Ohr HaMeir, Rosh Hashana 15

כי חק לישראל הוא משפט לאלהי יעקב הכוונה היום בר"ה חקיקה לישראל דלעילא כי המשפט לאלהים הוא גם כן כאשר יתבאר אי"ה לקמן ומהראוי היתה אפילו בכל יום ויום מימות השנה יחרד האיש וילפת באומרו המחדש בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית וישיב אמריו אל לבו האמנתי כי אדבר אשר בכל יום מיומים יש ג"כ חידוש במעשה בראשית ומוציא חמה ממקומה בכל בוקר להאיר על הארץ ממילא יש ג"כ זאת הבחינה אפס קצת שחוזר אז למציאות הראשון כמו בר"ה וכמו אז כן עתה כאשר בא להאיר על הארץ מתיעץ בנשמות הצדיקים לעשות עבודתו בזה היום שיקבל תענוג ושעשוע מבריאות היום והוצאת חמה ממקומה ואם לאו יחזור ח"ו העולם לתוהו ובוהו ועינינו הרואות שלא כן דמו ולא כמחשבותיו של הקב"ה מחשבותם ואפי' אומרים המחדש בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית אין פיהם ולבם שוה וזה לך האות רבים הם עמי הארץ המתהללים ביום מחר ומיראים את זולתם לומר בהגיע יום מחר אעשה כך וכך ומי ערב להנער בהסתכלו על מעשיו ומדותיו המגונות שפעל ועשה בזה יום אם ראוי לחדש בשבילו יום מחר ודילמא יחזור הקב"ה לתוהו ובוהו לערך מעשיו המגונות וכאשר ענה בפיו המחדש בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית ושמא לא יחדש עוד אמנם אין פיו ולבו שוים והרגל לשונו נקט ולכן מורא לא יעלה על ראשו וכסות הבושה לא יכסה פניו לומר כדברים האלה להתהלל ביום מחר וגם יש להמליץ בעדם שידעו נאמנה לערך מעשיהם אינו ראוי לחדש בשבילו מעשה בראשית כ"א מדרכו הטוב להטיב לנבראיו בין ראוים ובין אינם ראוים וזהו שאומרים המחדש בטובו דייקא מעשה בראשית ולא מצד מעשים טובים שלנו והנה ככה ראוי לאיש הישראלי לערוך מחשבותיו בכל יום מהשנה באומרו המחדש בטובו מעשה בראשית ופשיטא וקל וחומר עתה בראש השנה שחוזר לגמרי למציאות הראשון לכפול מוראו ופחדו להתבונן במעשה עצמו מה שעבר ולקבל על עצמו עול מלכות שמים שלימה לבנותה ולתקנה כמו שאנו אומרים ועשיתם אותם באמצעות מעשינו הטובים עולה היא למעלה להתפאר כך עשו לי בני ובזה מובן תינוק יונק משדי אמו ואשה מספרת עם בעלה רמזו בדבריהם אם התמונה תקוע בשלימות שאין לו שום יניקה וקבלת השפעה כי אם משפע וברכה הנשפע עליו מלמעלה: מאימא עילאה ולא כרבות בני עמינו המתפארים ומתחכמים לומר חכמתם עמדה להם להתעשר ולקבוץ הו' רב אנשים כאלו לא נקראו בנים למקום כי אם המשליך א"ע עם כל רמ"ח איבריו ושס"ה גידיו להליכות הגוזר כתינוק המוטל בחתולו מקושר ואינו יכול לנענע יד ורגל עד שאמו מנחת לו ידו ורגלו זהו הנק' בן למקום ואשה יראת ה' מתפארת עמו לומר חזי במה ברא אתינא לקמך וזה שרמזו תינוק יונק משדי אמו באופן המבואר אזי אשה יראת ה' מספרת עם בעלה לומר חזי במה ברא אתינא לגבך וזהו תכלית העלאות מ"נ לברוא העולם מחדש כשאנו חלק ה' עמו גורמים דיבורים לשכינה להתפאר במעשינו וזהו שאמרו וכולם נסקרים בסקירה אחת ולכאורה מה חידוש הוא שהקב"ה סוקר כללות ישראל יחד אמנם דבר גדול רמזו בדבריהם כי נודע השכינה נק' דמות דמיונות מתחזיין בה והיינו כללות נשמות ישראל מקובצים בה וכשהקב"ה מסתכל על קומת השכינה רואה דמות וגוון של כל אחד ואחד מישראל לערך מעשיו שנתראה בה וע"ד דאיתא בתיקונים עד הכי דנפקין מארי דקומ' ומארי דידין ודרגלין ומארי דצוואר כי כל א' מישראל יש לו אחיזה בקומתה וכאשר מתקנים בבחי' עצמם איזה אבר נתקן דוגמתם למעלה כשמקיים פתוח תפתח נעשה בחי' יד בשכינה וכדומה רגל תחת רגל ואפשר לרמז בלשונו שקורא מארי דידין ומארי דרגלין מורה היות האיברים מסורים בידם וברשותם לעשות עמהם כרצונם לשלול זולתם המה עבדים לבחינת איבריהם והתחלקות חושיהם ולכל מקום שהעין רוצה לראות נגרר אחריו מלא קומתו וכן האוזן לשמוע וכדומה: ובאמת צריך האדם להיות שר ושופט לשלוט על פרטי איבריו לבלתי עשות דבר קטן וגדול כ"א מעשה הנוגע צד הנאה לבורא ב"ה ואזי קורא שם אדון לעצמו לקרותו מארי דידין ומארי דרגלין וכן נדר דוד המלך ע"ה ונשבע לה' להיות מקושר עם פרטי רמ"ח איבריו רק כאשר יצוה אמו אימא עילאה כמו שביארנו אם לא שויתי ודוממתי נפשי כגמול עלי אמו ואנו רואין בעוד שהתינוק מוטל בחיתולו אינו יכול לנענע שום תנועת יד ורגל עד שאמו מתירו מחיתולו ואם לאו מוטל כגולם בלתי התפשטות איברים אפילו נענוע קלה כן אמר דוד המע"ה על בחינתו עודו בחיים חיותו היה רק כגמול עלי אמו לבלתי נענע שום תנועת אבר עד שיתבונן תחלה בפנימיות מחשבתו אם יגיע מזה צד הנאה לבורא עולם וככה ראוי לאיש הישראלי ללמוד ממנו ללכת בדרכי יושר לעשות כמעשהו להדמות בנפשו כעולל ויונק שאינו ברשותו כי אם ביד אמו ובזה נעשה שר ושופט על כל רמ"ח איבריו ושס"ה גידיו לקשרם ברצון הבורא ב"ה ונעשה מרכבה לשכינה כיון שתיקן א"ע תיקון למעלה גם כן בקומת השכינה וכלל זה נקוט בידך אשר כללות תפלתינו עולה למעלה דרך קומת השכינה וכמו דאיתא בז"ח ותעל שועתם אל האלהים מן העבודה היא השכינה דאתקריאת עבודה וכל או"א מישראל כפי מה שהוא אדם שלם במדותיו וקישוט איבריו ככה נתראה למעלה עתה בראש השנה באיזה אבר שיש לו בה אחיזה ולזה רמזו רז"ל וכולן נסקרין בסקירה אחת השכינה נק' אחת היא יונתי תמתי וכשמסתכל על קומ' אחת ממילא נסקרין ונתחזיין בה כללות נשמו' ישראל ורואה אם ראוים לברוא בשבילם את העולם מחדש או להחזיר את העולם לתוהו ובוהו ח"ו וא"כ מה מאד ראוי שיתכסה מלא בושה וכלימה בהאיך אנפין יקום קדם מלכא עתה בר"ה לשאול ולהתחנן עבור צרכיותיו הגשמיים להיטיב עמו ולמלאות חסרונו באין מבין שמחשין דמות דיוקנו ותואר פניו ישונה מדמות דיוקן אישים המשכילים המתפללין עבור צורך גבוה ואינם זוכרים ומרגישים מצורך עצמם כלום מגודל המורא ופחד חרדת יום הדין הגדול שכל העולמות תלוים בשערה וממתינין לתפלתם של התחתוני' לעורר רצונו יתברך לבוראם מחדש וכיון שהשוטה הזה פורש א"ע מהכלל לשאול אוכל לנפשו וכדומה מצרכי הגשמיות חשך משחור תוארו נגד אותן האנשים המתחזיין בקומת השכינה בפנים מאירות ותוארו חשך ואופל ואיך לא יעטה כמעיל בשתו וחיל ורעדה יאחזנו עתה בר"ה כשמסתכלין בשכינה ישתנה מראיתו ואחיזת נשמתו למעלה מדמות ותואר נשמות ישראל הקדושים ושתי רעות עושה שחת לו לעצמו וגם מגיע בשתו לשכינה מחמתו וזה מאמרם ז"ל שופר של ר"ה מצותו בשל איל שופר רומז לתשובה מלשון שפרו מעשיכם והתשובה ששב עתה בראש השנה אינו רשאי להמתין על לקיחת בחינות מי"ג תיקוני דיקנא כנזכר מגלחין זקנם בראש השנה ועיקר התשובה עתה הוא בשל איל המורה דין גבורה של יצחק והמשכיל בשם זאת על הלב אזי בורח מהדין ומגביה א"ע למעלה מהמדות אל עולם הבינה הנקרא תשובה עלאה וע"ד דאיתא בזוהר מאי בכסה ביומא דסיהרא מתכסה ואמאי מתכסה בגין דכד מטי ראש השנה ייתי סמא"ל למתבע דינא לבנוי קמי קב"ה והוא יימא דייתי סהדין והוא ייתי לשמשא עמיה אזיל למייתי' סיהרא והיא מתכסת באן אתר מתכסת אלא סליקת לההוא אתר דאתמר ביה במכוסה ממך אל תחקור לפייסא ליה על בנהא והאי הוא דאמר קרא תקעו בחודש שופר בכסה ליום חגנו וכו' ע"ש נשמע מהנ"ל שסיהרא מתכסה ובורחת מהמקטרג לעולם העליון אשר לשם אין מגיע מגע נכרי כלל ככה ראוי לאיש הישראלי לברוח מאימת הדין לעולם הבינה ששם למעלה מהזמן והדין נמתק בשורשו ולא יתכן כזאת כ"א באינו מרגיש מעצמו כלום כ"א כל עצמו בהתחננו רק עבור צורך גבוה ותיקון קומת השכינה שלא יגרום לה ח"ו בושה להתכסה מחמתו וכדברי הזוהר סליקת לההוא אתר לפייסה ליה על בנהא והנה זאת נאמר מאנשים היראים והשלימים שיראת אלהים נגד פניהם תמיד בכל יום כשאומרים המחדש בטובו מעשה בראשית מתבוננים במחשבתם לראות להוסיף בעצמם תוספת עבודה בכדי שעל ידם יהיה החדוש שהם יגרמו רצונו יתברך להוציא חמה ממקומה ובפרט עתה בראש השנה מכינים א"ע בהכנה רבה לבנות קומת השכינה בכל פרטי עובדותם בכדי לגרום רצון להבורא. ב"ה לבריאות עולם וכאשר היה מאז ראשית הבריאה האבות עשו רצונו יתברך כמו שאנו אומרים בתפלת המועדים בגלל אבות שעשו רצונך כלומר האבות הם עשו להבורא ב"ה רצון לברוא העולם בשבילם שישמח במעשיהם ונראה לרמז גם כן בנעים זמירות ישראל רמז בזה רוצה ה' את יראיו הכוונה מה שרוצה הקב"ה לחדש בכל יום תמיד מעשה בראשית את יראיו כלומר עם יראיו נעשה רצונו שהם הגורמים התעוררת רצונו והרמז במלת רוצה נוטריקון "נראה "והתקין "צורת "הלבנה להורות הנ"ל במי ובשביל מי רוצה הקב"ה להתקין צורת הלבנה את יראיו הם הגורמים כ"ז והם הגורמים שהלבנה סליקת לאחר דאתמר ביה במכוסה ממך אל תחקור לפייסה ליה על בנהא שאין המקטרג יכול לעלות אחריה ובין כך נעשה בריאות העולם מחדש ואפשר לרמוז בדבריהם שנחלקו במציאות חד אמר בניסן נברא העולם וח"א בתשרי ולכאורה תמיה איך יחלקו במציאות ועל פי דרכינו יתפרש שפיר כי הנה כתיב עולם חסד יבנה ונוטריקון יבנה בתשר"י נבר"א העול"ם וגם בניסן נברא העולם ואות היו"ד על שם המחשבה נאמרה כינוי לחכמה עש"ה הכל בחכמה עשית בין למר שסובר בניסן נברא העולם ובין למר שסובר בתשרי נברא העולם עיקר הבריאה הכל בחכמה עשית לזה בא אות היו"ד המורה לחכמה כנודע אותיות בנ"ה להורות שאלו ואלו דברי אלהים חיים כמו דאיתא בספרים טעם לדבריהם שבניסן היה בסוד הלידה ובתשרי בסוד הריון ולולא דבריהם אפשר לומר שגם שניהם שוים שבניסן נברא העולם יאמרו בתשרי בא להורות מה הגורם ככה לברוא עולם אז בבריאה ראשונה ומאז עד סוף כל הדורות חוזר למציאות הראשון ונעשה בריאה חדשה ולכאורה לערך מעשינו אינו כדאי לברוא בשבילנו את העולם ואבותינו הראשונים בארץ המה לגרום ולעשות רצון להבורא ב"ה אמנם כאשר איתא בזוהר שהשכינה סליקת לאתר דאתמר ביה במכוסה ממך אל תחקור לפייסה על בנהא והיא הגורמת לחדש בריאת העולם וזה הנרמז דמלת בתשרי ירצה בצרוף ב"ת שר"י השכינה כינוי בשם ב"ת כנזכר ב"ת היתה לאברהם אבינו עיין במקום אחר ש"ר משמעו לשון הסתכלות לגבי חכמה הכינוי באות יו"ד דהיינו דסליקת לאתר דאתמר במכוסה ממך רומז לחכמה ושם אין המקטרג יכול להעלות והיא הגורמת בריאת העולם וזהו בתשר"י נברא העולם כשהצירוף הוא ב"ת ש"ר יו"ד יכול להיות שנברא העולם ובזה יש לרמז בתיקונים בראשית בתשרי נברא העולם חסר א' למהוי בראשית ולכאורה אינו מובן וכלפי דברינו נראה שפיר כי רז"ל דרשו בראשית בשביל ישראל הנקראים ראשית ובשביל התורה שנקרא ראשית ובשביל היראה הנקרא ראשית וכ"ז נאמר בהיות ישראל מכניסים צואריהם בעבודת אדוניהם ומתמידים בתורה ויראת ה' נגד פניהם אזי יכונו בשם ישראל וכמו אז האבות הראשונים עשו רצונו יתברך לברוא העולם בשבילם ובשביל תורתם ויראתם המשיכו אלופו של עולם והרכיבו אלהותו בהעולמות ונברא העולם ונעשה צירוף בראשית כלומר שהמשיכו אלופו של עולם לאותיות תשרי ונעשה בראשית וכדרשת רבותינו ז"ל בשביל התורה והיראה וישראל שכל אלו נקראים ראשית וכן עתה בהיות ישראל אוחזי מעשה אבותיהם בידיהם היתה התחדשת הבריאה ג"כ בצירוף בראשית אלף עם תשרי אמנם אין אתנו יודע עד מה והלבבות נתמעטו ותורה ועבודה רפוי בידינו ויש לו להמקטרג כח להלשין ח"ו ועתה התחדשות הבריאה רק במה שהשכינה סליקת לחכמה לפייסה על בנהא בין כך נברא העולם מחדש כי לשם אין לו כח לסמא"ל לעלות אחריה וזה הנרמז בדברי קודש התיקונים בתשרי נברא העולם כלומר בתשר"י דייקא בצירוף בת שר יוד מזה נברא העולם ולא בצירוף בראשית כאשר מאז תחלת הבריאה וכדרשת חז"ל בשביל ישראל ובשביל התורה והיראה הנרמז במלת בראשית ונתן טעם למה כך חסר אלף למהוי בראשית כלומר שאין בהם בדורות הללו כח גדול בזה להמשיך אלופו של עולם באמצעות תורתם ויראתם למהוי בראשית כלומר להיות עיקר הבריאה בשביל ישראל הנקראים ראשית וכנזכר לכן בתשרי נברא העולם ובאמת אלו ואלו דברי אלהים חיים האומר בניסן נברא העולם והאומר בתשרי נברא העולם לא נחלקו במציאות כ"א באיזה צירוף כנזכר ועוד יש לרמז בדברי התיקונים הנ"ל בראשית בתשרי נברא העולם חסר א' למהוי בראשית כי הנה דוד המע"ה אמר עיני תמיד אל הוי"ה כי הוא יוציא מרשת רגלי ויובן ע"ד דאי' בסבא דמשפטים שדרש משכיל לאיתן וביאר אית משכיל ואית מסכיל בירח האיתנים דאיתילדין בהאי ירח איתנים בנינא לתתא איהו כגוונא דלעילא כו' כדין ודאי משכיל לדוד ומגו דירתא תורה שבע"פ אתון למפרע ע"ד אקרי תשר"י תש"ר איהו אבל בגין דאיהו רזא דשמא קדישא חתים ביה קב"ה אות דשמיה י' במזבח חתים בי' הרשת עד חצי המזבח אתת דבורה וחתים ב' ו' היינו דכתיב ותשר דבורה ובאתר דא חתימו דשמא קדישא דאחתים בי' ע"ש. ונקדים מאמרם ז"ל. אתו דרדקי האידנא לבי מדרשא ואמרי מילי דאפילו בימי יהושע בן נון לא אתמר כוותיה מאי אלף בית אל"ף בינה וצריך להבין מאי רמז הדרדקי דבר גדול כזה שאפילו בימי יהושע בן נון לא אתמר כוותיה ומה חידוש חדשו בי מדרשא באומרם אלף בינה אמנם יש לפרש ע"ד דאיתא בזוהר באורייתא אסתכל קב"ה וברא עלמא וידוע שכללות התורה אינם כ"א כ"ב אותיות הא"ב ובדרך כלל הכ"ב אותיות כל עצמם נמשכים משני אותיות אלו יו"ד ו"ו נקודה והמשכת כנודע משפרים ומשני אלה נעשה ציור ותמונה ך"ב אותיות מגודל טובו שרצה להטיב לנבראים וצמצם א"ע כ"י בהאותיות ובאמצעותם אנו בני ישראל יכולין לתופסו ולקרותו בשמות ותואר כינוים בצרופי אתוון הגם שהוא ית' א"ס וא"ת והוא למעלה מכל השמות וכד איהו אסתלק מינייהו אשתארו כגופא בלא נשמתא כי הוא הנותן שכל ובינה ודעת לחבר צירופי אותיות השמות והכנויים ונמצא כח דחכמה המחבר הוא למעלה מן השמות עכ"ז התלבשות בהם רק בדרך שאלה ועל דרך שביארנו למעלה דברי הנביא האותיות שאלוני על בני ועל פועל ידי תצוני ע"ש כל עצמם של האותיות איני בהם רק דרך שאלה והפעולה על בני ועל פועל ידי תצוני ל' התחברות שתוכלו לחבר אותי ולהמשיך השגחתי על בני ועל פועל ידי באמצעות האותיות קוראים אל ה' והוא יענם כי יש שמות שמושאלים ושם העצם ושם התואר והנה הגם שאנו קורין לשם הוי"ה ב"ה שם העצם תרצה לומר שהוא באמת עצמיותו כביכול רומז הכתוב הוי"ה שמך לעולם כלומר גם שם הוי"ה הנקרא שם העצם אינו רק שם לעולם שהעולם יכלו לקרא אותו ית' בשמו להמשיך השגחתו עליהם ובאמת עצמותו ית' למעלה מכל השמות והכ' רומז כי הגדלת על כל שמך אמרתך והכוונה כי נודע מספרי הקבלה מעשיות שיש שמות שיוכלון לעשות ולפעול עמהם פעולות גדולות והשבעות לא יאמר האדם שזה הכרח הגמור ואינו יכול להיות שנוי כי באי אמירתו ית' למעלה מצרופי שמות אלו כי הוא הנותן כח ושכל לחברם ולעשות מהאותיות צרופים וממילא יש ברצונו לבטלם ולעשות כחפצו כאשר גזרה חכמתו וזהו הרמז כי הגדלת על כל שמך אמרתך אפילו על שמות מקבלה מעשיות אמירתו גבוה וגדולה מהם כלל הדברים הגם שהוא ית' למעלה מאותיות התורה אמנם מגודל רחמנותו וחסדיו העודפים על עם קרובו ישראל הוא בדרך שאלה בהם כדי שבאמצעותם יתפסו בהירותו ולקרותו בשמות עלי אדמה והוא מקבל תענוג ושעשועים בזה: