד בהם בכל עת ועת כפי הצורך וכפי השעה להכניס החכמה והבינה בהם כנזכר ואיתא במשנה דאבות הוי ממעט בעסק ועסוק בתורה ויש לדקדק מהראוי לומר הוי ממעט בעסק ולמוד תורה כי מה עסק שייך בתורה אמנם כוונת המשנה כי עינינו הרואות הנבער מדעת ואינו מתנהג א"ע ע"פ התורה אזי עסקיו רבים הם עד אין מספר כי ידוע הגם שבדרך כלל המה רמ"ח מ"ע ושס"ה ל"ת עכ"ז בדרך פרט אין שיעור ואיה סופר כי חדל לספור ע"פ תיקוני חז"ל שעשו סייגים ומשמרת למשמרת ואמרו היורד לאומנות חבירו עובר על לאו לא תנאף וכדומה מה שגדרו וסייגו הרואה יראה אם יתנהג ע"פ התורה ותקנת חז"ל נתמעטו עסקיו כי הכל נקרא עסק אפילו בעוסקו איזה דבר עבירה משנאה וקנאה וגאוה ונמצא ע"פ הדברים האלה הפרש רב בין עסק לעסק אם עסקיו ע"פ התורה ותקנת חכמים מתמעטים והולכים העסקים כ"א מה שהורשה ולא זולת ונשאר לו מעט מהרבה לאפוקי הכסיל אשר בחשך הולך ואין אור לו ממאור התורה להאיר לו מה יעשה וממה ימנע עשות אז אין מספר לרבוי עסקיו כי הכל ישר ונכון לפניו וכן כל פרטי הזמנים שוים בעיניו וע"פ התורה עת לעבוד ועת לנוח וחכמים הוסיפו מחול על הקודש ואוטם אזנו משמוע תורה הכל נכון בעיניו ונמצא רבים הם פרטי עסקיו ולזה באזהרה באה המשנה וגם בעצה טובה הוי ממעט בעסק זהו האזהרה לאדם שימעט עסקיו כל מה דאפשר ואז יפנה מחשבתו ללמוד תורה ואם אמר יאמר העובד יומם ולילה בפרנסתו איך אפשר לנוח מעסקיו כי רבים הם ימים כלו והם אינם כלים כאשר אנו רואין עתה בדור הזה בעוה"ר רבים הם אם תאמר להם כדבר הזה לתורה ולתעודה אם לא יאמר מאפס הפנאי אינו יכול ללמוד תורה לזה בעצה יגיד כלפי דבריהם ועסוק בתורה כלומר ראה גם ראה שכל עסקך תהא ע"פ התורה אז תראה ותתבונן ותתמעט כמה וכמה עסקים וממילא ריוח והצלה לפנאי לימוד תורה ותפלה כיון שיפנה מכמה עסקים שאינו רשאי לעשותם ע"ס התורה כנזכר סוף דבר הכל נשמע החיוב מוטל על כל אחד ואחד מישראל הרוצה לגשת אל עבודת הבורא לכלכל דבריו במשפט ולהכניס הדעת והבינה לפרטי עתיו ורגעיו ועסקיו ובאיזה מדה מהמדות שעסקו בהם אם אהבה או יראה ואפילו מצרכי גופו ישכיל עשות ע"ס התורה ולערך הזמן לתקן אותה כראוי כי הנה הראב"ד בפירושו לספר יצירה פירש והר סיני עשן כלו עש"ן נוטריקון עולם שנ"ה נפ"ש שזה תכלית הבריאה ונתינת התורה המאיר להם לישראל את הדרך להבין ולהשכיל איך לתקן באמצעות כשרון העולתם שלשה בחי' אלו עולם שנה נפש ונפשות ישראל בכלל בחי' נפש והם נותנים חיות בזמן שהוא בחי' שנה והזמן נותן חיות בעולם וכמו שאני עתיד לבאר את זה לקמן אי"ה והנה כמו שיש בבחי' הזמן יום א' שהוא מובחר הזמן ובכללות השנה וכמו שרבו דעות בגמרא י"א הוא יום כפור נבחר לסליחה וכפרה וי"א יום שבת מרכז ששת ימי המעשה וכמ"כ בבחי' עולם מובחר העולם הוא נקודת ציון כמאמרם ז"ל ע"ס מציון מכלל יופי שממנה הושתת העולם וכן בבחי' נפש יש בכל דור ודור צדיק יסוד עולם שהוא מובחר הנפש ומקיים העולם בצדקתו בימי אסתר היה מרדכי צי"ע ובימי בועז הוא היה מובחר הנפש כמ"ש הנה הוא זורה את גורן השעורים הלילה פי' הוא זורה ומעביר הקליפות המורה על המוץ ומברר האותיות מהתלבשות הקליפות בגלות הדומה ללילה ועיין בדרוש שבועות ותמלא צמאונך וכמוהו הענין בכל דור ודור צדיק הדור הוא מובחר הנפש והוא המברר טוב מהרע הוא הנותן חיות בזמן והזמן נותן חיות בעולם וזהו פי' שית אלפי שנין הוי עלמא והכוונה להיות שית אלפי שנין משתנים בשינויים אין שנה א' דומה לשנה ב' וכן אין יום א' דומה ליום ב' זה הגורם הוויות העולם הן המה הב"ח ודוממים וצומחים נודע עיקר הויתן מתנהג עפ"י השתנות הזמנים יש מהם שהיום גורם צמיחתם ויש שהלילה גורם צמיחתן וגדולתן והחכם יבין מדעתו איך שבחי' העולם תולה עיקר ההווייה בבחי' השתנות הזמן וזהו שית אלפי שנין הוי עלמא כי אם לא היה סדר הזמנים ושינוי העתים ממילא נעדר ג"כ בחי' עולם כלל העולה אם אנו קורין בחי' זמן מוכרח להיות סדר הזמנים מחולקים ועתים משתנות ומתחלפים וזה הגורמת הויות עולם ומי הוא הנותן חיות והוי' לבחי' הזמן הוא הצדיק יסוד עולם מובחר הנפש נותן חיות והארה לחלקי עתים כנזכר ושלש אלה צריכין להיות תמיד בבחי' תקונם וזאת תורת האדם כנאמר והר סיני עש"ן עולם שנה נפש ועיין בדרוש ר"ה ביאור הכתוב אחת שאלתי מאת ה' אותה אבקש שבתי בבית ה' כל ימי חיי שם רמז כללות ג' בחי' אלו שבתי מורה בחינתו מובחר הנפ"ש בבית ה' מובחר העול"ם נקודת ציו"ן כל ימי חיי מובחר הזמ"ן ותבין נפלאות. הכלל העולה מי שחלק לו אלהים בבינה ורוצה לגשת אל התורה ואל העבודה ראשית דבר החיוב מוטל עליו לקשור ולחבר פרטי עתיו ורגעיו אל התורה והעבודה להכניס הבינה בהם ולעבוד בכל חלקי ימיו את הבורא ב"ה לערך הזמן ואזי גורם באמצעות כשרון פעולותיו חיות והארה לפרטי עתיו להיות להם במה להתפאר כנזכר עתים חשות ועתים ממללות כלומר יש עתים שממללות ומתפארים בצדקות הצדיק העובד בהם עבודת בוראו ומצאתי ראיתי דומה לדברי בספר אור החיים בקיצור דבריו ויהיו חיי שרה מאה ועשרים שנה ושבע שנים וביאר שהצדיקים מחיים את הזמן והרשעים מקבלים חיות מן הזמן וזהו ויהיו חיי שרה מאה שנה כלומר בצדקת הצדיקת שרה החיה בעולם מאה שנה ועשרים שנה ושבע שנים ובמאמרינו הנ"ל יתכן לך להבין את דבריו המועטים המחזיקים מרובים והנה כזה יש לרמוז פ"ה ומבני יששכר יודעי בינה לעתים היינו אישים המשכילים כדברי רש"י ז"ל הגדולים בתורה וגדולים בחכמה כחם יפה לקשר הבינה לפרטי עתיהם לדעת מה יעשה ישראל לידע את מעשה ה' כי נורא הוא והכל בחכמה עשה וממילא אין שום דבר בעולם הבא לכלל בריאה שלא יראה שם סימני פלאי חכמה ובעשות ככה לקשור החכמה והבינה לפרטי העתים והעובדות קונה שם טוב לעצמו ולכנותם ולקרותן בשם ישראל וזהו לדעת מה יעשה ישראל כלומר במה נאות לו שיעשה ישראל שלם שיוכל להאמר עליו ישראל אשר בך אתפאר והכוונה מתי אתה מכונה בשם ישראל המורה בחינה מעולה שבשמות אשר בך אתפאר כשהקב"ה יכול להתפאר אתו בכשרון פעולותיו אזי בשם ישראל יכונה ולא זולת: