Ohr HaMeir, Rosh Hashana 11

ולא יראו פני ריקם ירצה לא יראה התגלות אלהותו המלובש בגדר הזמנים לא יראה ריקם כ"א אנחנו בני ישראל יתעוררו ויתלהבו לעבודתו יתברך עם כל פרטי העתים ורגלים לערך בחינתם והנה בשאר המועדים שייך שפיר לומר ככה שיתאוה וישתוקק האדם למהר עת בואנה בחשק ובעבותות האהבה ויראה פני אלהים המאירה מחסד אל בפסח מדות התפארות בשבועות שנפשו של אדם מתאוה להם מה שאין שייך לומר ככה להיות יושב ומצפה ליום הדין גבורה של יצחק והאדם מתיירא ומתפחד ממנו כי אדם אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא ואיך ישתוקק למהר עת הדין ובגמרא איתא תני וכולן נסקרין בסקירה אחת וכל באי עולם עוברים לפניו כבני מרון ואין לך איש א' מישראל שלא יבא מורך בלבבו מיום הדין הגדול והנורא אמנם מי שחלק לו אלהים בבינה ויודע איך להעלות ולהגביה א"ע למעלה מהתחלקות הזמנים אינו מתיירא מאימת הדין והגבורה של יצחק ואדרבה עתה שחוזר למציאות הראשון נקודה ראשונה ואצלו יתברך אינו שייך שום בחינות התחלקות כ"א אחדות א' אחד יחיד ומיוחד ומצדינו אנו מתארים אצלו כביכול שנוי תוארים לפעמים חסד ולפעמים גבורה לערך המקבלים התגלות אלהות באמצעות התלבשות המדות ככה נקרא באחת משמותיו ותואריו הקדושים ואם האדם מגיע א"ע עם רמ"ח איבריו ושס"ה גידיו למעלה לאור המאיר בבחי' הפנים שם אין דין כי הדין נמתק בשורשו כאשר ית' אי"ה לקמן ולזה השפיך שיחתו לפני הקב"ה אל תסתר פניך ממני כלומר כיון שעיקר רצוני להשיג אור המאיר באמצעות הגוונים שהן המה בחינות המועדים והזמנים כמבואר וגם לא באלה חפץ ה' כ"א נשאר האדם שקוע עם ראשו ורובו תחת הגוונים היינו התחלקות העתים והרגעים אזי מתיירא מאימת הגבורה ולזה ביקש אל תסתר פניך ממני בא לבקש אור המאיר בגוונים את זה אל תסתר ממני והפעולה שאוכל להשתוקק ולמהר את בואו של יום הדין ר"ה כנזכר. לולא האמנתי לראות בטוב ה' בארץ החיים אותיות לולא למפרע אלול ויובן ע"ד מדרש חז"ל נקוד על אותיות לולא שכך אמר דוד יודע אני שאתה נותן שכר טוב לצדיקים לעה"ב אבל איני יודע אם יש לי חלק עמהם אם לאו והכוונה דוד המע"ה הורה דרכי התשובה לבאי עולם בהגיע ימי אלול אפילו בהתעורר לבם בקרבם אל התורה והתשובה אינו רק מרצועה בישא ומתייראים מקול השופר ההולך וחזק ואפשר נפשות במשמע כנזכר לעיל במשל הצופה שהעמידו לשמור העיר ותשובה כזה אינו תשובה שלימה להיות כל עצמם חיים שאלו מאתו ית' אמנם אם אינם מגדר האיש החפץ חיים לראות טוב הגנוז באמצעות התלבשות הימים והמועדים אם כן למה לו חיים כי אין זה נקרא חיים אלא מות כי הרשעים בחייהם נקראים מתים ועיקר בקשת החיים לחיים הנצחיים להחיות נשמתו בעולם הנשמות ששם מקור החיים ואינו יכול להשיג את זאת כ"א בעולם הזה המלובש בגוף עכור וע"ד מאמרם ז"ל יפה שעה אחת בתשובה ומע"ט בעוה"ז מכל חיי עולם הבא והכוונה שעיקר מגמתו בתשובה הרמתה שלא תאכל נשמתו מנהמא דכסופא בעולם המנוחה אשר זהו עיקר בואה בעולם הזה ונזכר לנו כמה פעמים בפרשיות הקודמת וזהו יפה שעה אחת בתשובה בעוה"ז אפי' שעה אחת אמנם בתנאי שאל יעשה תשובתו מיראת העונש אין זה יראת אלהים בשלימות שעיקר יראה הטהורה נק' בושה כנזכר לעיל אל תיראי כי לא תבושי ובפרט במעלה על זכרונו בושת נשמתו בבואה למקום מנוחתה ולא יהיה לה קורת רוח ליהנות מזיו השכינה בזרוע ידה וכאשר הלכה ממקום קדושתה בבושת אנפין שאכלה נהמא דכסופא כן באה בבושת אנפין ואין לה במה להתפרנס הראוי לתת לה מבית המלך והלואי שתהא ביאתה כיציאתה בלא חטא שאין לך בושה וכלימה גדולה מזה ואנה יוליך חרפתו מה שגרם לנשמתו וזהו תכלית מגמת נפשו של אדם בתשובתו להיות קורת רוח לנשמתו בעולם הבא ומשים זכרונו כאלו עומד עם נשמתו בעולם העליון לזה רמזו בדבריהם להורות אימתי התשובה שלימה ונאמנה מכל כלומר בעבור כללות חיי עוה"ב כמבואר ככה הענין עתה בימי הרצון ימי אלול שימינו פשוטה לקבל שבים ונחלקות לשתי כתות בעשות בתשובתם יש האנשים החטאים בנפשותם והחטא בעצמו נקל בעיניו כ"א ירא לנפשו פן יכתבו אותו בספר המתים לקחת נפשו לזה ירעים בקולו קול עוז כתבנו בספר החיים כנזכר וכת ב' עיקר עולה על זכרונם שהחטא בעצמו נדמה להם כהר גבוה ומעלים על זכרונם עלבון הנשמה בהיאך אנפין יקום קדם מלכא ואינו זוכר מגודל הבושה אם עומד בעוה"ז ויבחר מות מחיים כזה וכזה נקרא תשובה שלימה שמוסר נפשו ורוחו בעבור בושת הנשמה להיות לה הרמת ראש לפני אביה שבשמים לזה משים עיקר מגמתו בשאלת אריכות ימיהם או לכותבו בספר החיים רק לחיי הנשמה אשר באמצעות אריכות הימים יתכן לו לתקן במקום עליון ולראות טוב הגנוז בהם כנזכר אוהב ימים לראות טוב לזה הורה דוד המלך דרכי התשובה בזמן המעותד וימינו פשוטה לקבל שבים ורמז במלת לולא אותיות אלול וסובל שני פירושים דבר והפוכו לשני כתות בנ"א המבואר בעניני תשובתם לאנשים הפחותים העושים תשובה מיראת העונש נקוד על לולא ונעשה בצרוף קבע כמו שהוא שיודעים שיש שכר לצדיקים לעוה"ב אבל אינה יודעים אם יש להם חלק עמהם כי עושים מעשה זמרי ושואלים שכר כפנחס ולכן האמונה רחוקה מהם לראות בטוב ה' בארץ החיים ולאישים המשכילים נתהפך להם מצירוף לולא לצירוף אלול ימי רצון והאמונה תקוע לראות בטוב ה' כלומר להיות כל עצמן ומגמתם בעשות תשובתם רק לראות בטוב ה' המתגלה באמצעות הימים והעיקר בארץ החיים מוסב הדבור לשכינה הנקרא ארץ החיים שלא יגיע בושת אנפין מחמתו ונשמתו הנאחז בה ודוק: