Ohr HaMeir, Rosh Hashana 16

והנה מצינו בזוהר שהתורה נקרא אטיילתא דקב"ה ולכאורה יש להבין הלא כל התורה מבראשית ועד לעיני כל ישראל אינם כי אם שלש וחמשים פרשיות ואם תכתב אותה על היריעה יכול אפי' אדם הבינוני לפסוע בג' או בד' פסיעות ואיך שייך לומר בהקב"ה שהיריעה הזאת אטיילתא דקב"ה והלא כל העולמות כאין נגדו ואיזה בית אשר תבנה לו והוא מקום של עולם ואין העולם מקומו אמנם שפיר נקרא התורה אטיילתא דקב"ה כי נודע מחדוש שאנו ישראל מחדשין בתורה ועושין צרופים חדשים נעשו ונבראו שמים חדשים וארץ חדשה והכ' רומז כזה כאשר השמים החדשים והארץ החדשה אשר אני עושה עומדים לפני נאום ה' כן יעמוד זרעכם ושמכם הנה מלשון הכתוב משמע שהוא ית' עושה עוד עתה מדור לדור בכל יום ויום שמים חדשים וארץ חדשה כנאמר אשר אני עושה עתה עומדים לפני כי באמת כן הוא אשר מכל מילי דחכמתא שהחכם משיג בתורה צירוף חדש עולה זה הצירוף למעלה ונעשה שמים חדשים לפניו יתברך ואיתא בספר יצירה מכאן ואילך צא וחשוב מה שאין הפה יכול לדבר ואוזן לשמוע כי כל אדם לפי בחי' וזכות נשמתו עושה צירופים שונים בתורה והראיה כמה ספרים נתוספים מדור לדור כי בכל דור עובדים אותו ית' עם בחי' עבודה מחודשת ולערך עבודתם והתקשרותם אל אותיות התורה ככה נצטרפים צרופים שונים זמ"ז והן המה השמים חדשים וארץ החדשה העושה אותה תמיד עד סוף כל הדורות והוא הקץ וזהו הרמז בכ' כי כאשר השמים החדשים והארץ החדשה אשר אני עושה תמיד בכל עת ובכל זמן ע"י צרופים של הצדיקים עומדים לפני תמיד ולזה גמר אומר כן יעמוד זרעכם ושמכם כלומר זה תולה בזה שמים וארץ החדשה תלוים בזרעכם כל זמן שנתוספים זרע ישראל נתוספים ג"כ שמים חדשים כמבואר ומעתה תאיר עיניך להשכיל ולדעת איך שתורתינו הקדושה היא אטיילתא דקב"ה כי כמה צרופים משמות ורמזים צפונים וגנוזים בתוכה מראשי תיבות וסופי תיבות ואדם השלם בתיקון מדותיו והולך בתומו באמונה יכול לעשות לו רמז בתורה אפילו השלשה או ד' תיבות בפ"ע רואה בהם ענין חדש לפי עובדותיו כי התורה מגילה מגילה נתנה ולכן הגם שענין מה שלפניו ואחריו אינו נוגע ומדבר מהרמז שחידש לעצמו רשאי לעשות צרופים לערך תבונתו ובלבד שיכוין את לבו לשמים לבלתי נטות מדרך המלך ולא להנאת עצמו כלום ובאמת יש כמה בחינות שונות בעבודת הבורא ב"ה יש דרך כבושה ופתוחה לכל דהיינו בעשות מעשה אבותיו שדשו בו רבים ותהיה מעשה המצות אצלו רק מצות אנשים מלומדה ואין זאת תכלית העבודה והנה גם מזה אל תנח ידך להחזיק במעוז העבודה דרכי אבותיו הראשונים וגם עוד זאת להוסיף תוספות עבודה לדעת על מה אתי להאי עלמא שפילה לתקן את הנוגע לבחי' נשמתו וא"כ אינו דומה מעשה עובדותיו של אדם לחבירו כיון שאינם דומים בבחי' בריאותם ותיקונם לתקנה במקום עליון וכלל החיוב מוטל על כל או"א מישראל לעשות עובדות חדשים לערך בחינתו אל מה שנברא ולערך תבונתו והשגתו בתורה הגם שלא ראה ושמע עד הנה עובדות כאלו וזה נקרא שביל ולא דרך להיותה שאינו כבושה ודשו בה רבים. וכזה נרמז בדבריהם שביל זוטר טובא שקיל כרעא ומנח כרעא הוא הדבר אשר דברתי מוסב על בחי' עובדותיו וצרופיו שהוציא לעצמו ולא דשו בה עדיין רבים ואינם דרך כבושה לכל שביל הזה זוטר טובא ולבו נוקפו והאמונה רפויה בידו אולי לא כיון האמת שקל כרעא ומנח כרעא נודע בחי' הכרעים המה נה"י הנקראים בזוהר נאמנים לפעמים עקר כרעא היינו האמונה רפויה בידו לדרוך בזה השביל ונותן גרעון שמא לא כיון האמת ולפעמים מנח כרעא לילך בזה השביל שהמציא לעצמו ודהמע"ה בקש כזאת מהבורא ב"ה הדריכני בנתיב מצותיך כלומר אפילו במצוה כזה שאינה רק נתיב ולא דשו בה רבים ונמצא האמונה רפויה עכ"ז תעשה לפני את הנתיב כאלו היא דרך פתוחה וכבושה לכל שדשו בה רבים וזהו הדריכני בנתיב מצותיך כלל הדברים זה תכלית עבודת אדם בעוה"ז לבלתי יתן דומה לנפשו ולעשות לו דרכים ושבילים ונתיבות במאור התורה אשר אור לו אור לנשמתו להאיר לו את הדרך אשר ישכון אור והנה פתח דבריה של התורה יאיר באות ב' מבראשית ואיתא בז"ח ב' דבראשית רברבא וכן ש' דשיר השירים ואות א' דדברי הימים רברבא לאחזאה על כל הספר ע"ש לעניינו ועדיין אנו צריכים למודעי להבין את הענין למה פתיחת האותיות המה אותיות גדולות ונקדים במאמרם אשר שנו במשנה בראשונה היו כותבין תי"ו תחת תרומה מ"ם מעשר וכו' והכוונה בסימנים אלו כי הנה כל פרטי הדיבורים שמוציא משפה ולחוץ המה תחלה בסוד המחשבה וכמו שיש אותיות הדבור ככה יש אותיות המחשבה וממחשבה עד עת בא דיבורו יש י' מדריגות ובכל י' מדריגות יש בחי' אלף בית בפ"ע כנודע שיש א"ב בחכמה וא"ב בבינה וכו' וא"ב החכמה הוא למעלה מא"ב הבינה בכמות ואיכות ד' מאות מדריגות ולכן אות אחרונה של א"ב החכמה רשום באחרונה מאותיות החכמה וקדם במעלה מאות ראשונה של א"ב הבינה הוא אות א' ונמצא כשרוצה לגלות א"ע עד שיבא לבחי' הדבור ממילא באה כללות הארה ותענוג א"ב המחשבה ומקובץ באות ראשונה של א"ב הדבור להיות בחי' התגלות והתלבשות לא"ב המחשבה ואח"כ נתפשט הארה זאת מאות ראשונה לשארית האותיות ומעתה תשכיל לדעת סוד שמות המצטרפין מר"ת עושין צרופי תיבות ומאין לנו כל זאת אמנם להיות שאות ראשונה מן התיבה מקובצים בתוכה הארה של כללות כל האותיות הבאים אחריה וכזה בארתי במקום אחר צירוף אית"ן ותני"א צירוף איתן המה אותיות הדבור הנק' איתן כי בחי' הדבור הוא קשה כיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד ואי אפשר להפך ואין אחר הדבור כלום לאפוקי עודו בסוד המחשבה טרם שהוציא הדבור יכול להפך מחשבתו ולעשות איזה צרופים שירצה ואותיות המחשבה נקרא תני"א וכשרוצה לגלות מחשבתו לזולתו אזי מתהפך הצרוף תניא שבסוד המחשבה בסוד חותם המתהפך ונעשה מצרוף תני"א צירוף איתן שבסוד מחשבה אות ת ראשונה ואות א' אחרונה וכשנתהפך בסוד סותם המתהפך אות אחרונה של אותיות המחשבה בא הראשון באותיות הדבור ולכן הצרוף הוא אית"ן והוא קשה כנזכר כיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד והנה כזה נוהג הענין כשרוצה לגלות מחשבתו באמצעות אותיות הדבור לא כן אם רוצה לגלות מחשבתו ע"י איזה רמז נמצא אין כאן סוד חותם המתהפך כ"א סדר הצרוף של אותיות המחשבה ומעתה תחזה כשרצו לגלות לזולתם על הכלי שהיא של תרומה ברמז באים אותיות תרומה שכותב על הכלי בסדר תחלה אות ת' ואח"כ אות ר' וכדומה וזה שכיוננו במאמרם בראשונה היו כותבין ת' והיא אות ראשונה מאותיות הרמז בכלי תחת תרומה כלומר תחת צירוף תרומה שבמחשבה ואות ת' מקבל בתוכו הארה של אותיות של מעלה הימנו מקוב"ץ בכח ג"כ הארת אותיות רומ"ה שכללות' מקבלים הארה מאות ת' ראשונה ויוכלון לדעת מאות ת' כללות הצירוף של התיבה הראוי לכתוב בשלימות וכן הענין מ' מעשר ג"כ ע"ד האמור להיות שבאות מ' מקובץ בכח הארה כללות האותיות מעשר מאותיות המחשבה ומתפשט הארתו לשארית האותיות כמדובר ומעתה תשכיל לדעת מדרך השכל כללות האותיות מכל התורה מקובצים בב' ראשונה של פתיחת התורה כן אותיות של שיר השירים או של דברי הימים כולם כלולים ומקובצים בכח אות ראשונה כי מתחלה היו כלולות אותיות תורתינו הקדושה בסוד הסכמה מחשבה עליונה ולרוב בהירות ודקות החכמה צמצם הקב"ה אותיות של חכמה עליונה באותיות בחי' הדיבור עש"ה פיה פתח"ה בחכמה ותורת חסד על לשונה עיין ביאור פסוק זה בדרוש שבועות והצריך הקב"ה להלביש אותיות החכמה בעשרת אלפ"י ביתו"ת טרם בואם לבחי' הדבור בכדי שבאמצעות צמצומים אלו יכול רעיון לבות בנ"א להשיג אפס קצת בהירות החכמה נמצא לפי הנ"ל אות ראשונה של אותיות בחי' הדבור מהתורה הקדושה כלולים ומקובצים בתוכה הארת של אותיות המחשבה מחכמה עלאה בצמצום עשרה מדריגות וגם מקובצים בתוכה כללות התענוג שיקבל הקב"ה אח"כ כשיגלה אותיות מהמחשבה אל הדבור ומעתה תאיר עיניך לדעת ולהשיג גדלות אות ב' אשר פתח דברי' יאיר באות ב' מבראשית וכן שלמה המלך כשרצה לגלות חכמת הבורא ב"ה ע"י צרופי אותיות ותיבות של שיר השירים ממילא כל אלו האותיות של שיר השירים היו בכח בסוד מחשבתו וכשרצה להוציא מחשבתו מכח לפועל אל בחי' הדבור הוכרח לצמצם ולהלביש אותיות מחשבתו באות ראשונה של אותיות הדבור מספר ש"ה ולכן ש דשיר השירים רברבא לאחזאה על כל הס' וכן א דדברי הימים רברבא והבין הענין ועתה נחזור לענין דאיתא בזוהר שבאו האותיות למפרע לפני הקב"ה ורצו למלוך לילך בראש ותחלה בא אות ת' ואחר כך אות ש' ובכולם לא פתח את התורה בהם כמבואר בזוהר טעמים של הדברים וכשבאה אות ב' ראש דברו יאיר תיבת בראשית וכללות הנבראים מדומם צח"ם כולם נבראו עם אותיות התורה כנודע שהעולם הוא רושם התורה והתורה רשימת אלהות המגלה התפשטות אלהותו באמצעות שבעת עמודים שבתורה המורים על זי"ה וכבר זכרנו מה שאמר תורה מחכמה נפקית הכוונה שם בסוד החכמה לית מחשבה תפיסה ביה כלל ולכן נפקית מסוד החכמה ששם אותיות המחשבה ועל ידי צמצום אותיות אלו בהתלבשות א"ב הבינה ובאמצעות שאר המדריגות יש קצת תפיסה והשגה ויכול הפה לדבר ואזן לשמוע בהירות ודקות התורה כי מכאן מחשבתו קודש ניכרת מצד פעולותיו ואנו ממשיכין עלינו השגחתו עם צרופי אותיות ותיבות של תורה הקדושה ומעתה אחר כל הנ"ל לכאורה קשה להבין כיון שפתיחת התורה יאיר באות ב מאין לנו התגלות אות א בזה העולם כיון שאין לנו השגה לתפוס בהירות אותיות החכמה כ"א ע"י כללות התורה וכל עצמה פתח דבריה אות ב' ונראה שזהו הרמז בדברי הדרדקי מאי א' ב' עיקר הקושיא על אות א' מאי מהותו ומאין נמשך לנו בזה העולם ולזה תרצו ואמרו אלף בינה כלומר עיקר אות א' שאנו משתמשין עתה מראשית הבריאה עד לעתיד אינו רק אלף בינה מאל"ף בי"ת שבבחי' עולם הבינה כי זה האלף בא לידי התגלות כאמור אבל באמת אל"ף בי"ת החכמה עדיין לא בא לידי התגלות בזה העולם כי לרוב בהירות החכמה לית מחשבה תפיסה ביה כלל ואפי' מה שאנו משיגין לפעמים איזה בחינת חכמה הוא חכמה הכלולה בזי"ה כי בכל מדה מזי"ה כלולים ג"כ חב"ד ובאלו החכמות יש לנו קצת תפיסה והשגה ע"י רושם התורה אמנם חכמה עלאה לא באה עדיין להתגלות. ובזה מובן פ"ה ויאמר האדם זאת הפעם עצם מעצמי ובשר מבשרי לזאת יקרא אשה ונראה ע"ד דאיתא בכונות ויעבור ז"ל הוי"ה זו עצם מעצמיו דז"א ויקרא הוי"ה זו שנעשית עצם ז"א הוי"ה אחרת שבארבע תקונים דדיקנא דא"א ויובן עם האמור כמו שאותיות התורה הוכרחו להשתלשל ממדריגה למדריגה בכדי שיכול הפה לדבר ואוזן לשמוע כנזכר שנתלבשו אותיות החכמה באותיות הבינה וככה נתלבשו זב"ז עד המדרגה התחתונה כן ענין השמות אי אפשר לתפוס ולחשוב מהם כ"א בהתלבשות הפרצופים כנודע מהאר"י זללה"ה וזהו ויאמר האדם זאת הפעם מוסב על אדם עליון היושב על הכסא דמות כמראה אדם עליו מלמעלה זאת הפעם טרם בריאות העולמות והשתלשלות המדריגות והתלבשות השמות זב"ז בחינות היחוד היה בתכלית הבהירות והזככות בלתי התלבשות כ"א עצם מעצמי העצמות האמיתי וע"ד הנזכר הוי"ה זהו עצם מעצמיו דז"א עצמיות גמור בלתי הלבשות המדריגות ואחרי הנסירה ונעשו ד"ו פרצופין וז"נ ונוקב והולך הענין מלמעלה למטה זכר ונוקבא נאמר לזאת יקרא אשה כלומר דוגמת השכינה נוקבא דז"א הנקר' זאת קומתך אח"כ בהשתלשלות המדריגות ונברא עולם העשיה יקרא לבחי' נוקבא אשה דוגמת נוקבא עליונה הנקרא זאת ותחתון רומז לעליון כלל הדברים עתה בר"ה החוזר למציאות הראשון לברוא העולם מחדש ואם אין תורה חוזר ח"ו לתוהו ובוהו וכאשר באמת חכמים הגידו בראשית בשביל התורה שנקראת ראשית באים ג"כ האותיות למפרע לפתוח בהם את התורה מחודש כמציאות הראשון ומעתה תבין מה דאיתא בסבא בירח האיתנים דאתילידו בהאי ירח איתנים מוסב אעבר והוה ועתיד דאתילידו תמיד בהאי ירח איתנים כי אז נתחדש הבריאה ונתעורר בחינתה מחדש וכתב הסבא ומגו דירתא תורה שבע"פ אתון למפרע ע"ד אקרי תשר"י ומובן על דרך האמור אית"ן תני"א בסוד חותם המתהפך ומגו דירתא תורה שבעל פה ולא ברמז ואז בא אות אחרונה שבמחשבה ונעשה ראשונה באותיות הפה ומאית"ן נתהפך לתניא למפרע וככה שענין כאן מה שהיה במחשבה אל"ף ראשונה ואות תי"ו אחרונה נתהפך למפרע תי"ו ראשונה וע"ד אקרי תשרי והנה נודע כשבאים האותיות למפרע מורה בחינות דין בסוד אור חוזר מורה דין ואור ישר מוריד רחמים לזה רומז הסבא תש"ר איהו כלו' כיון שנעשה צרוף למפרע מורה דין ואיהו תש"ר אבל בגין דאיהו רזא דשמא קדישא חתום ביה קודשא בריך הוא אות דשמיא והיינו אות יו"ד הבא באחרונה ואות היו"ד ממתיק הדין שבאותיות תש"ר במזבח חתום ביה אות ה משם הוי"ה ב"ה הרש"ח עד חצי המזבח אתת דבורה וחתים ביה אות ו' משם הוי"ה היינו דכתיב ותש"ר דבורה נמצא אותיות הוי"ה ברוך הוא ממתיקין הדין שבג' אותיות תש"ר לבאי עולם עתה בראש השנה שהשעה צריכה לכך להמתיק הדין מרש"ת היצה"ר שבא לקטרג על הבריות כנזכר ולזה רמז דהמע"ה עיני תמיד אל הוי"ה כלומר אם אין בי כח להמתיק הדין לבלתי ילכד ברש"ת היצה"ר עתה בתשרי התחדשות בריאות העולם שמתי בטחוני ועיני תמיד אל הוי"ה ב"ה המה אותיות הוי"ה החתום ברש"ת וזהו שגמר אומר כי הוא יוציא מרש"ת רגלי לבלתי ילכד רגלי ברש"ת המקטרג עתה בתשרי שבו נברא העולם. וע"פ הקדמה שהצענו לפניך תאיר עיניך להשכיל מאמר התקונים