Ohr HaMeir, Rosh Hashana 20

ויובן עד"ה ואני שלשת החצים צדה אורה לשלח לי למטרה והכוונה עיקר מלחמתו של אדם עוד נשמתו בו להתקן ולהזדרז במאני קרבא לזרוק חצים לגבי חויא לבל יקרב אל הקודש פנימה לעשות מסך מבדיל בין ישראל לאביהם שבשמים ועיקר שנונות החצים תולה בקישוט ותיקון מדותיו לעשותם הכל בהתקשרות ודביקות ואין לזרים חלק בהם שום מגע נכרי אפי' במעשהו בחוץ וצרכי גופו גם שם מקשט מדותיו לנקותם ממום ועושה לפיו מחסום מלעשות צירופים ולא טובים ואז מכנס ובונה צירופי אותיות ותיבות מבפנים בלי שום טרחא וכמו שזכרתי כמה פעמים מהות וסיבות מחשבות מעורבות הבאים לאדם באמצע תפלתו הכל תולה כמעשהו בחוץ ולא שמר פיו ולשונו כראוי וממילא עשה צירופים בחיצונים ועתה כשמנענע אותיות התפלה מתנענעים אותן האותיות ג"כ ורוצים עליה ע"י אותיות התפלה והם הם המ"ז המבלבלים מחשבתו ומונעים אותו מדביקתו ומוציא אותיות חריבות ויבישות בלי מילוי הארה עליונה ואינם פורחין לעילא ובוודאי החויא לא חשיב לון לכלום כנזכר לאפוקי האיש השלם ותמים במעשיו לעשות פרטי עובדותיו בהתקשרות החכמה וכמעשהו בפנים כך מעשהו בחוץ הכל בחכמה זה הגורמת לו להוציא דיבור לפני אלהים בלי שום מ"ז ודה"מ רמז כזה אתהלך בתם לבבי בקרב ביתי להורות האמור אימתי אני עם ראשי ורובי בקרב בית תפלתי ואין מחשבותי משוטטים חוצה בהבלי עולם כל עיקר תולה במעשה בחוץ וזה אתהלך תמיד אפילו בצרכי הגוף המוכרח בהם גם שם אתהלך בתם לבבי לעשות הכל בחכמה והתקשרות הדעת וזה הגורמת לעת בא דבורי בתורה ותפלה מחשבתי ערוכה בכל ושמורה רק בקרב ביתי היינו צרופי תיבות הנקרא בתים להוציא אותיות מילוים במחשבה טהורה וקדושה ובזה נקרא דבור של אמת ולא לשון רמיה כמבואר בכמה מקומות ואינו מוציא שום דיבור עד שמכנס לשם את הדעת כנזכר לעיל אל חכך שופר וגם פ"ה כשופר הרם קולך ע"ש וזהו הרמז "מתי "תבוא "אלי ר"ת אמת כלומר אם ממתין מלהוציא דיבור עד בוא השכל הוא הדעת להלביש אותו בהאותיות אזי נקרא דיבור של אמת וכזה אפשר לרמז בדבריהם הראשונים מתפללים ונענים מפני שהתפללו בשם ולכאורה הלא גם עתה מתפללים בשם מכמה שמות וכינוים ועכ"ז אינם נענים אמנם הכוונה שהתפללו בש"ם נוטריקון "בלא "שפתי "מרמה כ"א הקול והדיבור מקושר אל החכמה ובינה וכזה נקרא דיבור אמת וממילא נעשים ונצטרפים שמות קדושים וכינוים וכדאיתא בתיקונים זכאה איהו מאן דמצלי וידע לסלקא רעותיה לעילא דהא פומוי אפיק שמהן ואצבעוי כתבין רזין הרואה את דברי קודש יראה ויבין היות עיקר התפלה תולה במחשבה הקדושה לדעת איך לסלקא רעותא לעילא וכיון שכן ממילא בפרטי תנועותיו ועקימת שפתיו עושה רושם ובוקע אוירי' ובאתערותא דלתתא ככה אתער לעילא וכל היוצא מפיו נעשה רושם ונצטרפים שמות קדושים וזהו שאמר דהא פומוי אפיק שמהן ומה שעושה תנועות בכף ידו אם נשא לבו אל כפים הכל בדביקות הבורא אזי ממילא לערך תנועת איבריו מתבקעים האוירים ונעשה רשימות למעלה וזהו שאומר ואצבעוי כתבין רזין והכל תולה אם ידע לסלקא רעותיה לעילא.