Ohr HaMeir, Rosh Hashana 14

והכלל תכלית הכוונה עתה בר"ה צריך כל אדם לפשוט א"ע מגשמיות עוה"ז כל מה דאפשר ולהרגיש בפנימית מחשבתו כאלו עומד למעלה בעולמות עליונים שאין שם התחלקות הזמנים וידע נאמנה כל עוד שהוא מופשט יותר מהגשמיות ואינו זוכר מעה"ז כלום ככה בורח מן הדין ואיתא שופר של ר"ה מצותו בשל איל והכוונה כי בכל השנה כולה רשאי אדם להמתין עם עבודתו והתעוררת לבו ממה שלקח לעצמו איזה בחי' מהקרה לפניו ולפעמים מעורר לבו בקרבו מדת האהבה ולפעמים מדת היראה וכדומה לערך ההסתכלות ומה שנזדמן לפניו ככה מעורר פנימיות לבו לעבודת הבורא לא כן עתה בר"ה אין לו פנאי להמתין על התעוררת מלקיח' רמיזא דחכמתא מאיזה בחי' כי אם צריך לעמוד בפחד ומורא ולעובדו ביראה מאימת היום בעצמו להיותו יום הדין גבורת של יצחק וכאשר בארנו אשר חכמים הגידו איזה אומה כאומה הזאת בנוהג שבעולם אדם יודע שיש לו דין לובש שחורים ומתעטף שחורים ומגדל זקנו אבל ישראל אינו כן אלא לובשים לבנים ומגלחים זקנם בר"ה והענין פלא וכי הותרה הרצועה לעבור בר"ה לאו דלא תקיפו ועיין בפ' ואתחנן ובארתי ע"ד ששמעתי מהמגיד זלה"ה שהיה אומר עד אברהם לא היה זקנה להיות מדתו של אברהם מדת החסד הכנוי בשם אל ראשית התקונים מי"ג תקוני דיקנא עלאה הידוע מספרים ולא היה אדם בעולם לתפוס בהירתו עד שבא אברהם והרגיל שמו בפי הבריות לתופסו יתברך במדת החסד נתגלה תואר וכנוי אל ראשית תקוני דיקנא וזהו עד אברהם לא היה זקנה וכלפי דברינו הנאמרים יכול האדם לעורר א"ע ולהכניס בלבו איזה בחי' מהי"ג התקונים של' הזקנה לעבוד עמהם את הבורא ב"ה לערך מה שהשיג אם מדת אל או רחום וחנון ואם נעדר ממנו לקחת איזה בחינה מי"ג התקונים יושב ודומם בזה נאמר כל השנה שיש לו פנאי להמתין לא כן עתה בראש השנה אינו רשאי ליתן דומה לנפשו אפילו כמעט רגע כי רגע קטן מיום השנה מחזיק בתוכה הרבה משנה הבאה ואם יכאב בראש יתפשט הכאב לכמה ימים ושבועות הכלולים בזאת הרגע והשעה ככאב הראש שנתפשט בפרטי האיברים ונמצא ברגע קטנה מראש השנה שיושב ודומם יאבד טובה הרבה ולזה רמזו במאמרם שמגלחים זקנם כלומר מגלחין ומשליכין מעל עצמם לעורר לבם בקרבם באמצעות י"ג תיקוני דיקנא כ"א עומדים במורא ופחד מאימת הדין בשם על הלב שאנו אומרים היום הרת עולם רק בסוד הריון וכללות העולמות עליונים ותחתונים תלוים בשערה אם לברוא או לאו וכל עצמה של העולמות תולה בהתעוררות נשמות הצדיקים ובהכנת לבם לבנות קומת השכינה מחדש יותר משנה שעברה ולכן בכל המועדים כתיב והקרבתם עולה ועתה בראש השנה כתיב ועשיתם עולה לרמז אל האמור עשיות בנין השכינה להכינה ולסעדה וכל עצמה עם בנינה תולה בבנין מלא קומת האדם כפי מה שהוא איש ומתקן מדותיו ופרטי איבריו ככה נבנה ונתקן איברי השכינה ולכן נוהגין העולם בהגיעם לתיבת מלך מגביהים קול עד שנשמע למרום קולם מלך מורה היות שאנו מקבלים עלינו המלוכה מחדש לעסוק בבנין המלכות ובזה עולה עמהם להתפאר במעשיהם הטובים חזי במה ברא אתינא לגבך אשר כו מעשיהם וכך וכך קבלו עליהם וראוי לברוא בשבילם את העולם מחדש וכאשר בראשית הבריאה נתעוררו חז"ל במי נמלך הקב"ה בבריאת עולמות בנשמות הצדיקים שצפה התענוג והשעשועים שיקבל מהצדיקים ועתה בראש השנה חוזר למציאות הראשון צופה ומביט לסוף עובדותיהם וכשרון פעולתם שיפעלו ויעשו כל השנה אם יגיע לו יתברך תענוג ושעשוע יברא ואם לאו למה לו לטרוח ולחדש העולם מחדש וצדיק אין ואיך לא יעטו כמעיל בשתם בני ישראל לעשות דבריהם חולין ולא יאמינו כי ידברו היום הרת עולם רק בסוד ההריון והקב"ה ובית דינו יושבין על כסא דין ומסתכלין בנשמות של כ"א מישראל מה מעשהו בבית ובחוץ ואם ראוי שיחדש בשבילו העולם ואם יאמין כי ידבר כזה בוודאי נתבטל ממציאות והכתוב אומר